חובבי מותחנים יודעים עד עכשיו לשים עין על סרטים חדשים של ג'רמי סולנייה. מבכורת האימה המוגזמת שלומסיבת רצחלדרמות עימות אגרוף של אחד-שתייםחורבה כחולהוחדר ירוקלעיבוד הצמרר של וויליאם ג'יראלדיהחזק את החושך, סולנייה מתמחה בסרטים מצבי רוח המנוקדים באלימות גרפית מזעזעת שלעתים קרובות תופסת את גיבוריו לא מוכנים.
הטונים של הסרטים הללו משתנים מאוד, וכך גם החשיבה שלהם לגבי כמה נחוצה אלימות ומה היא עושה למבצע. אבל כולם קרביים ובלתי נשכחים בדרכים שונות, וכולם הופכים שפיכות דמים לאירוע מטריד ומשמעותי - הישג אמיתי כשעובדים בכל כך הרבה ז'אנרים שבהם אלימות שכיחה ומצופה, הן מצד הגיבורים והן מצד הקהל.
איום האלימות תלוי כמעט בכל דקה בסרטו בנטפליקסרכס המורדים, הופעת בכורה בשירות 6 בספטמבר. האקס-מארין טרי ריצ'מונד (אהרון פייר, מהרכבת התחתיתוM. Night Shyamalan'sיָשָׁן) נכנס לעיירה דרומית קטנה עם תיק מלא במזומן, שנרכש כדי לחלץ את בן דודו מהכלא. בזירת הפתיחה תוקפת אותו המשטרה המקומית ולתפוס את הכסף על פי חוק חילוט נכסים אזרחיים, בטענה שזה יכול להיות כספי סמים. המצב מסלים משם - אבל זה נוהל איטי, בקצב מכוון של הסלמה, בחבל על מפקד המשטרה המקומי (וטרינר פעולה דון ג'ונסון), ביורוקרט עם סודות (אנה סופיה רוב), שופט מקומי מכובד (ג'יימס קרומוול) , ועוד רבים אחרים.
לקראת יציאת הסרט לאקרנים ב-6 בספטמבר, פוליגון שוחח עם סולנייה על השחלת המחט לסרט על כמה מהנושאים הפוליטיים המקוטבים ביותר באמריקה המודרנית, ועל קבלת השראה מסילבסטר סטאלון ב-דם ראשון, אבל לא בדרכים הברורות ביותר.
צילום: אליסון ריגס / נטפליקס
מצולע: זהו סרט על הרבה דברים שונים, כולל העוול של חילוט נכסים אזרחיים. אבל זה גם על גזע ועליונות לבנה בשיטור, למרות שאיש בסרט לא מודה בגלוי במניעים או בדעות קדומות שלו. הסביבה הדרומית, טרי הוא שחור, רשויות אכיפת החוק המקומיות לרוב לבנות, התפקיד הספציפי של השוטר האחד שלא - קשה שלא לראות בגזע גורם מרכזי כאן. איך ניגשת לנווט בזה?
ג'רמי סולנייה:זה בהחלט קיים, אבל כמו שאמרת, לא בחזית - לא בגלל שרציתי להתרחק מזה, אלא בגלל שרציתי להישאר נאמן לנרטיב מסוים. ליהקו את השחקנים הטובים ביותר ותן לדברים להתגלגל, והנושאים הרחבים האלה מגיעים מהקהל. כי הקפדנו לא ללכת בדרך הזו, במיוחד כשהיא מתייחסת לדון ג'ונסון ולדמות ההיא.
המטרה העיקרית כאן הייתה לעשות סרט אקשן אמריקאי מסורתי, עם יותר אומנות, באופן אידיאלי, קצת יותר סופר. אני אוהב להיכנס לטבע המאוד מבוסס, לפרטים שסרטים אחרים עשויים לחלוף על פניהם, באשר למוסדות. לא רק בהתייחס לגזע, אלא גם באשר לבני אדם במערכות הללו - איזה תפקיד הם ממלאים, בין אם הם מודעים לכך או לא, או אם הם כן, כיצד הם בוחרים להתנער מאחריותם, או להתעלם. עובדה שהם מנציחים מערכות מושחתות. אז היה קל יותר לחקור ולנתח את המכניקה הזו.
כשזה הגיע לליהוק הסרט, רק ניסיתי למצוא את השחקן המתאים שיעזור לסרט. הדבר האמיתי היחיד שעלה לי בראש - זה כתוב בטיוטה הראשונה של התסריט בפועל - הוא שטרי חום. […] זה מוסיף הקשר משלו שאינו זקוק לעזרה ממני, או דחיפה.
