תמונה: Black Salt Games/Team17 דרך Polygon
ג'ושוע ריברה (הוא/הוא) הוא עיתונאי בידור ותרבות המתמחה בביקורת קולנוע, טלוויזיה ומשחקי וידאו, התחנה האחרונה בקריירה של עשור פלוס כמבקר.
אם אתה מפתח משחקי וידאו שרוצה להכות גלים באביב הזה, יש דרך קלה אחת לעשות זאת: צור משחק שבו אתה צריך לארגן סוג כלשהו של מלאי תוך התעלמות מהאימים.
לַחֲכוֹת, אפשר לומר,זה רק... החיים? אני עושה את זה בארון שלי כל יום!
תגובה נכונה! אבל שקול: האם אי פעם היה לך העונג למצוא את המקום הטוב ביותר לשיםדג עתיקבין הבד הלא בשימוש שלך, או ביצת תרנגולת ליד משגר הרקטות שלך בדרגה צבאית?
דוגמאות לפורמט זה כוללות כמה מהמשחקים הטובים ביותר ברבעון הראשון של השנה. יש אתResident Evil 4מַהֲדוּרָה מְחוּדֶשֶׁת, מה שמחזירשל המשחק המקוריתיק נספח וניהול מלאי מבוסס רשת. יש גםמשחק האימה-דייג אינדי המצליחמַחְפֵּר, מה שגורם לך לסרוק את מעמקי האוקיינוס עבור זוועות מימיות בלתי נתפסות, ולמצוא מקום עבורן במטען המבוסס על הרשת שלך. ואז ישמשחק ההישרדות המסויטבני היער, שגורם לך לפרוס את המלאי שלך על יריעת ברזנט ואתה מקווה ששום דבר מפלצתי לא ימצא אותך בזמן שאתה מסתובב אחרי כמה מנטה נשימה או מה שזה לא יהיה.
זהו טרנד המשחקים האהוב עלי כרגע, במקביל לגרסה המחודשת המהוללת שלResident Evil 4, קובע מגמות אמיתי בתת הז'אנר הזה. הצגת ההיגיון המרחבי שלטטריסכמשחה מהלחצים של כפריים דמויי זומבים, או האימה הקוסמית של חיפוש אחר דגים מפחידים, פשוט יוצר לולאת משחק מדבקת ומצחיקה: אימה של ג'ון קרפנטר ואחריה מסעות ניקוי של מארי קונדו.
שני הדברים שעובדים יחד הם המקום שבו נמצא הקסם: אני אוהב כל היבט אינדיבידואלי מספיק טוב, אבל מה שמחזיר אותי הוא הארגון מול הסיוט. אולי זה הסוד לחיים מאורגנים יותר: לשחרר זומבי בבית שלך כדי שתוכל סוף סוף לנקות את הארונות שלך.
