האקדח של צ'כוב הוא טרופ בשימוש יתר. אין חוקים קשים בכתיבה: רק בגלל שיש אקדח על השולחן במערכה הראשונה של סיפור לא אומר שהוא בהכרח צריך לירות במערכה השלישית. אבל באבני חן לא חתוכות, הכותבים-במאים ג'וש ובני ספדי דוחפים את הקונספט לגבולותיו, ומוציאים ממנו כל גרם של מתח.אבני חן לא חתוכותהוא כל כך מלא ברובים של צ'כוב, שזה יכול לחמש מדינה קטנה. כראוימתואר כ"התקף פאניקה באורך תכונה", אבני חן לא חתוכותמקבל את החרדה שלו מכך שהקהל יחכה לראות איזה אקדח יתפוצץ ראשון.
אבן חן לא חתוכה זו היא אבן משובצת באופלים שחורים נדירים, שהצורף הנוירוטי בניו יורק המדבר מהיר, הווארד רטנר (אדם סנדלר) רכש באמצעים מפוקפקים מבחינה משפטית ממכרה אתיופי. הוא מקווה שהניקוד האחרון הזה יהווה את התשובה לבעיותיו הרבות: הוא מכור להימורים חוב לכמה כרישי הלוואות; הוא ואשתו דינה (אידינה מנזל) פרודים, אך טרם סיפרו לילדיהם; חברתו, עוזרת החנות, ג'וליה (ג'וליה פוקס) לקחה סמים עם The Weeknd בשירותים במועדון; בדיקת קולונוסקופיה שגרתית גילתה גוש במראה חשוד שזקוק לביופסיה.
המשך המטאפורה, בכל פעם שאחד מאותם רובים של צ'כוב מתגלה כעמוס בחסר, הווארד שולף אחר מחגורתו ומוסיף אותו לערימה. הוא מאפשר לכוכב העל של בוסטון סלטיקס, קווין גארנט (שכל כך טוב בסרט הזה, זה יהיה פשע אם הוא לא יקבל תפקיד מככב בקרוב) לשאול את האופל למשחק אחד, למרות שהווארד צריך להציג אותו בפני בית המכירות הפומביות למחרת למכירה קרובה. ואז הוא משכן את טבעת אליפות ה-NBA שגרנט השאיר לו לבטחונות, ובמקום למסור את הכסף למלווה האגרסיבי ביותר שלו, ארנו (אריק בוגוסיאן), הוא מהמר הכל על גארנט והסלטיקס. וזה רק אחד מהחוטים שהווארד פורם כשהוא טווה רשת מסובכת של הבטחות הפרות וסיכונים מיותרים.
האחים ספדי כוללים בדיוק מספיק פרטים - מתווך שצוער על הווארד על שחזר באיחור כדי לאסוף את האוצר המשוכן האחרון שלו, הכעס של דינה - כדי לרמוז שהמחזור הזה ימשיך עד הבחילה. כמו מכור אמיתי, להווארד לא אכפת לזכות עד כדי כך שהוא משתוקק לפרץ האדרנלין שמגיע עם ההימורים על הכל. זה ברור עוד לפני שסנדלר מביא מונולוג מיוזע ונוקב ומודה בדינמיקה.
אפילו כשהווארד מקלקל את עצמו בקול חוצפה, קשה שלא לרדוף אחריו. זה עדות לביצועים של סנדלר, הטובים ביותר בקריירה שלו, אבל גם למיומנות הספדי מאחורי המצלמה. הם משתמשים בקלוז-אפים הדוקים, חיתוכים מהירים, קווי דיאלוג חופפים ופסקול אלקטרוני, בתורו זמזום ורועש, כדי ליצור תחושה של קלסטרופוביה. הוא משמש כמעין התקף חרדה קולנועי מורחב, ומותיר את הקהל המום כמו הווארד. ובכל זאת, ההימור העצום של ההימורים הפזיזים שלו עלול לדחוף אותם להזדהות איתו גם כשהוא יורד למאניה.
