שינויי התכנות הקבועים של ניקלודיאון, מהבית של תוכניות משחק וקומדיות מערכונים, לחדשן מצויר, למפעל של כוכבי נוער ומעבר לכך, היו חיוניים לערוץ הכבלים של הילדים לאורך כל חייו. וג'ו מאריי, יוצר הניקטון הקלאסיהחיים המודרניים של רוקו, היה שם במהלך אחד השלבים המעניינים ביותר באבולוציה של הרשת.
קל יותר מתמיד להשוות בין "ניקלודיאון אז" ל"ניקלודיאון עכשיו", בין השאר הודות ל-מארז DVD מהסדרה השלמה שיצא לאחרונהשֶׁלהחיים המודרניים של רוקו. (סרט טלוויזיה שיצא בקרוב המבוסס על הסדרהגם בהחלט יעזור.) יותר מ-25 שנים לאחר עליית הבכורה של הסיטקום המצויר הסוריאליסטי, מורי הביט לאחור בעבודתו כדי לספר לפוליגון על התקופה ה"שונה", ה"רופפת" הזו - שבה הומור ורמיזות למבוגרים יכלו לחמוק לסרטים מצוירים כמורוֹקבקלות, ומנהלים נתנו את האישור עם גבם מופנה.
מצולע: יש רמה מפתיעה של בדיחות "מבוגרים".רוֹק. [דוגמאות: רשת מזון מהיר בשם "צ'וקי צ'יקן"; גאג שבו רוקו הוא מפעיל קו מין; פרק על בגידה משוערת, בכיכובם של רוקו ואשתו של השכן.] איך השגת את אלה בערוץ כבלים מוכוון ילדים כמו ניקלודיאון?
ג'ו מורי:אני עשיתיכמה סרטים עצמאיים, וזה מה שגרם לניק להתעניין לדבר איתי לפתח סדרה, והם פשוט אמרו, "תעשה מה שאתה עושה". אז עשיתי פיילוט שעשה את מה שאני עושה.
זו הייתה תקופה אחרת אז, כשהסתכלו על ניקלודיאון - הם רק עלו על המפה.רן וסטימפילמעשה הופיע לראשונה בזמן שעבדתי על הפיילוט. הדברים שלי היו כל כך מוזרים, אבל אזרן וסטימפייצא, והייתי כמו, "אוי, זה עשוי לעבוד." הכל היה שונה [אז], וניקלודיאון היה סוג של הלך לזה שהם רצו לפרוץ החוצה ולשבור את התבנית של מה שקורה. היו כל כך הרבה חוקים שהגיעו לטלוויזיה לילדים שזה היה הזמן שלנו לצאת מזה.
הרבה מהקריקטורות האלה היו מאוד אלימות, ואף אחד לא אמר שום דבר על האלימות. אֲבָלרוֹקמעולם לא היה אלים, והדברים שעשינו עברו בתקווה מעל ראשיהם של ילדים. רצינו שההורים והילדים יוכלו ליהנות מדברים ביחד. עשינו דברים שחשבנו שהם מצחיקים, וניסינו להיות דיסקרטיים לגבי זה. זה לא היה משהו בוטה - רציתי שאנשים ייהנו מזה ברמות שונות, וזה מה שזה נשמע כמו מה שקרה. הקהל התבגר, והם התחילו ליהנות מזה ברמת הקולג', וכמבוגר ברמה הזו.
התוכנית הייתה על מישהו שמתבגר. רוקו היה אמור להיות בתחילת שנות ה-20 לחייו. פשוט המשכתי לומר לניקלודיאון, "אלה החיים המודרניים."
האם זה היה אי פעם מאבק עם הרשת לשמור את אלה בפנים, או שהרשת הייתה על הסיפון עם סוג כזה של הומור - במיוחד בהתחשב בכמה ניקטון עמיתרן וסטימפידחף את המעטפה בו זמנית?
היו אלמנטים שלרן וסטימפישהיו שונים ממה שעשינו. הכל היה מאוד מונחה סיפורים, אז לא סתם זרקנו דברים לשם רק בשביל ההלם.
היו [כמה] דברים - היה הערה שלא יכולנו לומר "לעזאזל", אז די עשינו על זה בדיחה. חצינו את "לעזאזל" והכנסנו "לעזאזל". היו כמה דברים [לניקלודיאון היו בעיות איתם], בעיקר בדיחות שטניות שלא היינו אמורים לעשות. היה לנו קשה עםפרק השטן, עםאפרסקים, ועשינו את זה ממש מגוחך - עם נוצות על הראש שלו.
[התוכנית] הייתה מצוינת ברייטינג, וקיבלנו מספרים עצומים של משקי בית. ניקלודיאון ניסתה למצוא מקום משלה שהיה קצת שונה מכל רשת ילדים אחרת, והעניין שלנו היה שאנחנו לא מדברים על ילדים. אנו מתייחסים לילדים כאל היצורים האינטליגנטיים שהם. אבל אנחנו גם יודעים שיהיו היבטים בתוכנית שהם לא יבינו. אז ניקלודיאון באמת עשה את זה בהתחלה - הם לא ירדו עלינו במיוחד בעניין. הם ראו את הרייטינג ואת הפריצה שהתרחשה.
אני עצוב שהרגעים ש"ברחנו מהם" מקבלים כל כך הרבה תשומת לב. ה-LA Times עשה סיפור [על פרק] שעשינו על אימוץ, איפהחפר מגלה שהוא אומץ, והם קראו לזה סימן מים גבוה לילדים, וזה עסק במצבים שהיו סוג של פורצי דרך באותה תקופה. היו לנו הרבה פרקים שהיו ממש כתיבה אינטליגנטית, וכולנו רק ניסינו לעשות משהו אחר. אבל שיש לנו רמיזות ודברים מושכים אותנו הכי הרבה תשומת לב.
