כיום, לעתים רחוקות יש דיון על נשים בקולנוע בלי איזכור של מבחן בכדל. ניסוי המחשבה המהיר מדגיש את הפערים בין המינים בסרט בכך שהוא שואל האם הסרט מכיל שתי נשים שמדברות זו עם זו על משהו אחר מלבד גבר. כשהוא מיושם על פני כל חלקו של הקולנוע המודרני, המבחן הוא דרך יעילה להמחיש את המספר המפתיע של סרטים בחוץ שבהם דמויות נשיות מגיבות רק לגברים סביבן.
מבחן בכדל לא באמת אומר לך שום דבר על סרט בודד - זה לא מדד לאיכות (או אפילו של תוכן פמיניסטי). אבל זה לא מונע מאנשיםלהחיל את זה על סרטים בודדים כאילו זה היה. ועם סרט גיבורי על חדש בבתי הקולנוע שמציג לא רק אחד אלאחָמֵשׁמובילות נשים, יש פיתוי מובן ליישם עליו את מבחן בכדלציפורי דורס.
מה שאירוני זהציפורי דורסזה בערך כל מה שמבחן בכדל בודקעֲבוּר. מבחן בכדל המקורי, כלומר. מבחן שהגיע מקומיקס שנוצר על ידי ולמען אנשים קווירים - אבל בעיקר נשים קוויריות שרצו לראות את עצמן מיוצגות על המסך הגדול.
מבחן בכדל-וואלס
מבחן בכדל נקרא על שם אליסון בכדל, הקריקטוריסטית הקווירית האגדית שהפכה לשם לרצועת הקומיקס השבועית שלה,דייקים שצריך להיזהר מהם.DtWOFפורסם בין השנים 1983-2003 בעיתון הקריקטורות המתקדם Funny Times, הופץ במספר רב של כתבי עת קוויריים, והיום הוא טקסט בסיסי לדור של אנשים קווירים. בכדל המשיכה להמריא את פרץ הפופולריות הראשון: ספר הזיכרונות הגרפי שלהבית כיףעובדה למחזמר להיט בברודווי, והיא זכתה במענק "גאון" של מקארתור ב-2014.
ב-1985 פרסם בכדל את "הכלל", פרק בודד שלדייקים שצריך להיזהר מהם, שבו דמות לסבית אחת מסבירה את הכללים האישיים שלה לגבי האם היא תלך לראות סרט. החוקים נקראו מבחן בכדל.
הכללים, שבכדל מעדיפה לקרוא להם מבחן בכדל-וואלאס, מכיוון שהם נוצרו בהשראת חברתה ליז וואלאס, התפתחו לדרך לחשוף הטיה גברית בסיפור סיפורים קולנועי. אבל בצורתו המקורית, המיועדת להומור, זה היה גם משהו קצת יותר אקסקלוסיבי.
הדמויות ב"הכלל" (השתיים דומות לדמויות בשם מאוחר יותר בחייה של הרצועה, אך לא נקראו בשמות בזמן פרסומה) שתיהן נשים לסביות, המנסות להחליט על סרט, ונמאס להן מלהיות מסוגלות לראות את עצמם בכל מקום בקולנוע המיינסטרים, המהנה והאקשן. אחת הדמויות מעירה שמאז היא לא ראתה סרטזָר, שחרור בן שש, שבו שתי הנשים מדברות ביניהןהחייזר עצמו.
בזמן שהן מדברות, הנשים בקומיקס חולפות על פני כרזות סרטים של גברים שריריים מדי המחזיקים רובים וחרבות על כרזות פארודיות לסרטים בשםשכיר החרב,הברברי,The Vigilante, ורמבו פוגש את גודזילה. ולאישה סטרייטית, פנטזיית הכוח הגברית שלרמבויכול לפחות לעורר את המשיכה של לראות את סילבסטר סטאלון חטוב בשיאו. אבל הוא לא פנטזיה כוחנית ולא פנטזיה מינית עבור צופה לסביות, ובשנת 1985, שתי הלסביות אוהבות סרטי הפופקורן הללו אינן מחזיקות תקווה לראות ייצוג נשי קווירי ממשי על המסך.
אבל אם יש שתי נשים בסרט, ושתי הנשים האלה מדברות זו עם זו, והדיאלוג שלהן מבהיר שהן חושבות על משהו אחר מלבד הגברים שסביבן? בנוף של מחסור קיצוני, שתי הנשים האלה יכלובאופן פוטנציאליניתן לצפות בעדשה מוזרה. הם יכולים להיותנשלחיַחַד. קהל לסבי יכול לפחות להתמכרפַנטָזִיָהשל ייצוג.
"זה היה אמור כבדיחה," בכדלאמר לסן דייגו סיטי ביט ב-2015, "אבל אני עדיין חושב שזו בדיחה מאוד שימושית", ונראה שעולם הקולנוע הרחב, שהחל לאמץ את מבחן בכדל-וואלאס כמסגרת קריטית בשנות ה-2010, הסכים.
צילום: Claudette Barius/Warner Bros.
מה שמחזיר אותנו לציפורי טרף
ציפורי דורסהוא לא רק סרט פופקורן עם מספר נשים שמדברות ביניהן על משהו אחר מלבד גבר. כמו מבחן בכדל-וואלאס, הוא חלק מהתרומות העצומות שתרמו יוצרי קומיקס לתרבות ולאמנות האמריקאית. (זה גם עובר את מבחן בכדל-וואלס פעמים רבות: מונטויה וקנרי שחורה משוחחים על אמו של האחרון; קסנדרה מבשלת את הארלי על איך היא הפכה להיות כל כך מגניבה; הארלי וקנרי מצלפים הלוך ושוב על ההערכה העצמית של האחר; רק לשם השם. כמה רגעים.)
וכמובן, זה סרט פופקורן עם ראש קנוני וקווירי,הארלי קוויןורנה מונטויה. הביסקסואליות של הארלי מתבססת באינטרו שלה, ועלי וונג מגלמת את חברתה לשעבר של רנה מונטויה שהיא גם עוזרת התובע המחוזי (מסורבל).
ובטח, אולי לא צריך למהר כל כך להתלהב משתי דמויות שמתבססות כקוויריות בצדדים מפורשים אך מהירים יחסית - מהסוג שעשוי להיות ערוך עבור שווקים זרים. אבל כשראיתי ציוץ מתמוגג מאיךציפורי דורסעובר את מבחן בכדל-וואלאס פעמים רבות, לא יכולתי שלא לחשוב על מקורותיו בעידן שבו אפילו היכולת לפנטז על הפוטנציאל לייצוג קווירי בסרט הייתה משימה קשה.
ציפורי דורסיכול להיות בדיוק מסוג חגיגות הפופקורן שהנשים ב"הכלל" יהנו ממנה, והן אפילו לא יצטרכו להעמיד פנים שחלק מהנשים על המסך מתעניינות בנשים. וכאשר יוצרי סרטים רואים יותר ויותר את עבודתם דרך עדשת בכדל-וואלאס, הם לא צריכים לשכוח שמקורות המבחן לא היו רק בייצוג נשי, אלא גם בייצוג קווירי.
