כשהייתי ילד, אהבתיבאטמן: סדרת האנימציה, ואתסוּפֶּרמֶןספין-אוף היה די משעמם, אבל גם אני אהבתי את זה. אז הייתי מוצא קומיקס במכולת, במקום השכרת הווידאו, בכל מקום, אסוף אחד, ומתוסכל ומתוסכל מהפרק החמישי של קשת בת שבע גיליונות שהתרחש במרכזו של אירוע מוצלב ונשען בכבדות על המשכיות חוצת ספרים לא הייתה לי תקווה לעקוב. בגלל זה הפסקתי ללכת לסרטי מארוול אחריקפטן אמריקה: הנוקם הראשון- כי הם התחילו להרגיש כמו שיעורי בית, והתחילו להסתמך על הנחה של היכרות עם הדמויות והמניעים שלהן שמצאתי מנוכרים.
אבל כן ראיתישומרי הגלקסיה,כי זה נראה כל כך מרוחק מהצפייה שהוקצתה, שאולי ניתן יהיה לצפות בו כחוויה יחידה. זה היה כל כך מקסים שבאמת חזרתי וצפיתי בשאר סרטי מארוול שדילגתי עליהם. באותה רוח, לא הלכתיאיש הפלדהאוֹבאטמן נגד סופרמן(בגלל שהם נראו חשובים מאוד ומשעממים להפליא, בהתאמה), אבל אניעשהללכת ליחידת המתאבדים, כי זה נראה כאילו זה יכול להיות סרט מהנה ומטופש. והיי, אולי זו אפילו תהיה נקודת כניסה מהנה ליקום של DC Films.
להיפך, עכשיו אני יכול להגיד לכם איפה שאר החוויה הקולנועית של יקום הסרטים הממותגים של DC יפוצץ אותו, על סמך הבעיה הגדולה ביותר עםיחידת המתאבדים: אין לו מושג איך להציג דמויות שהן לא באטמן או סופרמן.
ההצלחה של הסרטים האלה (מבחינה נרטיבית, לא כלכלית -יחידת המתאבדים עשה מיליארד דולרואין שום דבר שמישהו מאיתנו יכול לעשות בקשר לזה) הולך להיות תלוי איך הם מסוגלים ללהטט בהצגת דמויות חדשות ולהתבסס על מטא-נרטיב חוצה סרטים מתמשך.יחידת המתאבדיםמגשש את שני הצדדים של המטבע, שזו מטאפורה מעורבת שכנראה כדאי לי לערוך, אבל אני מסרב לעשות יותר עבודה בביקורתיחידת המתאבדיםממה שדיוויד אייר כתב אותו.
הסצנות הראשונות ניתנות לצילומים שהסיחו את הדעת של החברים ליחידה בתאי כלא בודדים ואינדיבידואליים. למשל, הבחור שיכול להפוך לאש נמצא בריאת ברזל, כי ככה עוצרים אש, והארלי קווין נמצאת בכלוב גדול ומחושמל במרכז חדר ריק ענק, כי אני מניח שזה יותר יעיל מסתם לשים אותה בתא רגיל, איכשהו. Killer Croc, התנין/הרוצח, מקבל אזור שחייה גדול דמוי ביוב. כשהוא נשאל, הוא מסביר שהוא ביקש את התא הזה במיוחד, מה שאני מניח שאומר...הם בנו אותו עבורו? וזה מאוד מסביר פנים, למען האמת. Deadshot הוא רק בחדר ריק, כי מה שלא יהיה, זה וויל סמית', הוא בעצם הולך לשאת את הסרט הזה בעצמו בכל מקרה. שומר מחורבן מסביר במסורבל לשומר מחורבן אחר, שאני מניח שהוא חדש, את הכוחות והאישיות של כל אחד.
אנחנו עוברים יותר ממחצית הסרט לפני כל אחת מהדמויות... למעשה עושים כל דבר בעל עוצמה או נוכלת
בהתחשב בכל הדברים, זה לא אנוֹרָאהקדמה - ניתנת לנו תחושה בסיסית של הדמויות האלה כנוכלים בעלי כוחות-על מסוכנים, ששוללים סמכות עקרונית. אבל כנראה שאייר לא היה מרוצה מזה, או שאולי הוא פשוט שכח שהסצנות האלה קיימות, כי אז הסרט מציג את הדמויות שוב. אמנדה וולר - בגילומה של ויולה "I Can't Believeהמשחק של אנדרהאם לא הולך להיות הדבר הגרוע ביותר בעמוד ה-IMDb שלי" דייוויס - מנחה ארוחת ערב לשלושה ומסבירה לזוג חבר'ה צבאיים נשכחים כי מדובר בנוכלים בעלי כוחות-על מסוכנים אשר שוללים סמכות עקרונית, אבלזֶהזמן עם פלאשבק המסופר על ידי וולר לכל אחד שמפרט את לכידתו.
