עכשיו זה ההיסטוריהויקינגיםמתוכנן לסיים את העונה האחרונה שלהם מתישהו בשנה הבאה, זה כמו שאודין עצמו רצה ש-WIT Studio, אולפן האנימציה מאחוריהתקפה על טיטאן, אמור להוביל את עיבוד האנימה לסדרת המנגה הפופולרית של מאקוטו יוקימורהסאגת וינלנד.
האנימה ההיסטורית-דרמה הוצגה בבכורה של שלושת הפרקים הראשונים ב-Prime Video מוקדם יותר החודש, וזו תקופה טובה אלימה ומדממת עם סצנות אקשן מעולות, דמויות בשרניות וסיפור מסקרן על התבגרות בעולם אכזר שדורש מספיק מהחיים האמיתיים כדי לספק את חובבי ההיסטוריה.
מסצנת הפתיחה, הקהל נזרק לעולם אכזרי ואלים, כמוסאגת וינלנדמתחיל ממש באמצע הקרב האמיתי על Hjörungavágr בשנת 987. כצפוי מ-WIT, הקרב הוא עניין אחד מאוד עקוב מדם, אבל הכוריאוגרפיה והנזילות של התנועות כשדמויות מניפות את חרבותיהן ימינה ושמאלה מעוררת כבוד. היופי של הסצנה והריגושים השואבים את הדם של האקשן עשויים להטעות אותך לחשוב שהתוכנית תפאר את האלימות ואת דרכם של הוויקינגים, אבל לסדרה יש יותר בראש.
סאגת וינלנדאינו נרתע מלהראות את זוועות המלחמה ואת טיפשותם של אלה המפארים אותה בבורותם. התוכנית שמה את הפילוסופיה הנוקבת שלה בראש ובמרכז, כשהיא מכוונת את הכעס שלה כלפי אלה שמפגינים אכזריות כלפי חבריהם. ת'ורס, הדמות הראשונה שאנו פוגשים, היא הדוגמה המושלמת: שכיר חרב ידוע לשעבר, הוויקינגים (או ג'ומסוויקינגים) התפכחו מאורח חייו וזייף את מותו במהלך קרב, וכעת נהנה מחיים שלווים ופשוטים דמויי הוביטים ב אִיסלַנד.
הסיפור מרגיש מבוסס ומסתמך על עובדות היסטוריות כדי לגרום לנו להאמין בדמויות הללו. בנו של ת'ורס, ת'ורפין, גדל והאזין לסיפורים של חברו של אביו, ליף אריקסון, שנסע ליבשת רחוקה ושופעת במערב. אריקסון מספר גם על סיפור הקולוניזציה של גרינלנד איסלנד על ידי נורדיים שנמלטו ממלחמה, והפרק השני אפילו מציג את הטבח האמיתי מאוד ביום סנט בריס במושבה הוויקינגית של נורת'ומבריה, שיישמע מוכר לחובביויקינגים.בהתחשב בספק אם העונה האחרונה של תוכנית ההיסטוריה תתפרש על פני 200 שנות היסטוריה,סאגת וינלנדמשמש כהמשך הטוב ביותר לתוכנית ההיא.
למרות שרק שלושה פרקים שודרו, יש כבר הרבה פיתוח דמויות במשחק שמציק לעתיד טראגי מאוד, אם כי מסקרן, לתוכנית. אנו רואים כיצד נראים הנערים הצעירים מהכפר של ת'ורס נרגשים מהסיכוי לקרב הראשון שלהם, בעוד זקני הכפר חוששים ממה שמצפה להם. יש רמזים לסיפור רקע עמוק יותר שמחבר בין אשתו של ת'ורס למנהיג הג'ומסוויקינגים, אבל הבולט האמיתי הוא הקשר ההורי בין ת'ורס לתורפין.
לאורך שלושת הפרקים הראשונים ת'ורס מתעייף יותר מהזיקה של בנו ללוחמה ומההתלהבות לקרב, והצילום המתמשך של המבט המאכזב של ת'ורס בכל פעם שבנו מדבר על קרב נותן יותר תובנה לגבי דמותו ומה שראה מכל פלאשבק שיכול היה. הלהיטות של ת'ורפין להתבגר למרות שהקהל יודע טוב יותר עוזרת לו להימנע מליפול לטריטוריה של "ילד מעצבן", בעוד שת'ורס יגרום לקהל מיד לחשוב על אד סטארק, שכן שני הגברים נמלטו מחיים אלימים שבהם הם שגשגו לטובת שקט ושלווה ברחוקים בצפון, ממש לפני שהחיים הישנים שלהם מתדפקים בדלת.
למרות שהפרק השני והשלישי מאטים את האקשן בהשוואה לסצנת הפתיחה של הפרק הראשון, יש תחושה של סכנה ואימה שמחלחלים לעולם שלסאגת וינלנד. התוכנית מציגה לנו עולם שבו כל דבר ודבר יכולים להרוג אותך, ומתח יכול לנבוע ממשהו פשוט כמו דמות שיוצרת קשר עין עם האדם הלא נכון, מה שהופך אפילו את הסצנות שאינן קרביות למרגשות לצפייה.
הבעיה הגדולה האחת עםסאגת וינלנדעד כה הוא שהפרק השלישי מסתיים על צוק ענק שלא ייפתר עוד שבועיים. גרוע עוד יותר הוא שזה מגיע מיד אחרי שהתוכנית הציגה נבל מבטיח בדמות חברו החידתי והלשעבר של ת'ורס, פלוקי, ושכיר החרב Askeladd (על שם גיבור האגדות הנורבגי). שני הגברים נראים ליריבים אדירים וחכמים, אז יהיה מעניין לראות אם התוכנית תשמור על הסכסוך הזה בפרקים הבאים.
זה אולי רק היה הפרולוג למה שמבטיח להיות סיפור אפי בן עשרות שנים, אבלסאגת וינלנדמתחילה מבדרת שמראה את הזוועות של היותו ויקינג בתחילת המאה ה-11, ובמקביל משמשת כסיפור התבגרות על רקע מלחמה עקובה מדם ומרגשת.
רפאל מוטמאיור הוא מבקר טלוויזיה/קולנוע עצמאי וכתב המתגורר בנורבגיה. אתה יכול למצוא עוד עבודות שלוכָּאן, או עקבו אחריו בטוויטר@Rafael Motamayor.
