ליצור את אחד מסרטי Hellraiser הטובים יותר זה לא כל כך קשה, למען האמת. כל זיכיון עם יותר משלוש או ארבע כניסות חייב להיות לא אחיד, אבל הירידה של Hellraiser חדה במיוחד, יוצאת מסרט המשך שמשפר את המקור (Hellbound: Hellraiser II) לשני סרטים שלאטוֹב, בדיוק, אבל די כיף לראות (Hellraiser III: Hell on EarthוHellraiser: Bloodline) לרצף ארוך של סרטי המשך ישירים לווידאו כל כך גרועים, הסדרה מתחילה להיראות כמו מטא-בדיחה שבה כואב לקהל במקום לדמויות. ובכל זאת, במשך כמעט 35 שנים, המעריצים נשארו מסורים לשנות 1987הלרייזרוהחזון השטני של קלייב בארקר.
הבמאי דיוויד ברוקנר הוא אחד מאותם מעריצים. זו צפייה ברורההאתחול החדש שלו של Hellraiser, שלא חוזר לחומר המקור, בדיוק, אבל כן נשאר נאמן לרוחו. הגיבורים של הסרט הזה ישר להולו הם שקיות עפר, קווירים ומכורים. הטון של הסרט הוא מאוד רציני ומבוגר, ציר מבורך של חותכים ממוקדי נוער כמולִצְרוֹחַ(2022) וגופים גופים גופים.עיצוב הפקת האר דקו הנסתר מפוצץ את קופסת הפאזל של המקור לגודל אדריכלי מדהים. ה-Cenobites מעוררים שילוב עוצר נשימה של פלא ואימה, דיבור רך וזוהר תחת אור הירח החיוור. והשרשראות... אה כן, יש שרשראות, עפות לכל כיוון וקורעות גופות אדם כמו שקיות חלב.
ובכל זאת, סדרי העדיפויות של ברוקנר, ושל התסריטאים בן קולינס ולוק פיוטרובסקי (בית הלילה), שונים במקצת. בעוד שלסרט 2022 יש מיניות אוכלת-כל שמרגישה נכון עבורההלרייזר- אנו רואים שני זוגות הומוסקסואלים וסטרייטים עירומים במיטה יחד, ויש יותר עירום גברי מנשי - הגרסה הזו פחות מקורזלת מהמקור הסאדו-מזוכיסטי של בארקר. בסרט ההוא, ההבטחה לנצח שיתקיים על חוט הסכין בין הנאה לכאב החזיקה קסם סוטה. כאן, זה רוע חד משמעי, ללא משיכה לאף אחד מלבד מנהיג הסנוביט, שמוגדר כאן ככומר (ג'יימי קלייטון), וחניכיה. אֲפִילוּהלרייזרהמיליארדר המושחת של (ופשוט חייב להיות מיליארדר מושחת) מתחרט על הרפתקאותיו "באזורי הניסיון הנוספים".
צילום: Spyglass Media Group/Hulu
במקום זאת, ברוקנר והחברה יורדים על זכיינות. הסרט הזה ממחיש את עולמם של הקנוביטים בדרכים חדשות ומקיפות, ומפרט איך בדיוק פועלת תצורת הקינה (כלומר, הפאזל שמזמן את הקנוביטים) ואת שבעת השלבים שחוזר בתשובה צריך לעבור כדי לבקש, כמו הסרט. מנסח זאת, "קהל עם אלוהים". כל אחד מהשלבים הללו מצריך הקרבה אנושית, והלרייזרקונה לעצמה זמן בכך שהגיבור שלו יבין את זה ויוציא בכוונה את המרווחים בין ההצעות המדממות האלה. כאן הסרט מתחיל לאבד פוקוס.
הלרייזרנפתח בכרטיס כותרת עליו כתוב "בלגרד, סרביה", המחליף את מרוקו כבירת תענוגות הטאבו העולמית. שם, קונפיגורציית הקינה נרכשת ומוחזרת לוייט (גוראן וישנג'יץ'), המיליארדר הדקדנטי שהוזכר לעיל, שמקריב לה מייד בחור צעיר ומזמן את האל לויתן. מהר קדימה שש שנים, והקופסה יושבת נטושה במכולת משלוח במחסן ריק. ואז, בן 20 ומשהו מנוון ריילי (אודסה עציון) וטרבור (דרו סטארקי) "משחררים" אותו בזמן שהם מחפשים חפצי ערך שהם יכולים למכור במזומן מהיר.
בני הזוג נפגשו בפגישה בת 12 שלבים, אבל עצם הטיפול בקופסה דוחף את ריילי המתאוששת מהעגלה. כאן, סרטו של ברוקנר מגיע לטון ריאליסטי יותר, ומציב את היקום של הלרייזר במשהו שדומה יותר לעולמנו מכל דבר במקור של בארקר. הוויכוח שלאחר מכן בין ריילי לאחיה האחראי יותר מאט (ברנדון פלין) מבסס באופן דומה את הסרט בקונפליקטים ובהגדרות קרקעיות - עד שהגעתם של הקנוביטים הופכת פארק ציבורי לסיוט סוריאליסטי, ומאט נעלם באופן בלתי מוסבר.
