לפני כמעט 40 שנה,טופ גאןגרם לצופי הקולנוע לחוש חלק קטן מהריגוש שמגיע עם היותו טייס קרב - בין השאר הודות להמנון "אזור הסכנה" של קני לוגינס, אך גם בעיקר בזכות כישרונות השחקנים והצוות, בניצוחו של טוני המנוח סקוט. מגיע לבתי הקולנוע עשרות שנים מאוחר יותר,טופ גאן: מאבריקצריך לעשות נכון לא רק על ידי המעריצים, אלא על ידי יוצרי הסרט הראשון. איך אתה גורם לקהל להתרגל לקסם הקז'ואלי של CGI להרגיש שהם בתא הטייס עם הטייסים האלה ב-2022טופ גאןעשה ב-1986? עבור הבמאי ג'ו קוסינסקי, התשובה הייתה:אתה עושה את זה באמת.
כמו סרטיו הקודמיםטרון: מורשתושִׁכחָהלהוכיח, קוסינסקי מצליח גם ליצור סרטי המשך לא סבירים לסרטים בני עשרות שנים וגם לספק אקשן שובר קופות בכיכובו של טום קרוז.טופ גאן: מאבריקמראה את הבמאי משלב את הכישרונות הללו לשובר קופות קיץ משובץ שמרגישרִיאָלבאופן מסוים סרטים עם תקציב גדול לא עשו מזה זמן מה.
בשיחה עם פוליגון, קוסינסקי צלל אל הדרךטופ גאן: מאבריקגורם לצופים להרגיש שהם במטוסים האלה, איך הוא שכנע את טום קרוז לככב, ואיך הנבל הנכון לסרט טופ גאן יכול להיות פשוט אף אחד.
צילום: Scott Garfield/Paramount Pictures
מצולע: בוא נתחיל מהחיבור שלך לטופ גאן. איך הייתה החוויה שלך עם הסרט הראשון?
יוסף קוסינסקי:ראיתי את הסרט בפעם הראשונה כילד בן 12, ובשבילי זה היה אב הטיפוס לסרט הקיץ האולטימטיבי. זה הפך את טום קרוז לכוכב על, ו[מפיק ג'רי] ברוקהיימרו[המפיק דון] סימפסון עשהשוטר בוורלי הילסופלאשדאנסבאותה נקודה. כשראית את זהמכת ברק כפולהבתחילת סרט, זה אומר שתהנה.
אבל אחרת, זה לא היה בהכרח סרט שחזרתי אליו הרבה, עד שג'רי שלח גרסה מוקדמת של תסריט ב-2017 שהוא רצה שאראה. עשיתי [שִׁכחָה] עם טום באותו שלב, וברור שהיה לו חוויה מדהימה לעשות את זה.
האם כולם על הסיפוןעַצמָאִימִלְכַתְחִילָה?
אז קראתי את התסריט, היו לי כמה רעיונות, וג'רי אהב את הרעיונות האלה. הוא אמר, "אתה יודע מה, אתה צריך ללכת להציע את זה לטום ישירות." אז טסנו לפריז, שם תום יורהמשימה: בלתי אפשרית, יש לנו בערך חצי שעה מזמנו בין הגדרות. ובעצם היו לי 30 דקות להעלות את הסרט הזה, מה שלא הבנתי כשטסנו. אבל כשהגעתי לשם, גיליתי שטום באמת לא רוצה לעשות עוד אחדטופ גאן.
זה אחד מהרגעים האלה כבמאי, יש לך אחד בכל סרט, שבו אתה נמצא במקום כדי להסביר למה הסרט הזה צריך להיעשות. היו לי 30 דקות לעשות את זה. ובסוף המגרש, הוא הרים טלפון, הוא התקשר לראש פרמאונט פיקצ'רס ואמר, "אנחנו עושים עוד אחדטופ גאן." זה די מרשים לראות את הכוח של כוכב קולנוע אמיתי באותו רגע.
איך העלית את זה לטום קרוז? הוא אמר לך מה שכנע אותו?
ובכן, עבדתי עם טום, וידעתי להתחיל עם אופי ורגש. בדיוק העליתי את הרעיון הזה של בראדלי בראדשו (מיילס טלר) שגדל להיות טייס ימי, והוא ומאבריק מנהלים את מערכת היחסים השבורה הזו שמעולם לא תוקנה. כשמאבריק נקרא לחזור לאמן את קבוצת התלמידים הזו לצאת למשימה שהוא יודע שהיא מאוד מאוד מסוכנת.
הסכסוך [עוסק] בהבדל בין להיות טייס שנכנס ומסכן את חייו, לבין מישהו שנמצא בתפקיד בכיר יותר שצריך לשלוח אחרים כדי לסכן את חייהם. דיברתי עם כמה אדמירלים של חיל הים שדיברו על ההבדל הזה. זה סוג אחר של לחץ, כמעט קשה יותר לשלוח אחרים במקום ללכת בעצמך. ולי, זה הרגיש כאילו זה מינף את הרגש של סרט העבר ואת מערכות היחסים האלה שכולנו אוהבים, אבל לקח את זה לכיוון חדש. אז משם התחלתי.
