להיות מגן דדפול יכול להיות קשה. כמעט בכל מדיה שבה הוא מופיע, הדמות היא בדיוק מה שמבקריו החזקים ביותר חושבים שהוא: אנטי-גיבור עם זיקה חזקה לאלימות חסרת כבוד, וכלי צעיר ומגעיל למטא בצד ולשלל בדיחות זין. ("עיסה של זין" יהיה דדפול-איזם די מוצק). אבל יש גם יותר בדמות. דדפול מגיע עם פאתוס עמוק. כשמשתמשים בזה ביעילות, זה הביא לסיפורים מוזרים ומלבביםעל אלה שנחשבים (או מרגישים) לא אהובים. זהו מרחב רגשי רב עוצמה עבור שובר קופות קיץ.דדפול ווולברין -הסרט השלישי בטרילוגיית דדפול של ריאן ריינולדס, והראשון תחת דגל דיסני - משלם הרבה מס שפתיים לפאתוס הזה. ואז זה מוציא אותו מהרב-יקום שלנו, אלעליתו-יודע-היכן.
תראה את זה, עשיתי הפניה! ממש כמו דדפול! גם אני יכול להישבע כמוהו.
דדפול ווולברין חויבכסיפור של היקום הקולנועי של מארוול, אבל הוא לא, באמת. מלבד סצנת גאג קצרה בתחילת הסרט, כף רגלו של דדפול אף פעם לא דרכהEarth-616 של MCUלכל דדפול-y derring-do. במקום זאת, הסרט רק מודע ל-MCU - ה-MCU המרכזי הוא נושא נוסף שדדפול יכול להתלוצץ עליו ולמצוא אחריו בזמן שיש לו הרפתקה וולגרית אופיינית במקום אחר. במובנים מסוימים, ה-MCU הוא יותר נבל מאשר הנבלים האמיתיים של הסרט.
אבל לפני כל זה, הסיפור מתחיל בפינה הקיימת של דדפול ברב-יקום, שגוסס. נחטף על ידי הרשות שונות זמן מלוקי,ווייד ווילסון/דדפול (ריינולדס) למד שהיקום שלו מתפוגג לאט, בגללמותו של וולברין בסוף 2017לוגן. זה בגלל שהאקס-מן לשעבר הוא "ישות עוגן" - מישהו כל כך משמעותי שציר הזמן שלו מתפרק ללא נוכחותו. אבל סוכן TVA, מר פרדוקס (מת'יו מקפאדיאן) אומר שהממונים עליו ראו בדדפול מיוחד, ושווה להציל אותו מציר הזמן המתכלה שלו ולהביא אותו ל-MCU. הבעיה היא שההזמנה לא מגיעה למשפחה שנמצאה שווייד בנה (ונסע בזמן כדי לקום לתחייה) בשני סרטיו הקודמים.
צילום: Jay Maidment/20th Century Studios, Marvel Studios
זֶהוּדדפול ווולבריןהבעיה הראשונה של זה: זה כבר מגיע למסכיםמְאוֹדמסובך מראש ומלא במטען נרטיבי. זו לא בהכרח בעיה אם הבמאי/שותף לכותב שון לוי וצוות התסריט שלו רק רוצים להוציא את השטן מסרטי גיבורי על מורכבים מדי. אבל זההואבעיה בעת הגדרת הפאתוס הזה שהוא גם המפתח לדדפול כדמות. זה לא משנה לי במיוחד שאני לא מבין לגמרי את מכניקת הזמן ו/או מסע רב-יקומי בסרט הזה, או את שרשרת הסיבה והתוצאה שמניעה את העלילה שלו. למען האמת, אני לא בטוח שחמשת הכותבים המוענקים לסרט - לוי, ריינולדס, כותבי סרטי דדפול החוזריםרט ריס ופול ורניק, וכותב הקומיקס והטלוויזיה זב וולס - גם כל כך אכפת מהדברים האלה.
אֲנִילַעֲשׂוֹתעם זאת, אכפת לך כאשר הבלבול הזה משתרע על ההימור הרגשי של הסרט.דדפול ווולבריןמבלה כל כך מעט זמן בביסוס היכן נמצא וייד ביחס לחבריו ולמערכות היחסים שלו (מסיבה שכמעט לא מוסברת, הוא בחוץ עם החברה לשעבר ונסה, בגילומה של מורנה בקארין), שהצורך המונע שלו לעשות משהו ש"חשוב" מרגיש חסר שורשים . הוא סטטי, לא נורא שונה בסוף השעתיים ושבע הדקות של הסרט ממה שהיה בהתחלה.
