ריק ומורטיחזרה הערב לעונה השלישית המיוחלת לה, ובהמשך ללחן של סיום העונה שעברה, הרגשות מתגברים לנוכח חוסר הוודאות.
[אַזהָרָה:הבא מכיל ספוילרים קלים מאוד לפרק הראשון והשני שלריק ומורטי'העונה השלישית.]
ריק הוא אדם שבור. זה לא פיסת מידע חדשה וצורמת. מהרגע שהכרנו את ריק, אמרו לנו שהוא מישהו שאנחנו לא צריכים לסמוך עליו, ובניגוד לטבענו הטוב יותר, כנראה לא צריך לאהוב אותו. ובכל זאת, לריק יש נטיות מקסימות, ולמרות הידיעה שאנחנו מקבלים החלטה איומה, אנחנו אוהבים אותו. אנחנו רוצים שריק ימצא שלווה פנימית ויהיה לו מערכת יחסים טובה עם משפחתו. אנחנו רוצים שהוא יהיה בסדר עם האדם שהוא הפך להיות. והכי חשוב, אנחנו רוצים שריק יהיה מאושר.
ריק בחר באמביציה ובאידיאולוגיה על פני משפחתו, וכעבור שנים, הוא מנסה לתקן את הטעויות שעשה בעבר. הוא מקווה שעם כל החלטה חסרת אנוכיות שהוא יקבל, הוא יהיה צעד אחד קרוב יותר לאושר; צעד אחד קרוב יותר לקבלה מהאנשים היחידים שסירבו לנטוש אותו, למרות העובדה שהוא נטש אותם.
קל להזדהות עם ריק מכיוון שבדרכים שלנו, כולנו התעלמנו מאלה שאנחנו הכי אוהבים בזמן שאנחנו חוקרים את תחומי העניין שלנו. אמביציה היא חרב פיפיות, ובגלל שיש משפחה שמוכנה להיצמד אליכם, לא משנה כמה גרוע תתייחסו אליה, היא האבן שמחדדת את הלהב. ריק יכול להתקיים רק בתור האני האנוכי והממזרי שלו, כי המשפחה שלו מסרבת לעזוב אותו, למרות כל הדברים הנוראים שהוא עושה.
בעונה השלישית של התוכנית, האחדות המשפחתית הזו תתחיל להתפרק. ריק מצליח למצוא דרך לברוח מהכלא ולחזור הביתה לבתו, לחתנו ולנכדיו, אבל הכל השתנה. הקולקטיב שעמד מאחורי ריק במסעות הנמלטים שלו - גם אם בכעס - כבר לא שלם. דברים משתנים מהר יותר ממה שבת', סאמר, מורטי, ג'רי או ריק יכולים לתפוס, ושוב, הדמות הפטריארכלית נשארת להתמודד עם רגש שהוא ניסה להתחמק ממנו: אשמה.
אם הפרק הראשון בעונה הראשונה של התוכנית מזהה שריק פישל בעברו, ומודה שהגיע הזמן שהוא ייקח אחריות על הטעויות שלו, הפרק השני עוסק כולו בכוחו של אסקפיזם. מתרחש בעולם פוסט-אפוקליפטי שעושה סאטירהמקס הזועם: דרך הזעם, ריק, מורטי וסאמר מחליטים להקים מחנה בעולם שונה משלהם. אין כללים או אחריות חדשה שהשלושה מנסים להתמודד איתם. זו מערבולת, עולם כאוטי שבו האלימות שולטת בכל. והכי חשוב בהקשר של מה שקורה, זה עולם מלא בניאנדרטלים מגעילים ורצחניים - הרבה יותר גרוע מכל מה שריק, סאמר או מורטי יכולים להיות.
חלק מהסיבה שהם נמשכים לתחום הפוסט-אפוקליפטי הזה היא בגלל שהם יכולים להתעלם מהמציאות שלהם. הם יכולים לשכוח את ביתם הסוער ולעזור לציוויליזציה אחרת להצליח, ואז להתמודד עם מה שקורה בחייהם.
אנחנו רוצים שריק יהיה מאושר
אסקפיזם הוא הנושא הקושר את שני הפרקים הראשונים. זה מה שעוזר לריק לגבור על סוכני הפדרציה הגלקטית שנכנסו לראש שלו בבכורה וזה מה שעוזר לו להתגבר על בעיות בבית בשנייה. סאמר נוקט באותה שיטת הישרדות, בוחר להתעלם מהאמת הברורה בעליל מחשש לשינויים שבאים.
שינוי זה מפחיד. כך גם האמת. כך גם לעשות את הדבר הנכון. קול ההיגיון היחיד הוא מורטי, שמנסה לשכנע את ריק וסאמר שהסיבה היחידה שהם בורחים מהבעיות שלהם היא בגלל שהם מפחדים משינוי. הם לא מתמודדים עם שינויים שעוברים על המשפחה שלהם בצורה בריאה, וכפי שמציין מורטי, זה יפגע בהם יותר בטווח הארוך. הם צריכים לחזור למציאות שלהם, לא למציאות האינסופית האחרת, שאמנם מושכת, אבל לא יכולה להבטיח שום אושר לטווח ארוך.
מבחינה נרטיבית, על הצופה לאמץ את הפנטזיה שמספקת בריחה, ולא לחפש אליה תשובה. בריחה היא דרך לספק אושר מלאכותי ומרוצה לפני החזרה למציאות. סרטים הם אסקפיזם. משחקי וידאו הם אסקפיזם.ריק ומורטיהוא אסקפיזם, אם כי אחת מצורותיו היותר מודעות לעצמה. צורת בידור זו נועדה לנו ליהנות, אבל היינו אומללים אם נבלה את כל חיינו בהתעלמות ממציאות קיומנו.
אלו השיחות והשאלותריק ומורטירוצה שהקהל שלו ישאל. האם אני מאושר? האם אני בורח מהבעיות שלי? האם אני שמוק למשפחה שלי?ריק ומורטימגיע ללב הפחדים העמוקים ביותר שלנו, ויודע היטב שהתשובה שלנו היא לברוח לעולם של תוכנית הטלוויזיה האהובה עלינו, לא נותן לנו לשכוח את השאלה. לפעמים, כפי שהתוכנית מתייחסת, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם בעיה בחייך היא פשוט להתעמת איתה בראש.
זה ניכרריק ומורטילא מתכוון לוותר על שאלותיו החשובות והקיומיות בקרוב העונה; זה גם מצחיק כמו שהיה פעם. זה עדיין אותו דברריק ומורטיתמיד ידענו ואהבנו, רק קצת יותר חכמים וקצת פחות אנוכיים.
אין ספק בכךריק ומורטיחזר, ואחרי קרוב לשנתיים של המתנה, זה פשוט מרגיש כל כך טוב לכתוב את המילים האלה.