לנו, כקהל, נסלח לנו על ההנחה שהאישור שהחבר'ה הצבאיים האלה מעניקים לוולר אומר שהגיע הזמן להתחיל עם יחידת המתאבדים, אבל הו, לא, לא, לא. איפה הנימוסים שלך? צריך לתאר את הדמויות האלה, בפירוט, ובכל זאת פעם שלישית, לחדר אחר של בחורים צבאיים, שכמובן מעלים את ההתנגדות שמדובר בסוררים בעלי כוחות-על מסוכנים, ששוללים סמכות עקרונית. ואז וולר צריך לבקר אותם בכלא, שם הם כל אחד בנפרד מוכיח את עצמו כנוכלים בעלי כוחות-על מסוכנים, ששוללים סמכות עקרונית. וכשהאקשן סוף סוף מתחיל, כמובן, כל אחד מהחברים מקבל ארגז של ציוד קוספליי, בזמן שצופים מועילים מסבירים זה לזה, היי, הנוכלים המסוכנים האלה עם כוח-על? אני חושב, בהינתן ההזדמנות, הם עשויים פשוט להפסיד על סמכות עקרונית.
התוצאה של הישנות הנצח של ההקדמה היא שאנחנו עוברים יותר ממחצית הסרט לפני שמישהו מהדמויות... בעצם עושה משהו בעל עוצמה או רעה. כשזה קורה, זה לא נורא, אבל הנבחרת עוברת רק כמה סצנות חתוכות של PG-13-מקובלות-להרוג-בוץ-מפלצות לפני שהם פורשים לבר ומתחילים להציג את עצמם שוב, הפעם מצטברים סיפורי הרקע הטרגיים המפוקפקים שלהם. אף אחד מאלה לא חושפני במיוחד, אז זה פשוט מרגיש כמו יותר זמן להרוג.
אנחנו אף פעם לא מקבליםהַחוּצָהשל שלב ההיכרות, כי כשהסרט מסתיים, אף אחת מהדמויות לא באמת השתנתה: דדשוט עדיין אוהב את בתו, הארלי קווין אוהב את הג'וקר, קפטן בומרנג אוהב בומרנגים, קילר קרוק פאקינג אוהב להיות תנין ורוצח. בסדר, בסדר, יש את דיאבלו, שלא רצה לעשות רציחות באש יותר כי הוא עשה כל כך הרבה רציחות באש וגם רצח באש את משפחתו שלו, ואז מתרצה ומחליט שהוא יעשה שוב כמה רציחות אש. אז הנה הקשת שלך.
אני לא יכול לדבר על הקדמות גרועות בלי לדבר על איךיחידת המתאבדיםמציג את הג'וקר של ג'ארד לטו. זו ההחזר המינימלי על ההשקעה עבור שיטה בהיסטוריה של משחק להיות שם דבר, להדיח את האלוף הקודם, ג'ארד לטו, ששתה סניקרס נוזלי כל יום במשך חודשים עבור סרט ביוגרפי ישיר ל-DVD על הבחור שירה בג'ון לנון. הוא לא קיבל אוסקר, אבל כן קיבל גאוט.
אלפי תמונות צולמו על כמה לטו נראה מטופש, אז אנחנו יכולים להשאיר את זה לבד, אבל... הג'וקר מתחנן בפני גנגסטר שמגלם קומון לקיים יחסי מין עם הארלי קווין, וכשקומון לא רוצה, הארלי קווין מקבל מטורף, ג'וקר לועג לקומון עם הקעקועים המעוותים שלו ואז יורה בו. 2016 היא השנה שבה, כמין, הוצאנו 135 מיליון דולר על סוף שבוע הפתיחה כדי לצפות בג'אגאלו הורג מישהו כי הוא דחה את שידול ה-mw4m שלו.
הצלחתם של הסרטים הללו תלויה באופן שבו הם מסוגלים ללהטט בין הצגת דמויות ולהתבסס על נרטיב מתמשך
בסופו של דבר,יחידת המתאבדיםגולש על טריילר מסוגנן, כי קל לצרף תמונות מהירות של קישקוש קוספליי נוצץ של הרכב ולגרום לסרט משעמם ולא אחיד להיראות כאילו הוא הולך להיות מבדר. ובטח,איש הפלדהעשה בסדר, כמו שעשהשחר הצדק, כי קל לסחור על זיהוי הקהל של שתיים מהדמויות הידועות והאייקוניות ביותר בהיסטוריה של התקשורת. אבל זה לא יכול לעבוד על דמויות פחות מוכרות (באופן יחסי), וזו הסיבה שהקמפיין השיווקי שליחידת המתאבדיםהיה כל כך כבד ג'וקר. הוונדר וומןהטריילר הוא עגום וחסר שמחה, וזו אולי הסיבה שהוא מסתיים בדמות אחת שמתעקשת בפני אחרת, "אני מאוד אוהב אותה. אני כן. אני אוהב אותה", ולמה DC Films כבר הוציאו אליגת הצדקטריילר שמציג אותה בכבדות.
אבל אם המגרש החזק ביותר שלך לסרט הוא שאני צריך לצפות בו כדי להבין סרט אחר, אני לא נמכר. ואם DC Films לא מצליחים להבין איך להציג את וונדר וומן, עם מה לכל הרוחות הם הולכים לעשותשאזאם? עִםסייבורג? אני מניח שאצטרך לשאול מסביב, כי אני לא יכול לתת יותר כסף לאנשים ששחררויחידת המתאבדים. ובהתבסס על הקהל השקט והחסר האדישות בהצגת ערב הפתיחה שלי, אני לא יכול לדמיין שאני היחיד.