אולי זה בגלל שהסרט מוריד הרבה ממשקלו הרגשי לכוכב השותף של ווייד. לוגאן (יו ג'קמן) נכנסדדפול ווולבריןכחלק מהמזימה המוחית של ווייד להציל את היקום שלו. אם לוגן הוא ישות העוגן של ציר הזמן שלו, לפי ההיגיון של ווייד, הוא פשוט יסרוק יקומים אחרים עד שימצא אחד חדש. הלוגאן שהוא בסופו של דבר תופס פגום אפילו יותר מזה שראינו בוסרטי ה-X, והרבה מזמן הריצה של הסרט ללא בדיחה מוקדש לפירוק זה. זה נראה כמו ניצול גרוע של זמנו של ווייד ושלנו. כל העסקה של לוגן הגיעההַרבֵּהשל חשיפה בסרטי X בעבר, ובעוד שלנוכחותו כאן יש המון רגעים מהנים, התרומה שלו לקשת הרגשית של הסרט מרגישה הרבה כמו גבורה גנובה בזיכיוןאל הספיידרמן: אין דרך הביתה.
צילום: Jay Maidment/20th Century Studios, Marvel Studios
קשה להתייחס לכל זה ברצינות, כידדפול ווולבריןהוא מעוניין הרבה יותר להתמקד ביחסים של דדפול עם ה-MCU. כבר מהשנייה הראשונה של הסרט, דיסני, מארוול וקווין פייג' מתבססים בתור התחתים הנושאיים של הקומדיה של הסרט. אין צורך בעבודת אופי כדי לעגן אף אחת מהבדיחות כאן, כי ה-MCU הוא העוגן הזה. כל הקללות והאלימות האלה? זה ב-aדיסניסרט, מותק! זוכרים את הפעם ההיא שווייד נדבק בסרט הראשון של דדפול? מיקי מאוס שילם עבור סרט על בחור שנדבק! אה, והרעים של הסרט על המסך? הכל תוצאה של הדומיננטיות התאגידית של מארוול.
הקטע האחרון הזה הוא איפהדדפול ווולבריןכמעט מגיע למשהו מעניין. עיקר הסרט מתרחש ב-The Void, לימבו בסגנון Mad-Max שבו ה-TVA שולחת אנשים מטרידים שהם לא באמת יכולים למחוק. נשלט על ידי הטלפת החזק (ואחותו התאומה המרושעת של מנהיג האקס-מן צ'ארלס אקסבייר) קסנדרה נובה (אמה קורין), הריק הוא אי של צעצועים לא מתאימים מלאים בגיבורים ונבלים מאולפני קולנוע אחרים, שנפטרו על ידי סמכויות ה-MCU שאחרידיסני קנתה את 21st Century Fox. אם שמעתם עלדדפול ווולבריןהקאמואים הרבים והופעות האורח של זה, מכאן הם באים: איחוד תאגידי מסתובב כבסיס לבדיחות.
במאבקם של לוגן ווייד להביס את קסנדרה ולברוח מהריק, בני הזוג מנסים גם לברוח מהריסות, למשל, יקום ה-20 של פוקס אקס-מן. למרבה הצער, העלילה הזו, והאיסורים סביבה, רק חותרים את דדפול ואת נתיב הפאתוס הצר מאוד שגורם לו לתקתק. מכיוון שהוא כל הזמן לועג ל-MCU, הוא לא יכול להפסיק להגדיר את עצמו ביחס אליו, ולכנות את עצמו "מארוול ישו" לאורך הסרט הזה. בלי קשר לגורל היקום הביתי שלו, ווייד רוצה לעניין - וזו דרך לומר שהוא רוצה להצטרף ל-MCU המרכזי, ושזה הדבר היחיד ברצף הזהעושהחוֹמֶר.
זה פחות או יותר משחק הכדור. קשה לקנות את הסרט הזה כמכתב אהבה למשהו מלבד הכיבושים הארגוניים של אולפני מארוול. זו אחת הטעויות הבסיסיות מאחורי הסרט. כדאי לוויד לפגר כי הוא אנדרדוג. אבל בדדפול ווולברין, הוא לא מייצג את הלא אהוב או מדבר אמת לשלטון; הוא יונק מהאלוף הבלתי מעורער של הקופה, למרות שהאלוף הזה הרוויח את הפוטשוטים שדדפול זורק בדרכו. הריק הוא מה שמארוול עשתה לתרבות הפופ. זו השיחה שמגיעה מהבית, דרקון העשן המזוין הגדול שמטמיע הכל בתוך טבלת השטויות הרב-תכליתיות שלו או מוריד אותו לשכחה, מופשט לחלקים. ובסרט הזה, דדפול לא סתםאַהֲבָהזה - הוא רוצה עם כל הווייתו להיות חלק מזה.
דדפול ווולבריןהפך את הגיבור שלו לדמות קומיקס מהסוג הגרוע ביותר: כזו שלא עומדת בשום דבר. זו אירוניה נוראית. המעריצים דאגו שהשליטה התאגידית של דיסני והפיקוח הנרטיבי הנוקשה של ה-MCU ירחקו את יתרונו של דדפול: הקללות והאלימות המצחיקה. מסתבר שהחלק הזה היה בסדר. במקום זאת, ה-MCU פשוט לקח את הלב המזוין שלו.
אמרתי לך שאני יכול להישבע כמו הממזר החצוף הזה.
דדפול ווולבריןהופעת הבכורה בבתי הקולנוע ב-25 ביולי.
