מריו וסוניק במשחקים האולימפיים טוקיו 2020הוא המשחק השישי בסדרה, ובעוד ש- Sega Sports R&D השליך לכאורה את כל מה שהיה לה בהעלאת הנוסחה, האוהדים תקועים עם כניסה ממוצעת שתמיד הייתה ניסוי מיתוג חוצה יותר מאשר זיכיון קוהרנטי.
הנה ההתקנה: מריו וחבריו - ואויבים, כמובן - נמצאים בטוקיו למשחקים האולימפיים, וד"ר אגמן ובוזר יגיעו לרעיון ללכוד את מריו וסוניק בתוך קונסולת משחקי וידאו רטרו שתחזיר אותם בחזרה עד 1964, בשנה האחרונה טוקיו אירחה את המשחקים.
הדמויות הללו נפרדות אז בחזרה לצורת הפיקסלים שלהן כדי להתמודד באירועים שנראים כאילו נלקחו ממשחק NES, אפילו דרך ה- NES לא שוחרר עד 1985. המערכת נקראת טוקיו 64, בגלל 1964 משחקי טוקיו והנינטנדו 64 ... תבינו?
שאר הדמויות, מלואיג'י ועד מטאל סוניק, מתחרות באירועים מודרניים בטוקיו של ימינו כדי לנסות לאסוף מספיק מדליות זהב כדי להחזיר את כולם לעתיד.
זוהי הגדרה חכמה המאפשרת משחק מתגים רגיל ואיסוף רטרו של משחקי מיני להתקיים באותה החבילה, בה הדמויות הקלאסיות הללו חוזרות לצורות המקוריות שלהן, מדברים על זבל ומתחרות באירועים כמו הקפיצה לרוחק כדי לברוח הכלא הגיהנום והקלאסי שלהם.
מצב הסיפור שולח אותך סביב טוקיו, הלוך ושוב לאורך זמן, תוך שהוא מספק מגוון רחב של עובדות משחקי וידאו אולימפיים. דברים מסוג זה עשוי להיות כיף לילדים צעירים יותר, אבל מהר מאוד נמאס לי מההרגל של המשחק לשים דמות אחת או שתיים משני צידי המסך, בועות דיבור אינסופיות ביניהם, כאשר דגמי הדמות שלהם מקווים או להגיב עם רעשים קטנים ו קריאות.
למשחק כל כך ידידותי למפגשים מהירים, הכל נע בקצב קרחוני במצב הסיפור. אהבתי גם את הרעיון שבעולם הזה, הדבר היחיד שמחזיר אנשים מלהתמודד בכל אירוע אולימפי שהם היו רוצים לנסות הוא ההחלטה לעשות זאת. מי לא רוצה פשוט לנדוד לאצטדיון אולימפי ולהחליט באקראי לתת לצילום התעמלות?
המשחק זורק עליכם תחרויות מיני -שמות ותחרויות בונוס, אבל משקלן של הדמויות המסומנות הללו ורמת הפולנית והאיכות הייצור הגבוהה מרגישים שהם עושים הרבה עבודה כדי לטשטש את העובדה שמעט מאוד האירועים עצמם מהנים עבור יותר מכמה דקות.
אתה יכול לבחור בין בקרות תנועה או לחיצות כפתור מסורתיות כדי להתמודד, אתה יכול לשחק את מצב הסיפור לבד, אתה יכול להתמודד עם עד שלושה חברים אחרים באותה מערכת, או עד שבעה שחקנים אחרים ברשת. זה נראה כיף גדול, וקל לחתוך לקרוואנים וצילומי מסך נוצצים, אבל אתה עדיין רק מטיח כפתורים או תזמון הלחץ שלך כדי למסמר את הקפיצה הארוכה ביותר האפשרית או כדי לרוץ הכי מהר.
אירועים מורכבים יותר, כמו הדיסקוס או הכידון, מגיעים עם מספר כרטיסיות של הוראות שמספקות איכשהו הרבה הדרכה מבלי לומר לך מה לעשות, או איך לעשות את זה. היו פעמים רבות ויתרתי ובחרתי לדלג על אירוע בגלל שלא ממש הבנתי מה אני עושה לא בסדר, אפילו אחרי תריסר ניסיונות ולחזור מספר פעמים לקרוא את ההוראות.
המשחק מכוון לרוב לשחקנים צעירים יותר, אבל ההסברים על המסך על אירועים וכללים מתוסכלים עם מספר אנשים ששיחקתי איתם, וכולם היו קצת יותר מבוגרים מהילדים המרכיבים את קהל היעד של המשחק.
ההתרגשות מסביבמריו וסוניק במשחקים האולימפיים טוקיו 2020נובע בעיקר מהתחושה החתרנית של אירועי הרטרו, כמו גם מספר הגיליון של מיניגשות, הסחות ודברים שצריך לעשות, הן ברשת והן כבדיך, או עם עצמך או עם אחרים. יש כל כך הרבה מהמשחק שלקח לי קצת יותר זמן מאשר בדרך כלל להבין שמעט מאוד ממנו מהנה ממש ברגע שהברק של המצגת מתנגש.
זה מסוג הדברים שעשויים לשמור על ילדים קטנים יותר תפוסה לזמן מה, אבל כללי מזנון חלים: האוכל לא טעים טוב יותר רק בגלל שיש הרבה מזה. וזה אולי הדבר הכי טוב שאני יכול לומר עליומריו וסוניק במשחקים האולימפיים טוקיו 2020: בהחלט יש הרבה מזה.
מריו וסוניק במשחקים האולימפיים טוקיו 2020זמין כעת ב- Nintendo Switch. המשחק נבדק באמצעות קוד "קמעונאות" שסופק על ידי SEGA אתה יכול למצוא מידע נוסף על מדיניות האתיקה של מצולע כאן.
ל- Vox Media יש שותפויות שותפות. אלה אינם משפיעים על תוכן העריכה, אם כי VOX Media עשויה להרוויח עמלות למוצרים שנרכשו באמצעות קישורי שותפים. למידע נוסף ראהמדיניות האתיקה שלנוו
