Illix.run

במהלך שניים וחצי העשורים האחרונים לקיומו של מותג פלייסטיישן, סוני הואשמה לעתים קרובות בכך ששאלה רעיונות נהדרים מיריבתה ושותפתה לשעבר, נינטנדו. זה הדהד חידושים כמו משטחי משחק עם פקדים אנלוגיים ומשוב כוח רועם, ובקרי תנועה שהופכים את המשחק לנגיש יותר לקהל רחב יותר. סוני אפילו יצרה משלהשיבוט Super Smash Bros.

מדי פעם, סוני חזרה על הרעיונות של המתחרה שלה ושיפרה אותם; בקר ה-DualShock הדו-אנלוגי הרוטט היה מכשיר טוב יותר מה-Gamepad המהפכני אך המסורבל של Nintendo 64. פעמים אחרות, החיקויים שלה לנינטנדו נחתו בחסד של פלופ בטן. זו אחת מהפעמים האלה.

מוצר המשחקים החדש ביותר של סוני, ה-PlayStation Classic, שואב השראה כבדה, אם לא עותקים מוחלטים, מקופסאות משחקי הרטרו הקטנטנות שנינטנדו הוציאה בשנתיים האחרונות. מערכת הפלייסטיישן המיניאטורית, שתושק ב-3 בדצמבר, אפילו נושאת את מוסכמות השמות "הקלאסית" המשמשת את רבי המכרNES קלאסיוSNES קלאסי. עם ה-PlayStation Classic, סוני לא שיפרה את מה שנינטנדו עשתה עם מכשירי הרטרו שלה, וחלק מההחלטות שנכנסו לעיצוב קונסולת הרטרו הזו גורמות לחוויה שהיא גרועה משמעותית.

ה-PlayStation Classic מגיע עם20 משחקים מותקנים, כולל קלאסיקות מתקופת הפלייסטיישן כמוMetal Gear Solid,Final Fantasy 7וResident Evil. הוא כולל גם משחקי 3D אוטוטיפיים ובלתי מעודנים שהזדקנו הרבה יותר.זירת הקרב טושינדן, אולי המשחק המקולל ביותר על ידי התקדמות הזמן, משחק פחות כמו משחק לחימה מאשר סוג של ענישה אודיו-ויזואלית, ומעלה על ידי הממונהTekken 3.

הנה הרשימה המלאה של הכותרים הכלולים ב-PlayStation Classic:

אם 20 משחקי הפלייסטיישן שנטענו כאן יסכימו איתך תהיה מבוססת על העדפות אישיות ונוסטלגיה, אבל ההכללות הרבות והבלתי חיוניות רק הופכות את מה שאין בקונסולה הזו למתסכל עוד יותר. משחקים כמודרבי הרס,פנסיון מגניב 2וששיית הקשת של טום קלנסינשמר על החומרה המודרנית הזו, בעוד שהקלאסיקות של פלייסטיישן אוהבותטומב ריידר,Castlevania: סימפוניית הלילה,Crash Bandicoot,היל השקט,WipEoutותיירות גדולהלהחריג. הספרייה אינה משתרעת על פני הקטלוג של הפלייסטיישן המקורי, המגוון והמשתפר ללא הרף, אלא מרגישה כמו פרוסת חיים מהשנים המוקדמות של המערכת, כאשר המפתחים רק קיבלו את הכישרון של משחק תלת מימד.

אולי יותר מבלבל הוא שתשעה מתוך 20 המשחקים של ה-PlayStation Classic הם הגרסאות האיטיות יותר מאירופה (שעקבו אחר תקן הטלוויזיה PAL, עם קצב רענון של 50 הרץ). משחקי לחימה ונהיגה משחקים הרבה יותר טוב בתדר 60 הרץ, וההכללה של גרסאות PAL כאן היא פשוט מוזרה.

ה-PlayStation Classic הוא דבר חמוד, פשוט, קטן, בגודל קטן של 4 אינץ' על 5.75 אינץ' על 1.25 אינץ' - בערך אותה טביעת רגל כמו אחד משני משטחי הפלייסטיישן הכלולים - ואני אוהב את איך שהוא נראה. זוהי יצירה מחדש נאמנה של קונסולה קלאסית, בקנה מידה זעיר.