צילום: Scott Garfield/Paramount Pictures
אני חושב שזה באמת היה האלמנט שבאמת תפס את טום, כי זה נתן לו סיבה רגשית לחזור לדמות הזו. הדבר השני היה, מה מאבריק עושה? אתה יודע, איפה אנחנו מוצאים אותו? וזה סוג של התשוקה שלי, אתה יודע, לעבור ולהעלות את הרצף של Darkstar [בהתחלה], פשוט להיות מישהו שתמיד אהב מטוסים ותעופה וחלל ולמד הנדסת תעופה וחלל והנדסת מכונות ואהבהחומר הנכון. אז הרעיון למצוא אותו כטייס ניסוי על הקצה המדמם של מה שאפשרי נראה לי כמו הדרך המושלמת למצוא אותו, וטום אהב את זה.
הוא גם בטח אהב איך שתכננת לצלם את זה.
הראיתי לו כמה סרטונים של טייסי חיל הים שהכניסו GoPros לתא הטייס שלהם, ואמרתי, "אתה יודע, זה יצא לאינטרנט בחינם. אם אנחנו לא יכולים לנצח את זה, אין טעם לעשות את זה". והוא הסכים. ואז לבסוף, פשוט הייתה לי את הכותרת, אתה יודע, שלדעתי סיכמה את הכל. "אנחנו לא מתכוונים לקרוא לזהטופ גאן 2, אנחנו הולכים לקרוא לזהטופ גאן: מאבריק." זה סיפור מונחה אופי, דרמה עם סרט האקשן הענק הזה סביבו. וזה מבחינתי מה אטופ גאןהסרט הוא.
בואו נדבר קצת על הרצף הזה של Darkstar. ג'רי ברוקהיימר אומר שהיית מעורב מאוד בתפיסה שלה.
כן, זאת אומרת, זה היה החלום שלי. Skunk Works היא החטיבה הזו של לוקהיד שמייצרת את המטוסים האלה שהם סודיים ביותר. הם עפים בלילה, אף אחד לא יודע שהם קיימים. אנחנו מגלים עליהם 20, 30 שנה אחרי שהם טסים.
בדיוק עשיתי סרט שמומן על ידי פרד סמית', שהוא המייסד של FedEx. והוא אמר לי שיש לו איש קשר בלוקהיד. הוא בדיוק עשה שם סיור - זה עוזר שיש חברים במקומות גבוהים. הוא קבע פגישה בין ג'רי, אני ו-Skunk Works, ונסענו לאמצע פלמדייל ונפגשנו עם הצוות הבכיר שלהם. ורק אמרתי, "תשמע, אני רוצה לשים מטוס בסרט הזה שכןזֶה,זֶה, וזֶה. אני יודע שיש לכם ניסיון בתחום הזה. אנחנו הולכים לתת לאנשים הצצה למשהו שהם מעולם לא ראו קודם לכן".
צילום: Scott Garfield/Paramount Pictures
והם אמרו שכן. אני חושב שהסיבה האמיתית שהם עזרו לנו הייתה כדי שנוכל להפוך את זה כמה שיותר אמיתי, אבל לאגַםאמיתי, אתה יודע? שינינו כמה פרטים כך שאנחנו לא מסגירים סודות, אבל יש לו הרבה תכונות ופרטים לאנשים שבאמת אוהבים את העולם הזה. אני חושב שהם יקבלו מזה בעיטה.
איך לגרום לאנשים להתרגש מהטייסים האלה ומהמטוסים? כמו אנשים אחרים שדיברתי איתם על זה, הייתה לי חוויה בצפייה בזה, כמו, "כנראה שאני מאוד אוהב מטוסים. האם תמיד הייתי ככה?"
הגישה שלנו היא גישה קולנועית קלאסית. הדבר היחיד שהם יכלו לעשות בשנות ה-80 היה לתפוס את החומר הזה, לפחות את הצילומים החיצוניים, באמת. אתה פשוט לא יכול לזייף איך זה מרגיש להיות באחד מהמטוסים האלה, הכוחות, האופן שבו האור משתנה, הרטט, תחושת המהירות, כל זה. פשוט אין תחליף לזה.
שמתי לב שאנשים רואים את הסרט הזה, והם פשוט אומרים את אותו הדבר שוב ושוב: "זה פשוט מרגיש כל כך אמיתי." וזה מצחיק, כי אולי קצת איבדנו את זה עם סרטי פנטזיה או סרטי גיבורי על, שבהם הם יוצרים תמונות שאתה לא יכול לצלם במציאות. אז אתה מסתמך על CGI. אבל יש משהו שונה בללכוד את זה באמת. ולסרט הזה מצאנו דרך לעשות את זה. וזה פשוט מרגיש אחרת.
במקורטופ גאן, הנבלים לא ממש נקראים בשמות. בעַצמָאִי, הטייסים מתאמנים לקראת משימה נגד "מצב צל" מעורפל. מה נכנס להחלטה הזו?
הוא תוכנן במיוחד כדי להיות אויב חסר פנים וחסר שם, בדיוק כמו הסרט הראשון. אתה יודע, זה סרט על ידידות והקרבה ועבודת צוות ותחרות, בדיוק כמו הסרט הראשון. זה לא סרט על גיאופוליטיקה. לא רצינו שזה יהיה. אז תכננו את זה כך - המטוסים הם בדיוניים, הם אויבים חסרי פנים. המשימה עצמה עוסקת בשמירה על בטיחות העולם.
וכל זה היה בתכנון, רק בגלל שרצינו שהפוקוס יהיה על הסיפור של מאבריק, ועל מערכת היחסים שלו עם הדמויות האלה. עשינו את הסרט ב-2018. התחלנו לצלם ב-2018. ואתה יודע, העולם משתנה ללא הרף. זה באמת קשה ליצור משהו שמרגיש רלוונטי, כי העולם תמיד משתנה.