הווארד הוא עצלני, כל הזמן בסכנה, ולפעמים פתטי לחלוטין. ובכל זאת הוא ממשיך להתקדם, בעקשנות ובחוצפה, לחיות כלפי חוץ את חייו של היי-רולר. הוא מקיף את עצמו בפורבי מכוסי יהלומים, ספורטאים מקצועיים וג'וליה, המסורה לו בצורה שלא תיאמן. כן, הקהל מחפש את הווארד, אבל הם ישתנו אם הם מחפשים אותו כדי להרכיב את החרא שלו, להקים תוכנית תשלומים לחובות שלו ולתקן את מערכת היחסים שלו עם משפחתו, או לראות אותו מבקיע גדול כשהוא מוריד רבע מיליון דולר על משחק אליפות ה-NBA.
נראה שהאחים ספדי לא מעוניינים לרדת משני הצדדים של ההצעה הזו.אבני חן לא חתוכותחולק חלק גדול מה-DNA שלו עם קטעי האופי המעורפלים מבחינה מוסרית של שנות ה-70טוד פיליפס מקונן שאי אפשר לעשות בימינו. (מלך הז'אנר מרטין סקורסזה הוא מפיק בפועל של הסרט הזה.) הספדים עשו מהם קריירה, לאחרונה הוציאו יותרהמוזרות של רוברט פטינסוןבדרמת הפשע המטורפת באופן דומהכֵּיף.
האחים ספדיאמר דדלייןשהם ביססואבני חן לא חתוכותעל סיפורים שאבא שלהם סיפר להם בזמן שגדל בקווינס. יש תחושה כמעט פולקלורית בסיפור, שנקרא גם כמו סיפור אזהרה וגם פנטזיה גברית בטא. אַף עַל פִּיאבני חן לא חתוכותחולק את הריאליזם העגום של קודמיו, האחים ספדי מזריקים קורטוב של מיסטיקה עולמית, מספיק כדי לסבך את הרעיון שהאוורד הוא האחראי הבלעדי לחוסר המזל שלו. אבן האופל שלו הופכת למעין מקגאפין רוחני, גביע קדוש לחיות הייפ. קווין גארנט כל כך נמשך לאופל שהוא כמעט מתחנן בפני הווארד שימכור לו אותו, מתוך אמונה שזה סימן טוב שיעזור לו לנצח בפלייאוף.
לקראת תחילתו שלאבני חן לא חתוכות, הספדים מצדיקים את הפיתוי שאי אפשר לעמוד בפניו בזריקה עוצרת נשימה באמת. נראה שהמצלמה נופלת חופשית לתוך האבן, מטבילה את הצופים בצבעים הססגניים של אבני החן ובמבנה האלגנטי. הניקוד מזמזם כמו מקהלת מלאכים. זה גן עדן. ואז הצבעים עמומים, המבנים נהיים מרוכזים יותר, והמצלמה הופכת לבדיקת קולונוסקופיה הבוחנת את תוכו של הווארד. הצילום האחרון של הסרט עושה את זה הפוך, עושה את דרכו דרך הווארד וחזרה למעמקים האופליים. קל לדמיין שכל הסיפור מתרחש,הגרינץ'-בסגנון פתיתי שלג, בתוך אבן החן עצמה, או אחרת שהחן נמצא בתוך הווארד, דוחף אותו קדימה.
אותם רגעים אחרונים של טבילה הם הקלה מבורכת, התקררות אחרי כמעט שעתיים וחצי של אגרופים קפוצים כשהווארד פורש את חייו ואז מנסה לתפור אותם בחזרה. לבלות איתו 134 דקות זה מתיש. זה נראה בלתי אפשרי שאדם אחד יוכל לחיות את חייו בסוג כזה של כאוס. אבל הווארד הוא מהמר, מכור לסכנה שהוא יוצר. הוא לא יכול שלא לשחק ברולטה רוסית בחייו, מסובב את קנה האקדח של צ'כוב מהר יותר ויותר כשהוא רודף אחרי הזעזוע הזה של אדרנלין כשהוא לוחץ על ההדק. האחים ספדי משחקים עם הדפוס הזה של מתח והקלה, יוצרים אסונות חופפים כאילו הם מוסיפים כדורים לחדר. ובכל זאת כאשר האקדח סוף סוף נדלק, זה עדיין מפתיע את כולם - אפילו את הווארד עצמו.
אבני חן לא חתוכותנמצא בבתי הקולנוע עכשיו.