למערכת שתי יציאות USB מלפנים, בהן מחברים את הבקרים. (לא ניתן לחבר ולשחק עם DualShock 4, למרבה הצער.) מאחור יש יציאת HDMI ויציאת מיקרו-USB שרגילה להפעיל את המכשיר. ה-PlayStation Classic לא מגיע עם מתאם AC, אז אני מקווה שיש לך מתאם חילוף - השתמשתי במתאם AC ישן יותר של iPhone - או צג שמפעיל באמצעות USB.

התקנת המכשיר היא פשוטה, וכשהדלקתי אותו, קיבלתי בריח חם של נוסטלגיה. צליל האתחול הקלאסי של פלייסטיישן זמזם חזק ונסחף בין פעמונים רכים, בדיוק כמו שזכרתי אותו. משם, הקונסולה זרקה אותי לתפריט חשוף עצמות (ומאוד שנות ה-90). כאן יכולתי לעבור בין 20 המשחקים הכלולים, או לעיין במגוון אפשרויות.

ל-PlayStation Classic יש קבוצה של כרטיסי זיכרון וירטואליים המאחסנים משחקים שמורים, המחקים את הכרטיסים הפיזיים של ה-PlayStation. מצבי שמירה מאפשרים לך לקפוץ החוצה במהירות ואז לחזור למשחק בתהליך, כלומר לא תצטרך להתאמץ כדי למצוא מכונת כתיבה בResident Evil: Director's Cutאם אתה לחוץ בזמן. פשוט לחץ על כפתור האיפוס בקונסולה, ותחזור לתפריט בחירת המשחק, שם המשחק שלך יישמר. זו התכונה הכי נחמדה של המערכת.

ממשק המשתמש של ה-PlayStation Classic מציע מעט יותר. אין הגדרות גרפיקה שיאפשרו לך לבחור אפשרויות גודל מסך, קנה מידה או החלקה, וגם אין קווי סריקה מלאכותיים כדי לדמות את טלוויזיות ה-CRT של עידן הפלייסטיישן. עם זאת, רוב המשחקים מותאמים היטב, כאשר כאב העין הגדול ביותר הוא טקסט מוקטן שנראה משונן בתפריטים או בקטעים קצרים.

המערכת לא כוללת גם מדריכים למשחקים דיגיטליים, אז אם שכחתם איך לשחקפלאש קופץ!במהלך 20 השנים האחרונות, ייתכן שתצטרך לעשות מעט שיעורי בית. ה-PlayStation Classic אמנם מציג קוד QR המצביע על אתר האינטרנט של המוצר, אבל עדיין אין שם כלום. אפילו שומר המסך היה אכזבה; קיוויתי למשהו בהשראת פלייסטיישן, משהו קצת צעקני. במקום זאת, הוא פשוט מעמעם את המסך לאחר חמש דקות של חוסר פעילות.

ה-PlayStation Classic עושה את מה שהוא מבטיח: הוא משחק 20 משחקי פלייסטיישן מקוריים, ומתפקד היטב בהקשר זה. אבל יש מעט סלסולים, אין תוספות ושום תחושת אכפתיות שהפלייסטיישן מייצגת חלק חשוב במורשת משחקי הווידאו של סוני מלבד העובדה שמעטפת הפלסטיק נראית אותנטית. המערכת מונעת מרשימה של משחקים שלא מצליחים להתאים להבחנה ה"קלאסית" שלה, ככל הנראה מסיבות עסקיות - בעיות רישוי או רימאסטרים חדשים שפורסמו, למשל. בסופו של דבר, היעדרן של כל כך הרבה קלאסיקות פלייסטיישן גורע מהחוויה של הפלייסטיישן קלאסיק.

למרות שהערך הוא סובייקטיבי, עבור $99.99, זוהי דרך יקרה יחסית לחיות מחדש את הפלייסטיישן המקורי, רק קטן יותר. רבים ממשחקי הפלייסטיישן הכלולים במערכת - למעט החריג הראוי לציוןQube אינטליגנטי- ניתן להוריד ולשחק בפלטפורמות פלייסטיישן אחרות בזול. אפילו אז, קשה לחזור על רבים ממשחקי הפלייסטיישן הישנים האלה, לפעמים ברמה קורעת לב.

אבל האכזבה הגדולה ביותר עם ה-PlayStation Classic היא להשאיר את מה שחסר, ולא את מה שהיא מציעה.

ה-PlayStation Classic נבדק באמצעות יחידה קמעונאית שסופקה על ידי Sony Interactive Entertainment. תוכל למצוא מידע נוסף על מדיניות האתיקה של Polygonכָּאן.