זה בהחלט נכון - פרקים כמו "זנזיבר," על מיחזור וקפיטליזם, עדיין משחקים. אבל על אילו סוגי דברים הציע ניקלודיאון הערות?רוֹקנראה שברחתי עם הרבה, אבל מה עם הסיפורים האחרים למבוגרים על צרכנות וכו'?
היה לי קשר טוב עם [סגן נשיא בכיר לתכנות דאז]עשב סקנל. הם הביעו את הערכתם לתוכנית ותמכו במה שהם עושים איתה. אני עובד על תוכנית PBS עכשיו - יצרתי תוכנית שמאוד אכפת לי ממנה, והיא אומרת הרבה דברים שהם באמת רלוונטיים, אבל לקהל צעיר יותר. העמדה שלי בבידור, בעשיית משהו שאומר משהו, לא השתנתה.
באמת רציתי להגיד משהו. הייתה שם הרבה סאטירהרוֹק- "Conglom-o, אנחנו הבעלים שלך!" המוטו של Conglom-O [בפרק שייערך בעתיד] הוא, "אנחנו עדיין הבעלים של אותך", ואף אחד מעולם לא עשה דבר בנידון. ותוכנית המיחזור נחוצה עכשיו יותר מתמיד. הצלחנו לתקוף דברים שלא נעשו בדרך כלל בטלוויזיה לילדים, וגם למבוגרים. אני חושב הרבה על הסאטירה, דברים שאמרנו על הרבה היבטים שונים של החיים המודרניים. היה מוערך.
זה לא היה ממש עד שהמכונה התאגידית התחילה להיבנות עם ניקלודיאון - בזמנו, זו הייתה סוג של מנטליות אחרת של, פתאום אנחנו צריכים להרוויח את הסוג הנכון של הכסף עם הסוג הנכון של נותני החסות. זה התחיל להיות שאנחנו לא פוגעים בילדים בני 6 עד 11 חזקים כמו שאנחנו אוהבים, ואני אמרתי, "אולי הגיע הזמן לנוח. עשינו כאן הרבה דברים טובים, ואולי לא צריך להתעסק עם זה". מספרי משק הבית עדיין היו ממש טובים.
מה נראה היה בסדר העדיפויות של הערוץ מבחינה יצירתית אז, בשלב כה מוקדם של חייו בהכנת קריקטורות? עשהרוֹקלענות על הצרכים והדרישות לכאורה של ניקלודיאון?
מופעים אחרים ניסו להסתגל לצרכים המשתנים. דברים השתנו, כמו תמיד. הרשתות האלה ממשיכות להשתנות ומשתנות, ובמיוחד באקלים החדש הזה של סטרימינג, עכשיו אתה מקבל סדר של 10 פרקים, וזהו בערך. 52 פרקים היו המספר [סינדיקציה]. זה סוג של נחלת העבר. זה תמיד משתנה. מנהלים משתנים, דברים משתנים, המנדט של התאגיד תמיד משתנה. זה חייב להיות.
התגנבנו לשם כשהדברים עדיין היו די רופפים ומטורפים - אני קורא לזה לפעמים "המערב הפרוע", כי היו הרבה אנשים שהתחלנו עכשיו לעבוד בטלוויזיה. היו סיפורים על כמה מנהלים בניקלודיאון שלא ראו את [התוכנית] עד שהיא עלתה לאוויר. זו הייתה תקופה מטורפת, אז זה היה מושלם למה שעשינו.
האם היית קרוב ליוצרים אחרים של Nicktoons, כמורן וסטימפי,רוגרטסודאג, ויכול לשתף הערות או להתנשא? או שרוב המופעים נמחקו לקבוצות שלהם?
יוצרים מגיעים מכל התחומים השונים בימינו. בהתחלה, כולנו היינו סוג של רקע אנימציה, אז כולנו די הכרנו בכל מקרה. ג'ון דילוורת' [שיצר את רשת Cartoon Network'sאומץ את הכלב הפחדן] ... הרבה יוצרים שעלו בסולם הדרגות, שסוף סוף זכו להגיד משהו ולעשות משהו בטלוויזיה, כי זה היה סוג של סגור. אני חושב שאף אחד מאיתנו לא ראה את עצמו בטלוויזיה.
היו לנו דברים לומר באנימציה, ועשינו את זה בסרט עצמאי. ואז הטלוויזיה אמרה, "היי, אנחנו רוצים את הדברים האלה כאן", אז עשינו את הקפיצה הזו. [...] הכל רק דבר אחד גדול - הרשתות האלה הן בדיוק כמו זרם. זה אף פעם לא אותו אחד פעמיים.
אתה לא יכול לשמור טינה או להחזיק אישיות לרשת. יצאתי עם קצת הרגשה רעה כשעזבתירוֹק, אבל עכשיו אני אוהב הרבה אנשים בניקלודיאון. הם מנסים למצוא את דרכם בעולם הסטרימינג. זה רק מנסה להוציא משהו החוצה, ולהיות משהו עם אנרגיה איכותית וטובה. כולנו בערך באותה סירה, בכל הנוגע לאופן שבו אנחנו ניגשים למשהו.
אני תמיד אומר לאנשים לא לגשת לרשת ולהגיד, "זה מה שאני צריך ליצור: משהו לרשת הזו." זה תמיד על ליצור משהו לעצמך, ולראות איזו רשת תרצה את זה.