המומה מאשמה ואבל, ריילי יוצאת לחפש רמזים לגבי תיבת הפאזל שהיא חושדת שאולי גרמה להיעלמותו של מאט, ומשיקה לזמן קצר את הסרט לעלילה פרוצדורלית שאליה היה צריך לעבור עד הסוף. במקום זאת, זה מעביר את הפוקוס ברגע שריילי פורצת לאחוזת וויט של מסצ'וסטס, כשהחבר של מאט קולין (אדם פייסון) ושותפתם לדירה נורה (אויף הינדס) עוקבים אחריו. שָׁם,הלרייזרמסתובבת מסתורין לסרט מצור, כשהקבוצה מתבצרת בתוך ביתו המפואר של ווייט בזמן שהקנוביטים מתאספים בחוץ.
צילום: Spyglass Media Group/Hulu
החלק הזה מהסרט מדגישהלרייזרשתי החולשות הכי גדולות של: הדמויות והאורך. הסרט מרוויח את רוב זמן ההצגה שלו בן השעתיים, אבל ריילי מביא את שאר החבורה לעדכן מה לעזאזל הדברים האלה ומה הם רוצים מכביד על הדמיון מחדש של ברוקנר עם כמה יותר מדי סצנות דיאלוג במהלך קטע איטי ממילא של הסרט. וחוץ מהעובדה שיש לה אח וחולשה לאלכוהול ולכדורים, אנחנו יודעים מעט יחסית על ריילי. אנחנו יודעים עוד פחות על החברים שלה - רגע של שתיקה, בבקשה, לנורה המסכנה, שאין לה תכונות אופי נבדלות פרט להיותה "השותפה לדירה". זה מקשה על העיסוק בדרמה בין הדמויות, שאפילו כותבי הסרט נראים אדישים לגביה.
אולי מתאים, הדמות הכי משכנעת בסרט היא סנוביט. מבין חמשת השחקנים שהטביעו את חותמם על הבירוקרט התופת הידוע בכינויו Pinhead, ג'יימי קלייטון הוא היחיד מלבד דאג בראדלי שבאמת מחבק את "Pinhead" כדמות. הגרסה של קלייטון נושמת ונשית יותר מדמות הכומר הסמכותית של בראדלי; היא יותר מיסטיקנית קדושה מאשר אפיפיור-מלך. עיניה השחורות מביטות בבני האדם המתחננים לרחמים מולה בסקרנות קרה של מדען חייזר, והיא מחכה בסבלנות שיבואו אליה ביציבה מלכותית ובידיים משולבות בעדינות. ראש הסיכה של קלייטון הוא סוג אחר ושקט יותר של מפחיד, מה שהופך את הדיאלוג הנרחב שהיא מעבירה בסרט (הרבה יותר מבראדלי בסרט מ-1987) לאירוני למדי.
עיצוב Cenobite בהלרייזרהוא מצוין מסביב, מנצל את ההתקדמות בתחום התותבות כדי לבטל ציוד פטיש מעור שחור לטובת חליפות העשויות מהעור המרופט שלהם. המאפיינים המוכרים מוגזמים - קפלי הגרון של נקבת ה-Cenobite מעולם לא נראו נרתיקיים כל כך - ועיצובים חדשים מעוררים את האימה של ריאות ברזל, ידיים שסועות ופחלוץ אנושי. הסרט עקוב מדם ואינטנסיבי כשצריך, בשלב מסוים עוקב אחר סיכה דרך הגרון של דמות ויוצא מהצד השני. אבל פריחת האימה ההמצאתית ביותר שלו מובנית בתוך הסטים, שמתנועעים ומצלצלים למקומם כמו החלקים של תצורת הקינה כשהקנוביטים קרובים.
הלרייזרשנת 2022 מנקה בקלות את הרף הנמוך, ללא ספק, להיות אחד מסרטי Hellraiser הטובים ביותר. זה הטוב ביותר מאזHellbound: Hellraiser II,ואולי אפילו יהיה השני הכי טוב בסדרה אחרי הסרט הזה. יש לו כמה ויזואליים גדולים וגרוטסקיים, מה שהופך את זה ממש חבל שהסרט הזה לא מגיע לאקרנים בקולנוע. וזה משיג את מה שמעריצים רבים (כולל זה) רצו לסדרה, שהיה לשלוף אותה מבית המצרף היצירתי שבו היא תקועה כבר כמה עשורים. הדבר היחיד שצריך לדאוג לגביו בשלב זה הם הנקודות שבהן הקצה המקורזל של בארקר נטה לעידן שונאי יותר ממין, והסיפור החידתי שלו נמחק לטובת אקספוזיציה יותר קריא, אבל פחות משכנעת. מעבר לכך, הסבל הוא מעולה.
הלרייזרישוחרר בהולוב-7 באוקטובר.
