סיפורים בדיוניים זורקים לעתים קרובות סטטיסטיקות אמיתיות, ומשתמשים בהם כדי למסגר את ההימור או לעצב את ציפיות הקהל. לדוגמה, סרט האנימה החדש ביותר של נטפליקס,ילדי הים, מזכיר בשלב מוקדם שהאנושות טרם חקרה95 אחוז מהאוקיינוס. זהו נתון פופולרי לסיפורים: סרטים כמו של מאסאקי יואסהלו מעבר לחומההשתמש בו כדי להצדיק הכנסת יצורים מיתולוגיים מהאוקיינוס, תוך אפיון מעמקי הים הבלתי ידועים כמקור לפחד או לפלא פוטנציאלי.
זה בהחלט קל לפחד מהלא נודע.ילדי היםמבקש מהצופים להתאהב בלא נודע, וכתוצאה מכך, באוקיינוס. הבמאי Ayumu Watanabe (אחים חלל) רוצה שהאוקיינוס ישטוף את הצופים שלו, ויעטוף את כל הווייתם. הוא אינו מציג את המים כשונים מאדם, או כגרגר חול. הסרט מציע שכולנו רק כתמים זעירים במרחבי היקום - ומציג זאת כמסר מנחם. בסיפור הזה, שנלקח מסדרת המנגה של Daisuke Igarashi, הכל קשור. צריך להעריץ ולחקור את הים כי הוא חלק גדול מעצמנו.
ילדי היםמכין במומחיות את המסר שלו מההתחלה. הסרט נפתח באקווריום שבו הגיבורה, רוקה, מוקסמת על ידי להקת דגים בעקבות תנועותיה. זהו מפגש קצר ונפלא שמגדיר את המשך הסרט. החיים המימיים מתוארים בצורה ציורית, המזכירה אמנות אימפרסיוניסטית. האנימציה של STUDIO4°C מבטיחה שכל סצנה שמציגה אפילו טיפת נוזל היא מהממת לחלוטין.
הסרט מתאר מים בצורה כל כך עוצרת נשימה שקשה לא להימשך פנימה. כל זימים, סנפיר גב וסנפיר מרגישים מצוירים בצורה כל כך חיה שזה כמו להיות באוקיינוס האמיתי. ככל שהסרט מתקדם, הסצנות התת-ימיות גדלות במורכבות, מה שמדגיש את היופי הטבעי של האוקיינוס. אבל הסצנות האלה מרגישות שהרוויחו ולא סוחפות, כאילו הסרט כולו נבנה עד לאיחוד של האוקיינוס והקהל.
גיבוי הנוף הוא ציון מרשים לא פחות מאתהמלחין הוותיק של Studio Ghibli, ג'ו היסאישי. כמו הנוף, הניקוד של היסאשי מעורר סקרנות. יש בו גם שקט מסוים, בניגוד לדגים הרבים של הסרט השוחים במהירות. במיטבו,ילדי היםעוטף בהתמדה את הצופים בסקרנות, דחף ורוגע. זה קונצרט חושי.
ילדי היםהנרטיב האמיתי של מרגיש רדוד בהשוואה לשאר האלמנטים. רוקה היא ילדה צעירה קאוסטית שאביה עוזר בניהול אקווריום. ביום גשום, רוקה פוגשת נער צעיר בשם אומי באקווריום. לכאורה, אומי ואחיו האומנה סורה גודלו על ידי דוגונגים. בשל חינוך לא שכיח זה, הם בילו חלק גדול מחייהם מתחת למים, מה שקיצר משמעותית את תוחלת חייהם.
לשלושת הילדים יש קשר על טבעי לאוקיינוס, שמושך אותם לנסוע למים עמוקים יותר. זה בסופו של דבר מאפשר להם לקיים אינטראקציה עם אוסף של חיי אוקיינוס. המסע הזה הכל טוב ויפה, אבל אין סיבה לדאוג לזה. שלושת המובילים מרגישים כמו מדריכי טיולים ופונדקאות קהל, ולא דמויות משכנעות. הדינמיקה הזו משתרעת על צוות התמיכה, שמבלה חלק ניכר מזמנם במסך בשבחי פלאי האוקיינוס.
כל שלושת הלידים נשכחים, ונראה שהתסריטאים Daisuke Igarashi ו-Hanasaki Kino לא יודעים איך להתייחס אליהם. עד המערכה האחרונה, הנוכחות של השלישייה מבולבלת עוד יותר, כשהסרט מתחיל להעדיף דימויים חיים והחיבור לים על פני התפתחות הסיפור שלהם, מה שמקשה מעט על הניתוח.
שלושתם נועדו כאווטרים של קהל, מתחברים לטבע ומבינים שהאנושות היא חלק ממנו. הסרט נוקט בעמדה שכל אדם, חיה וטיפת מים הם גם חלק זעיר מהיקום, וגם השתקפות של היקום כולו. הדואליות הזו מסקרנת מספיק כדי להפוך את הסרט לשווה צפייה, אבל אין שום סיבה שהדמויות המסוימות האלה צריכות להיות נוכחות כדי להעביר אותה.
אַף עַל פִּי כֵן,ילדי היםהוא סרט מדהים שאסור לפספס. בעוד הנרטיב רדוד, ההיצע הוויזואלי והפילוסופי שלו פגע במטרה. במיטבו, הסרט עוטף בהתמדה את הצופים בסקרנות, בדחף וביופי שאין לתאר. והמסר החם שלו הוא נחמה, אפילו ביקום עצום ומסובך.
ילדי היםזורם בנטפליקס, זמין באמזון בכתוביותומדובבפורמטים, יוצאים ב-Blu-ray ו-DVD מ-GKIDS, וניתנים להשכרה במגוון פלטפורמות סטרימינג.
