Far Cry 5הציג את עצמו לעיתונות המשחקים לפני כמעט חודש, וזמן קצר לאחר מכןלשאר העולם, דרך סדרה של מונולוגים מרגשים. אחרי מעשי ידיים עם המשחק כאן ב-E3, זה מרגיש כאילו הדמויות האלה מפספסות משהו.
הדוגמה הצורמת ביותר באה בשיחות שלי עם ניק ריי. האיש שפגשתי בסרטון למטה, שיצא ב-26 במאי, היה דמות הרבה יותר מתוחכמת מהבחור שפגשתי במשחק אמש.
הניק ריי בסרטון הזה מפחד, לא רק בשביל עצמו אלא בשביל המשפחה שלו. עמוק בפנים הוא עלול אפילו לפחד למורשת משפחתו. לפעמים הוא נראה מלא בספק, ואחרים בזעם. בבסיס ההופעה שלו נמצאת פגיעות שעוררה בי תגובה רגשית. כשחקן - כבן אדם אחר - רציתי למהר לעוזרו, להילחם לצדו ולעזור לו להגן על כל מה שיקר לו.
ה-Nick Rye שפגשתי במשחק אמש, באירוע מעשי פרטי של Ubisoft, לא כמעט כל כך ניואנסים. הוא חוצפן, שחצן, חסר כבוד. התלונה העיקרית שלו היא שאשתו לא נותנת לו לצאת ולהילחם והוא שמח שאני יכול לעשות את העבודה בשבילו. מאוחר יותר, כשבחרתי בו כדמות מלווה, הוא צחק וצרח ללא פחד, התענג על שגרם לאחרים כאב.
אני יודע שההדגמה ששיחקתי, על מפה בגודל בול דואר באמצע נתח אנונימי של מונטנה, מומצאת. זוהי הדגמה ייעודית עבור E3: לא פארק שעשועים שלם אלא נסיעה אחת עם כל הפינות מעוגלות בקפידה. אבל הייתם מקווים שלכל הפחות, יוביסופט תקדם את כף הרגל הטובה ביותר של הדמות שלה באותו אופן שבו עשתה בסדרת הסרטונים המרגשים שלה.
פגשתי את שלושתם אתמול בלילה - ניק ריי, מרי מיי ואפילו הכומר ג'רום. אבל בעוד לחיצות הידיים שלהם היו תקיפות, העיניים שלהם היו ריקות.
המשחק בFar Cry 5מרגיש פנטסטי. הרובים היו כבדים, והכוונה הרגישה בדיוק כמו הקלאסיקות בסדרה. השטח היה יפהפה, עם גבעות מתגלגלות ונהרות ארוכים קרירים. היו הרבה מקומות להתגנב בהם. מעבר על מכסה או החלקה מאחוריו הרגיש טבעי ויעיל. הטסת המטוסים במשחק הייתה הפתעה ותענוג. המהירות הייתה בדיוק נכונה, והיכולת לעוף לכיוון אחד תוך כדי סיבוב הראש שלי במשחק כדי להסתכל באחר הפכה את קרבות הכלבים והתקפות הקרקע להנאה.
ובכל זאת.
התקווה היחידה שלי היא שהדמויות האלה יתפתחו ככל שהמשחק ממשיך. אני מקווה שהסיפורים שלהם יתפתחו, בערך כמו שדמויות פרחו פנימהFar Cry 2לאורך זמן. כי אני רוצה לטוס עם הניק ריי שפגשתי במאי, לא הבחור הקולני והפרחן שפגשתי אתמול בלילה.
