לעולם לא הייתי מגדיר את עצמי כמעריץ של Souls לפני כמה שנים. אני לא ממש חופר על אתגרי משחק סדיסטיים ומכיוון שהעבודה שלי דורשת ממני להיות די בקיא במשחקים, לעיתים רחוקות יש לי זמן לשקוע עשרות שעות במשחקים קשים כדי ללמוד את המורכבויות שלהם.
אז זה הפתיע אותי מאוד כשנהניתי איתםנשמות אפלות, נהיה יותר מקצת אובססיבי לגבינשמות אפלות 2ולשקולבדםלהיות בהתמודדות בתור המשחק האהוב עלי בשנה.
זה מעצבן במיוחד, בהתחשב בהתלהבות מהמשפט האחרון הזה, שרכשתי 20$בדםחבילת DLCהציידים הזקניםשאני די בטוח שלעולם לא אשחק. כפי שגיליתי לאחר שהתחלתי לנסות למצוא את התוכן שזה עתה רכשתי, הדברים החדשים נסגרו בצורה כזו שלמי שניצח את המשחק יהיה הכי קשה לגשת אליו. עבור אותם שחקנים, המחיר לשחקהציידים הזקניםיקר הרבה יותר מעשרים דולר, וזה עשוי להיות יותר ממה שאני מוכן לשלם.
אם אתה לא עומד בקצבבדםוהמסלול הקהה ל-DLC שלו (משהו ממסורת הנשמות) אני מתחנן לכמה רגעים מזמנכם כדי שאוכל לפרוש אותו.
כָּך:הציידים הזקניםהיא לא אפשרות שתוכל להפעיל מהתפריט הראשי. זה לא מאחורי דלת נסתרת שאתה פתאום מסוגל לפתוח. לא, המסלול אליו הולך קצת ככה:
הילחם בדרך שלך והביס את הכומר אמיליה, אחד הבוסים המוקדמים יותר במשחק.
בדוק מזבח מאחורי אמיליה לאחר שהיא יורדת.
חזור לחלום הצייד (משהו של "בסיס בית" בבדם)
קבלו את "עין הצייד שיכור הדם" משליח
חזור לקפלת אודון ועזוב דרך יציאה מסויימת בחוץ, שד מוח מוזר יאסוף אותך ויעיף אותך לתוכן החדש שלך
לכל פרט למושבעים שבקרב הנשמות, זה בוודאי נראה כמו שרבוטים של חלומות קדחת של פעוט שדים. כלומר, בואו נקרא לזה מה זה: זה כישוף. זה לחש שאתה צריך לבצע כדי לקבל את ההרחבה של $20 שכבר קנית.
עם זאת, אני קצת מתבייש להודות שבהתחלה זה לא היה מרתיע אותי כל כך. אתה מכיר את החלק הזה בCastlevania II: Simon's Questאיפה כדי להתקדם אתה צריך לכרוע ברך באופן בלתי מוסבר עם קריסטל אדום כדי לזמן טורנדו? תאר לעצמך שמישהו שיחק בזה וחשב "כן! בְּהֶחלֵט! ככה כל המשחקים צריכים לעבוד!" ויש לך כניסה די טובה לנפש של סדרת הנשמות. אני די אוהב את זה.
למרבה הצער, יש בעיה גדולה עם הלחש הספציפי הזה.
הבעיה היא שאני, כמו הרבה אנשים ששיחקובדםכאשר הוא שוחרר לראשונה, אני מתאר לעצמי, סיימו את המשחק והוכנסו אוטומטית לתחילת ריצת New Game Plus. לי אישית אין עניין לשחק NG+ שלבדםאו כמעט כל משחק, אז זה המקום שבו בדקתי. אבל עכשיו, כדי לקבל את ה-DLC ששילמתי עליו אני עומד בפני שתי אפשרויות לא מושכות באותה מידה.
אני ממשיך להסתובב דרך NG+בדםבמשך ארבע או חמש שעות עד שאוכל לנצח שוב את Vicar Amelia, ואז אני אשחק בגרסת NG+ (קרא: קשה יותר) של ה-DLC ששמעתי שהיא כבר די קשה.
התחל דמות חדשה לגמרי בלי אף אחת מעשרות שעות העבודה שהשקעתי בציוד הרמה וכו' ועדיין צריך לשחק דרך תוכן ששיחקתי בעבר, מכיוון שאני עובד לא רק לקראת הכומר אמיליה אלא לרמה מספיק כדי באמת להיות מסוגל ליהנות מה-DLC, שיכול להיות תהליך ארוך במיוחד.
כפי שאמרתי, אני אוהב את משחקי הנשמות. אני חושב שיש להם אסתטיקה מקסימה וייחודית, אני חושב שיש להם כמה מפגשי קרב ממש מגניבים ואני חושב שהם כמעט שיכללו את השילוב שלהם של ענישה אבל קושי הוגן. אז כן, אני רוצה לחוות את משחקי הנשמות, אבל אני לא מרגיש שום אילוץ להתנגח בהם בקשיים יותר ויותר קשים כאילו אני משכלל את הכישורים שלי לקראת אליפות עולם בדם שלעולם לא תגיע.
יש לי אנשים שמשחקים ככה במשחקי נשמה, זה פשוט לא הסגנון שלי. ואני לא חושב שזה מופרך מבחינתי לצפות שאוכל לשחק ב-DLC ששילמתי עליו, גם אם שעות של חזרה לאחור זה לא כוס התה שלי.
כלומר, בואו נקרא לזה מה זה: זה כישוף. זה לחש שאתה צריך לבצע כדי לקבל את ההרחבה של $20 שכבר קנית.
אני מתאר לעצמי שלמעריצי משחקי Souls קצת נמאס להסביר לחסרי ידע שהקשר שלנו עם הסדרה הוא לא רק תסמונת שטוקהולם, שיש המון לאהוב מעבר לקושי (המוגזם לעתים קרובות). אבל הייתי מפציר בחברי הנשמות להכיר בהבדל בין "אתה לא מכיר אותו כמו שאני מכיר אותו" לבין "נתתי לו 20 דולר והוא דחף אותי לפיר מעלית".
אני בעד משחקים עם המוזרויות שלהם. אנחנו זקוקים מאוד לעוד מהדורות AAA שלא גילחו את כל הקצוות המחוספסים שלהן במאמץ לפנות לקהל רחב ככל האפשר. אבל כשאתה מתחיל להכריח אותי לבזבז המון זמן רק בשביל הזכות לשחק תוכן שכבר שילמתי עליו? ובכן, זה המקום שבו אתה מאבד אותי.
