Illix.run

יש סיבה שאנחנו עדיין מדברים על Kingdom Hearts: זה היה שיתוף פעולה בין שני טיטאנים של תעשייה שלא היה צריך לעבוד, מלא בהצלבות בלתי מוסברות ופרטי עלילה מפושטים. אבל השותפות של דיסני וסקוור אניקס הוכיחה את עצמה כמנצחת - לפחות לזמן מה. Kingdom Hearts התפתח מאז מההתחלה הפשוטה יותר שלה: זוהי מסה סבוכה וצפופה של קווי עלילה וסיפורי רקע. וKingdom Hearts 3, שיא של יותר מעשור וחצי של משחקים, יוצא הרבה יותר גרוע ממה שעשו הערכים הקודמים עם שמירה על קשר ועיסוק בנו.

הידע המסוקס שלו מפחיד לעתים קרובות עולים חדשים, והפך למחץ למבקרים הספקנים יותר. אבל לאלו מאיתנו שמושקעים בסדרה הזו על ילד עם רגליים גדולות ומפתח לחרב שמתיידד עם נסיכות דיסני ומיקי מאוס, מורכבות מוגזמת היא חצי מהכיף.

חיכיתי הרבה זמן לסיכום נכון לסיפורו של הילד ההוא. הרווח ביןKingdom Hearts 2וKingdom Hearts 3- 13 שנים תמימות - היו מבחן של סבלנות. קיוויתי למשחק שיכניס את Kingdom Hearts לשנת 2019. כמה מוחץ זה היה לגלות את התוצאה הסופית היא מעט יותר משארית חסרת ברק מ-2006.

Kingdom Hearts 3היא לא החוויה המאשרת שהלוואי שהיא תהיה ליותר ממחצית חיי. זהו משחק RPG גחמני אך פושר בעולמות דיסני, עם סיפור שטוח, משחק שחוזר על עצמו ומעט מאוד הפתעות.

בגלל ציר זמן מפותל על ידי ספינים,Kingdom Hearts 3לא קולט איפהKingdom Hearts 2הסיפור של הסתיים. יכולתי לשרוף את כל ספירת המילים שלי ולסכם את מה שקרה בסיפורת על פני הסדרה. אז הנה הסיכום הכי תמציתי: סורה, ריקו וקאירי היו שלושה ילדי אי כשפגשנו אותם; כעת, סורה וריקו הם שניים מהנוהלים החזקים ביותר בכלי הנשק האגדיים של Keyblade ביקום. היקום הזה קשור להרבה אחרים, כולל עולמות המאוכלסים בדמויות של דיסני כמו הרקולס, באז שנות אור וסימבה.

כל אחד מהעולמות הללו סובל מידי ארגון XIII, שמטרתו להשתמש בלבם של אנשים טובים כמו סורה וחבריו כדי לכלות את העולם בחושך. חייבים לעצור את זה, וסורה, ריקו וחבריהם לדיסני הם אלה שיעשו את זה. זה נשמע פשוט רק כי לא כללתי את הנסיעות בזמן, השיבוט וההסתלקויות התכופות לתרדמת.

הכפפה של סאגה גרנדיוזית כזו צריכה לשאת תחושת דחיפות, אבלKingdom Hearts 3, מההתחלה, מועדת לעבר הגמר הגדול שלה בקצב ובכוונה של שקית ניילון ברוח.

המשחק לפחות מנסה, בהתחלה, להיות מזמין עם הסיפור שלו: קטעי קטעים עושים הרבה מהעבודה הכבדה בלעדכן אותי על מה שאולי החמצתי בספינים הקודמים, יחד עם מה שקרה בKingdom HeartsוKingdom Hearts 2. אבל כשאני מרענן את זיכרוני על כל הגופות שהוקרבו לחושך, והחיים שעדיין נמצאים בסכנת חיים ממנו, אני קצת בהלם לגלות שהמשחק נפתח באותו טון שופע כמו שני משחקי הליבה הקודמים.

הנישואים של Kingdom Hearts עם הרוח הידידותית המשפחתית של דיסני עם תחושת הוד (ומערכת הקרב) דמוית Final Fantasy תמיד היו אחת התכונות הטובות ביותר שלה, אבל השילוב הזה לא מתאים לי הפעם. הניגוד בולט מדי. הסיפור בתוך העולמות הללו, על אהבה וידידות, עומד בסתירה לסיפור שמחוץ להם. כל הנבלים האלה בשחור מדברים על הסרת לבבות מגופים, אבל אלזה שלקָפוּאעדיין יש לי זמן לשיר את כל "Let It Go", ואני, כנראה, עדיין יש לי זמן לשבת על כל העניין.