וכשזה הגיע לנושאים האלה, ממש קבעתי קו מאוד קשה עם הנרטיב, המבנה, הדמויות, הדינמיקה: ברגע שאהרון עלה על הסיפון, הקשבתי והלכתי בעקבותיו. הוא היה מאוד נאמן לטקסט, הוא היה מאוד יראת כבוד לא רק לעצמי כיוצר סרטים, אלא לכל הצוות, שתמך בו. הוא ניסה לתת הכל, פיזית, רגשית. אבל כשהייתה לו בעיה כאדם שחור, [כשמשהו בסרט] שיקף את החוויה שלו, הוא היה קולני לגבי זה, ואני עקבתי אחריו. וזו הייתה דרך עבודה מאוד סינרגטית, שבה נשארתי נאמן למה שידעתי כשפיתחתי את הסרט, והייתי מאוד פתוחה להקשיב כשאהרון דיבר.
האם תוכל להצביע על משהו ספציפי שהוא רצה לדון בו או לשנות?
הרבה מהשיחות הספציפיות ביני לבין השחקנים הן פרטיות, לא מתוך רגישות, אלא בגלל הפרוטוקול. לפעמים זה היה פשוט שפה עממית, איך הוא הרגיש נוח יותר לבטא קווים מסוימים. ולפעמים זה היה שואל אותי על הקשר גדול ורחב יותר של המשמעות של סצנה, למה היא עשויה להתייחס. ולפעמים הוא היה אומר "טוב, בסדר, עכשיו כשאני מבין את ההשלכות וההתייחסויות כאן, אני רוצה לעשותזֶהבמקום זאת." והתשובה תמיד הייתה כן.
זה לא קרה הרבה, אבל ככה ידעתי שזה חשוב לו. כמות הכבוד שהוא נתן לטקסט, והקרדיט שנתן למשתפי הפעולה שמקיפים אותו ותומכים בו, זו הייתה דינמיקה ממש נהדרת על הסט. אבל כשהוא כן בוחר להזריק משהו שהוא מרגיש נלהב לגביו, זה היה כן קל.
הזכרת לחזור אל האקשן האמריקאי הקלאסי - זה מאוד מרגיש כמו גרסה מודרנית של הסרט של סילבסטר סטאלון מ-1982דם ראשון, לפחות מבחינת מערך הסיפור. האם זה היה בראש שלך בזמן שהכנתרכס המורדים?
תמיד קשה לאתר את המקור [של פרויקט] בדיוק. אבל חילוט נכסים אזרחיים סיקרן אותי, וחשבתי שזה יהיה תקרית מסית נהדרת לסרט. וכשהתחלתי לחשוב על הנרטיב, ולחקור אותו, הופגזתי מכל העוול הזה. זה היה ממש מקומם. חשבתי שזו תהיה דרך מצוינת להביא אנשים מאחורי גיבור. זו פרקטיקה משפטית, אבל היא לא צודקת מטבעה, והיא מאחדת את כולם, כי היא מושמצת באופן אוניברסלי כפרקטיקה. ברגע שהסיפור הזה התחיל להתפתח - הסרט הזה היה יותר [קלינט] איסטווד כשהתחלתי, הוא היה יותרהאיש ללא שם. טרי רוכב לעיר לא על סוס, אלא על אופניים, אבל זה היה סרט ז'אנר מערבי, מבחינתי.
ברגע שהבנתי שהסרט הזה יעמיד גיבור יחיד מול כוח משטרה בעיירה קטנה, כמובן,דם ראשוןהיה ההתייחסות העיקרית שבה השתמשתי כדי להציג את זה כתסריט מוגמר. אבל [טרי איןרכס המורדיםוג'ון רמבו פנימהדם ראשוןהם] דמויות שונות מאוד. הם חולקים כמה דברים, יש להם רקע צבאי, אבל זה בערך זה. טרי הוא מוחי. הוא איש תקשורת נהדר. הוא מנסה כמיטב יכולתו להרוויח ולחלק רמה של כבוד.
חשבתי שיהיה מעניין לחקור את הדינמיקה של יוצא צבא שחווית הלחימה הראשונה שלו הייתה בארצות הברית של אמריקה. אבל מבחינה מרקם,דם ראשוןבהחלט היה חלק מהתנ"ך שלי. הצילום, איך הם שילבו את הנוף השופע בסיפור - כמו כשסטאלון קופץ על האופנוע הזה. לראות את הפליטה מהאופנוע, ואיך הוא מטפס במעלה שביל בוצי, ואיך השיפוע עולה מדי, והוא נופל - זה אנשים אמיתיים שעושים דברים אמיתיים, פשוט בלתי ניתנים להכחשה.
וזו רמת העשייה הקולנועית שבאמת רציתי להחזיר לתחום. אני מתגעגע לדברים שנראים אמיתיים, שיש להם בני אדם בראש, שהם קצת יותר מרושלים ומבוססים יותר, וקשורים רגשית לפעולה על המסך.
צילום: אליסון ריגס / נטפליקס
במבט לאחור על כל הסרטים הקודמים שלך, אחד הדברים שבאמת מאחדים אותם הוא הרעיון של אנשים להיכנס מעל הראש שלהם במצבים אלימים שבהם אין להם בהכרח את הניסיון או את ערכת הכלים להגיב. העובדה שטרי היה יוצא צבא הרגיש כמו עזיבה - אבל איך שאתה מתאר את זה, נראה שהסתכלת על זה באופן דומה.
