הפרק השישי של HBOהאחרון מבינינונפתח בעיצומה של החורף, עם שלג לבן בוהק המציע שינוי נוף עבוראחרת אפוקליפסה עגומה ואפרוריתהמופע מתאר. אבל זה לא כל מה שחדש - אנו מציגים בפני זוג מענג בסביבה המושלגת ההיא, שגונבים את הפרק בקסמם הסורר.
הזוג, בגילומו של המאורות הפועלים גרהם גרין (רוקד עם זאבים) ואיליין מיילס (חשיפה צפונית), מופיעים רק למשך כחמש דקות, אבל הם יותר ממפיקים את המרב. הכימיה שלהם כמרלון ופלורנס ירדה מהמצעדים, והקלות שבה הם מתבדחים זה עם זה (ועם ג'ואל ואלי, מבקרים לא רצויים בבקתה המושלגת שלהם) היא תענוג מוחלט.
ג'ואל ואלי נתקלו בתא שלהם בדרכם לוויומינג ומחפשים הנחיות להגיע לאחיו של ג'ואל, טומי. כשמרלון נכנס לבקתה, טרי מציד ארנבים מוצלח, פלורנס מודיעה לו בשקט שהם לא לבד, ונותנת לו מבט ברור ממערכת היחסים ביניהם. רגעים כאלה וצחקוקים משותפים אצל אליאנרגיה בגיל העשרהלדבר יותר ממילים, ולמלא בהצלחה את שנות היותם ביחד עבור הצופה.
גם הבדיחות ממשיכות להגיע, בהסתמכות על מערכת היחסים הספציפית שלהם והדרכים שבהן הם מחטטים זה את זה כדי להביא רמה נחוצה של חיבור אנושי לתוכנית. כשראה את ג'ואל, מרלון שואל את פלורנס למה היא לא ירתה בו. כשהיא ממשיכה להתנדנד בכיסא הנדנדה שלה, היא מסתערת, "האקדח נמצא עד לשם. הוא לא פגע בי, דרך אגב". מרלון אומר, "כן, יש לי עיניים."
מאוחר יותר, ג'ואל מברך את מרלון על מציאת מקום נהדר להסתתר בו במהלך האפוקליפסה, אבל מרלון אומר שהם כאן מאז "לפני שנולדת, בני. תתרחקי לעזאזל מכולם." פלורנס נכנסת במהירות עם "לא רציתי", ומעוררת אנחה נסערת ממרלון שאומרת לנו שזו שיחה שקרה שוב ושוב. זהו חלון נחמד לאורח חיים שונה ממה שראינו ברובםהאחרון מבינינו, שהיה מלא באנשים אכזריים ואנוכיים למען "הישרדות". מרלון ופלורנס מזכירים לנו שיש דרכים אחרות לחיות אחד עם השניוהעולם סביבך, משהו שג'ואל ואלי לומדים שוב כשהם משיגים את טומי והקומונה בג'קסון, וויומינג. מה שאתה מעריך בחיים תלוי בך, ולפעמים זה פשוט לחיות באמצע שום מקום עם מישהו שאתה אוהב.
הזוג נמצא עד כה בעולם הבטוח והמאושר שלהם, שכאשר אלי מעלה אתגחליליות, צועקת פלורנס, "אנחנו מקבלים אותם בקיץ." אלי עונה במהירות, "לא החרקים, האנשים." פלורנס, פעורת עיניים, אומרת, "יש אנשים גחליליות???" לפני שגם מרלון וגם פלורנס פרצו בצחוק מדבק. הדאגות שלהם שונות וקלות יותר מאלה של אלי וג'ואל, משהו שבא לידי ביטוי בהמשך הפרק כשאלי קוראת יומן של נער מלפני האפוקליפסה.
זה מרשים במיוחד איך גרין ומיילס גונבים את אור הזרקורים בסצנה הזו, כי הנקודות החזקות ביותר שלהאחרון מבינינוהיו הרגעים השקטים יותר, כאשר פדרו פסקל ובלה רמזי מבלים ומסוגלים לעשות את שלהם כמבצעים. הם כובשים נוכחות מסך בתוכנית כשהיא מאפשרת להם לעשות את זה (והפרק הזה במיוחד הוא בולט עבור רמזי), אבל שום דבר לא יכול להתקרב למה שגרין ומיילס עובדים איתו כאן כמו מרלון ופלורנס. הכימיה המוחשית שלהם וחוש ההומור הנוח והנרגן שלהם הזכירו לי את סבא וסבתא שלי, וזה אחד הרגעים היחידים בתוכנית עדיין שבהם הרגשתי שאני מזהה דמויות כאנשים אמיתיים שאני יכול לפגוש בעולמנו. זה הומוריסטי, אבל זה מהדהד; זה בעל משמעות.
לִפְעָמִים,האחרון מבינינוקצב מהיר יכול לגרוע מהאפיון של התוכנית, שכן הרצון להתאים את כל המשחק הראשון לעונה אחת של טלוויזיה מחייב אותם להעביר דברים במהירות. פעמים אחרות, הצצה של חמש דקות מעניקה לך הרבה. זו הייתה אחת מהפעמים האחרונות, אבל HBO, אני לא מרוצה. Greenlight תוכנית על גרהם גרין ואיליין מיילס נרגנים ביער מיד.