הרבה מהדיסוננס נובע ממי שעומד בראש הספינה הזו. אני שוב משחק בתור סורה, שתמיד מחייך לנוכח הסכנה ורק רוצה לאכול גלידה אחרי ריב גדול. יש לו שיער גדול וקוצני (גזרת Square Enix הקלאסית), מכנסיים גדולים יותר והנעליים הכי גדולות בעולם. סורה הוא הייצוג המושלם של הזוגיות שהפגישה את Kingdom Hearts, וזה מנחם לקפוץ איתו חזרה למערכה. בהתחלה.

כשהארגון המרושע מתקרב יותר ויותר להגשמת מטרותיו, סורה עדיין מתרוצץ מחייך, צוחק ומשתולל. זה מי שהדמות תמיד הייתה, והוא עוזר להוסיף ריחוף למה שאחרת תהיה מלודרמה ישירה. אבל זה מרגיש לא נעים שהוא כל כך עליז כאן - כאילו כל השנים והמשחקים האלה שביליתי בתור סורה לא השפיעו עליו. דמויות גדלות ומשתנות, אבל סורה רק ממשיכה לחייך, לעזאזל. הסיפור של הזכיינית נבנה למסקנה קודרת תוך התנגשות ישירה עם העולמות המתוקים, המאושרים והמעוקרים של חוות דיסני.

ואז יש את הצפיפות הנרטיבית הידועה לשמצה של הסדרה. הסיפור נמתח לכל כך הרבה כיוונים שונים, עם כל כך הרבה דמויות, פיסות לימוד וחוקים שונים, עד שאין דרך להתאים את הקטעים של דיסני.Kingdom Hearts 3בלי שהם ירגישו כמו מחסום למשהו חשוב יותר. המגה-פסוק של דיסני תמיד הרגיש קצת בלתי מוסבר, בטח, אבל אני מופתע שעכשיו אני מבקש הצדקה למה סורה צריכה לבלות עם אנה ואלזה בשבילכל כך ארוךלפני שנוכל לחזור לעניין של סיפור החיים והמוות שכבר משתרע על פני מספר רב של משחקים ועשרות שעות.

אני כל הזמן תוהה מה השתנה כאן. זה המשחק? או שזה אני? האם כך מרגיש להתבגר? האם אניישןעַכשָׁיו? כי זה פתאום כל כך מבלבל ומתסכל כמה מעט רציונל אני מקבל למסע הזה דרך הקטלוג של דיסני, למרות שהדמויות והמקומות הם החלק הארי של הזיכיון, ולמרות שהתסריט מכיל כל כך הרבה מילים.

סורה יטוס לאחד העולמות במטוס שלו, יעבור מוטציה לצורה שתשתלב טוב יותר עם הסביבה, יתיידד עם הדמות הראשית של כל סרט שהוא מבוסס עליו, ואז ילחם בין המוני מפלצות ובוס ברמת הקצה, אולי ישלים כמה משימות צד בדרך. במשחקים הקודמים, כל זה היה חלון ראווה לעיצובים מחדש של דמויות מקסימות, רמות מעניינות וקרבות בוסים מגוונים להפליא. בKingdom Hearts 3, אלה דיורמות הרבה יותר חסרות חיים. שמונת העולמות של דיסני כאן - שרק חמישה מהם חדשים - ריקים יחסית, עם פחות פרטים והתייחסויות לסרטים עצמם, מה שנותן יותר מקום לגלים על גבי גלים של קרבות.

הקָפוּאהעולם הוא הדוגמה הבולטת ביותר לכך. ארנדל הוא מבוך מכוסה שלג שבו ביליתי מספר אבסורדי של שעות בריצה למעלה ולמטה ושוב במעלה הר שמוביל לאלזה. אין יותר מזה: רק חבורה שלמה מהצבע הלבן על גבי הצבע האפור. זה מגעיל למראה ואומלל לשחק, כי כל העולם מבוסס על חזרה. הדבר היחיד לשבור את הקצב היבש הזה של טיפוס, קפיצה, לחימה, חזרה הוא בזבוז זמן קהה של מסע לתיקון אולף שנתקע.

אני לא דופק סרטי דיסני מודרניים או משהו, אבל הטיית העדכניות שמוצגת במבחר העולמי כאן מייצרת קומץ קטן של סביבות תפלות מאוד. אפילו העולם מבוסס עלצעצוע של סיפור- הסרט האהוב עליי של פיקסאר - מכריח אותי להיכנס לקניון, מסלול אפל שהוא ברובו נשכח וחסר את המשיכה של הסדרה.