ובכן, אני חושב שאתה במקום, בכך שהוא איש מקצוע מוכשר ומיומן. הוא מצטייר כחכם בשוט ומאוד ממושמע. אתה מבין שהבחור הזה הוא מתקשר טוב מאוד, אבל בגלל שהוא גיבור סרטי פעולה רעים מסורתי, בהשוואה לפילמוגרפיה הקודמת שלי, כן מצאתי דרך להכניס אותו לתערובת כמו דג מחוץ למים. לראות אותו מתנפנף בבירוקרטיה בבית משפט בעיירה קטנה, באולמות מנסה לברר עם מי לדבר, חווית סיוט של שירות לקוחות שמסכלת אותו, פשוט מנסה להישאר על הפסים ובלי מזל לנווט המפותל והחונק הזה. מַעֲרֶכֶת.
אם יש שני דברים באמריקה שאנחנו מתקשים לדבר עליהם בכלל באופן רציונלי, זה הגזע וכל הפגמים במשטרה. יש כל כך הרבה התנגדות אפילו להכרה בהטיה או באי צדק במשטרה האמריקאית, שלא לדבר על התייחסות לכך. איזה סוג של חישובים היית צריך לעשות סביב זה?
הו, אני חייב להתעלם מזה לגמרי. כיוצר סרטים, אם אתה הולך לפי השיטה הזאת של כמו, "מה האינטרנט יגיד?" אז אתה יכול באותה מידה להישאר בבית. אתה יכול לצייץ בטוויטר מהי הגלידה האהובה עליך, ו[אנשים יגיבו] "אז ברור שמעולם לא טעמתזֶה!" או כמו, "איך אתה מעז, כשהיצרן הזה הוא..." זה חסר תועלת.
אין שום שגרירות שאהרון צריך לקחת על עצמו כאדם. הוא יותר ממוצא אתני. הוא אחד השחקנים הטובים ביותר שנתקלתי בהם בחיי, ואני אתן לו את הזמן והמרחב להגדיר איך זה משרת אותנו כצוות קולנוע. אז בהקשר של הסרט, נתתי לאהרן להוביל. אני לא מתיימר שיש לי ידע מיוחד, או מדבר בשם כל קבוצה של אנשים, על האופי הטעון של השיטור האמריקאי.
למעשה עשיתי טונות של מחקר. הוצאתי קצת דיאלוג מסרטוני מצלמת דשבורים אמיתיים. אבל ברכס המורדים, המטרה הייתה למעשה רק לוודא שאני לא נשען על שום דעות מקוטבות. אין ספק שיש לנו גיבור ברור ואנטגוניסט ברור. אבל האתגר עבורי הוא לא רק להפיל את הדברים, עד כדי להפוך את כולם לבני אדם ולזכות לומר את האמת שלהם, בין אם אני מתחבט בהם ובין אם לא, או שהקהל יעמוד מאחוריהם. חשוב שאיצור את מרחב הקרב הזה עם דמויות שנראות אמיתיות, ויש להן לחץ אמיתי ומצוקות אמיתיות, כך שכאשר העימות הטבעי הזה מתרחש, יש אנרגיה אמיתית. דמויות אמיתיות יוצרות דרמה אמיתית. ולזה אני הולך.
מלבד זאת, נתתי למחקר להכתיב את הרמה אליה אני הולך, עד כמה למציאות. […] חילוט נכסים אזרחיים הוא חוקי. אם זה לא חוקי במדינתך, אתה יכול לעקוף את זה ולחבר אותו לרשויות הפדרליות, וכןעוֹדלמצוא דרכים לתפוס רכוש של אזרחים מבלי לקשור אותו לאישום פלילי. [מצאתי] חוואים בטקסס שכל הרכוש שלהם נתפס, וכל הציוד החקלאי שעליו, כי היו להם כמה צמחי מריחואנה בשטח. שחקני פוקר נגנבו 100,000 דולר בגלל שחצו את קווי המדינה עם מזומן, והואשמו שהם סוחרי סמים.
והאחריות תמיד על הקורבן להוכיח מאיפה הגיע הכסף. והם משתמשים בזה נגדך כמנוף. "אתה הולך לשכור עורך דין? לבלות כמה שנים [לרדוף אחרי זה]?" הם אומרים, בעצם, "ניקח את הכסף ונשמור אותו. אנחנו נשחרר אותך, אבל אם תבוא אחרי זה, נגיש נגדך כתב אישום פלילי". זו דרך קלה לשחוק את הקורבנות. אז פשוט הלכתי על סרט אקשן אמריקאי מיושן וטוב, כמו אדם ראשון,מייקל קלייטון,High Plains Drifter. זה היה עניין של להישאר אמיתי ולהישאר במישוש, באשר לגישה שלי כיוצר סרטים.
רכס המורדיםהופעה לראשונה בנטפליקס ב-6 בספטמבר.
