מאז הופעת הבכורה בשנת 2003,המתים המהלכיםהתמודד עם סרטי הזומבים והתענג על גילויים. זו תמיד הייתה המשימה של הסופר רוברט קירקמן, שמאז ילדותו תהה מה קרה לאנשים שעפו אל האופק בסוףשחר המתים.מה קרה אחר כך? השאלה הניעה סאגה פתוחה שכבשה את הקוראים והפכה לזכיינית המגה-רייטינג הפחות צפויה בטלוויזיה.
בדף, התורות המשיכו להגיע עד הסוף. קירקמן הפתיע את התעשייה והמעריצים בכך שסיים את הקומיקס החודש, עםהמתים המהלכים#193.
"באופן אישי... אני שונא לדעת מה מגיע", כתב קירקמןבמכתבהודפס בגיליון האחרון. "כמעריץ, אני שונא את זה כשאני מבין שאני במערכה השלישית של סרט והסיפור מסתיים. אני שונא את זה שאני יכול לספור הפסקות פרסומות ויודע שאני לקראת סוף תוכנית טלוויזיה. אני שונא שאתה יכולתְחוּשָׁהכשאתה מגיע לסוף של ספר, או רומן גרפי [...]המתים המהלכיםתמיד נבנה על הפתעה. בלי לדעת מה יקרה כשתהפוך את הדף, מי הולך למות, איך הם הולכים למות... זה היהחִיוּנִילהצלחת הסדרה הזו. זה היה נשמת החיים שהחזיקה את זה כל השנים האלה, והשאירה אנשים מעורבים. זה פשוט הרגישטָעוּתובניגוד לעצם טבעה של הסדרה הזו לא להפוך את הסוף בפועל למפתיע כמו כל מקרי המוות הגדולים... משיין ועד לריק".
קירקמן הופיע בסן דייגו קומיקון 2019 עם מספר פרויקטים, ישנים וחדשים, כדי לדבר. אבלתי מנוצחסדרת אנימציה לאמזון - תוכנית שקירמן תיארה בפאנל כדרמה למבוגרים בת שעה - נמצאת בעבודות וננעלת על צוות שחקנים. ההצלחה האחרונה שלו,שיר השכחה,מתחילה לפרוח בדפי הספרים. כמו תמיד, אמר קירקמן, הוא מבשל פרויקטים של שקט, שסביר להניח שנגלה עליהם רק כשיתרחשו.
אבל השיחה בפאנל הסולו שלו חזרה בסופו של דברהמתים המהלכים, והבחירה שעשה לאחר 16 שנות כתיבת הספר. במכתב המצורף ל-#193, הכותב הביע את תודתו למעריצים על שהשקיעו בסיפור שלו ועזרו לו להגיע לסוף. הוא התגרה בסיום חלופי ועגום שהיה יכול לראות את מורשתו של ריק גריימס נצרך על ידי ההולכים. אבל עבור קומיקס שידוע כממשיך ונמשך, לא היה ברור ב-100% למהעַכשָׁיו. קירקמן הציע הסבר לקהל SDCC.
"מעולם לא הגעתי לנקודה שבה חשבתי שאני אצטרך לסיים את זה או שאני צריך לסיים את זה בטרם עת", אמר הכותב בפאנל. "אני יודע שכשהגעתי לגיליון 100, הייתה לי הרגשה כזו של,אני לא מאמין שאני כבר בעיה מס' 100. יש לי עוד כל כך הרבה מה לעשות! יש לי עוד הרבה סיפור. אני כל כך מתרגש.תמיד ידעתי שאני הולך לסיים את הספר, אבל באמת חשבתי שאעבור את גיליון מס' 300 בשלב מסוים. אני יודע שאנשים מבקרים את הספר על כך שהוא חוזר על עצמו לפעמים, כי אני הולך לאינטרנט - אני אנושי, ואני סורקת באינטרנט עד שאני רואה דברים שעושים אותי עצוב.
"אבל הרגשתי שהסיפור לא חוזר על עצמו. הייתה הסלמה ומשהו שונה לכל קהילה שהם הלכו אליה וכל מה שקרה כי הם למדו בדרך. אבל הייתי מודע היטב לכמה קל יהיה לחזור על עצמו. אז זה הדבר שתמיד רציתי להימנע ממנו. לא רציתי להיכנס למקום שבו אני רק אומר את אותו הדבר שוב ושוב. רציתי שתהיה זרימה נרטיבית וכדי להשיג את זה צריך שיהיה סוף. אז תמיד הייתי בראש שלי כמו, וואו, איך אני מסכם את זה?
קירקמן אמר שהוא הגה את הסוף, שמוצא את קארל ובתו מנווטים את העתיד, כמו גם מסתכלים אחורה על העבר, זמן קצר לאחר גיליון מס' 100. "כשראיתי את השער עם הקרנבל, אז הייתי כאילו,אה, אנחנו כבר עושים את הקרנבל והעולם משתפר. לא יכול להיות שהעולם משתפר כאן בהרבה ועדיין יגיע לגיליון מס' 300. אני צריך לגלות איפה בדיוק הסוף הזה הולך ליפול.ואז ישבתי והתאמנתי הרבה. זה הביא אותי למקום 193 מושלם. פשוט לא הצלחתי להגיע ל-200!"
הכותב מתעקש שלא היו כוחות זרים שהשפיעו על החלטתו לסיים את הקומיקס, למרות שהמתים המהלכים היותו IP ענק שלעולם לא ייעלם לחלוטין מהתודעה הציבורית. זהו היופי של קומיקס בבעלות היוצר, וכוחן של הפתעות.
"הדרך שבה אימג' קומיקס מוגדרת והדרך שבה Skybound עובדת, אתה נותן ליוצרים את החופש ליצור. העובדה שהייתה תוכנית טלוויזיה ומשחק וידאו והאימפריה האדירה הזו שנבנתה על המתים המהלכים לא תאפשר לי לסיים את הדרמה. אבל עדיין היה לי את החופש והשליטה לעשות מה שרציתי, כולל לסיים את הקומיקס בסוד ולא ממש לספר לאף אחד".