בטח, לא הכל רע: חזרה לתחום שודדי הקאריביים למעשה מהווה מגרש לחימה מרתק ביבשה ובים; סן פרנסוקיו, מגיבור גדול 6, היא עיר שוקקת שאין לה שום עולם אחר של Kingdom Hearts. אבל מעט דברים בפניםKingdom Hearts 3להרגיש השראה, משפיעה ובלתי נשכחת כמו שהעולם מבוסס עליוספינת הקיטור וויליבKingdom Hearts 2, למשל, או הגרסה של כל משחקהסיוט לפני חג המולד'עיירת ליל כל הקדושים.

עם כל כך הרבה מקום שהוקצה לקרב - פלוס כל עניין ה"פינאלה האפי" - היו לי תקוות שלפחות קרבות הבוס הרבים יפצו על כל מה שחסרים לעולמות עצמם. זה קורה לעתים רחוקות.Kingdom Hearts 3בעיקר חסר אסטרטגיה, עם מערכת הקרב שלו פשוטה לכמה כפתורים.

סורה יכול לתקוף עם ה-Keyblade שלו ולהטיל לחשי קסם, שמתחזקים ככל שהוא עולה ברמות. אבל הוא גם יכול, ומעודדים אותו, להשתמש ביכולות הייחודיות של ה-Keyblades שלו, התקפות צוות עם חברי המפלגה שלו והתקפות חדשות המבוססות על אטרקציות בפארק השעשועים של דיסני. (בשביל אלה, סורה והצוות יקפצו לרפסודה בסגנון ספלאש מאונטיין, או קרוסלת, למשל.) כל אלה גורמים נזק נוסף, אך במחיר רציני של הזמן והרצון שלי להמשיך לשחק ב מִשְׂחָק.

לחיצה על כפתור הפעולה המודגש יוזמת התקפה אוטומטית, שולחת אותי דרך סצנה ממושכת שמגדירה את סורה וחבריו לבצע מהלך ביחד, כזה שדורש ממני אינטראקציה מינימלית. זה הכל אורות וצבעים, נוצץ בשביל להיות נוצץ. לראות התקפה כזו בוצעה מספר קטן של פעמים בקרב חשוב נשמע כמו רעיון מסודר. אבל כמות הפעמים שהמשחק מנחה אותי לשחרר את המהלכים המיוחדים האלה בגודל אירוע הופכת אותם לא כל כך מיוחדים. זה גורם לי להתרעם על הזמן הנוסף שאני מבלה בהרג את האויבים החלשים והקטנים ביותר.

קרבות מפוארים וכוריאוגרפיים מגיעים למרבה הצער פחות ויותר ביניהם, כשרוב הקרבות הבלתי נשכחים נערמים לקראת הסוף. לחלק הארי שלKingdom Hearts 3, המסע מתנהל בצורה חלקה (תוך כדי משחק על מצב הקושי הסטנדרטי שלו, לפחות). לא פעם, אני מת רק בגלל שאני לא לוחץ על אותו כפתור שלחצתי עליו כל הזמן מהר מספיק.

ל-Kingdom Hearts תמיד הייתה שמחה שהבדילה אותה מבני דורה. למרות המוניטין שלו כסיפור מורכב, הפעולה הפשוטה והאנרגיה החיובית שלו הרגישו כמו תרופת נגד לכל כך הרבה משחקי RPG אחרים של העשורים האחרונים.

אבל Kingdom Hearts כבר לא פשוט; זה לא רק שמחה וצבעים בהירים וגיבורי דיסני. במקום זאת, סיומו של הסיפור הזה סבוך בכל כך הרבה חוטים סותרים, שכל אחד מהם מהווה נטל כבד על הגיבור שלו, שחיוך שלו מרגיש עכשיו מטריד.Kingdom Hearts 3היא דוגמה למה שיכול להשתבש כשסדרה שעמדה פעם בניגוד לעמיתיה כאלטרנטיבה קלילה מאבדת את דרכה.

Kingdom Hearts 3זמין ב-29 בינואר ל-PlayStation 4 ול-Xbox One. המשחק נבדק באמצעות קוד הורדה "קמעונאי" סופי של PlayStation 4 שסופק על ידי Square Enix. תוכל למצוא מידע נוסף על מדיניות האתיקה של Polygonכָּאן.