גמר הסדרה שלהזמנה כלבים, "חפור", מתחיל בכלא. ווילי ג'ק (פולינה אלכסיס) מבקרת את דודתה הוקטי (רוצחי ירח הפרחיםשל לילי גלדסטון) עם כמה חדשות לחלוק: זקן אהוב קרוב לשניהם הלך לעולמו.
"פשוט מרגיש כאילו... לא הספקתי לבלות איתו מספיק זמן," אומר ווילי ג'ק. "כמו... כאילו הוא עזב לפני שהספקתי ללמוד ממנו משהו. ובילינו הרבה זמן ביחד".
לאחר מחשבה, הוקטי משתמשת בחטיפים שווילי ג'ק הביא לה כדי להגיב. היא לוקחת שקית צ'יפס ומניחה אותה באמצע השולחן, ומשתמשת בה כדי לעמוד בפני הבכור. שאר החטיפים המגוונים על השולחן סביב שקית הצ'יפס הופכים לאנשים שהוא היה קרוב אליהם - ווילי ג'ק, הוריו של ווילי ג'ק, הוקטי עצמה ורבים אחרים בקהילה הבדיונית של אוקרן, אוקלהומה.
בזמן שהיא מדברת, היא מוציאה קבוצת צ'יפס מהשקית, ומניחה אחד על כל אחד מהחטיפים שמסביב, מה שמשקף את השפעתו של הזקן על האנשים בקהילה שלו.
"תגיד שהוא בילה עם כל אחד מהאנשים האלה, רגע טוב. בוא נגיד אפילו שהוא דיבר איתם על כמה דברים. תגיד שהוא נתן להם תורות", אומר הוקטי. "עכשיו, כל אחד מהאנשים האלה - הם נושאים את זה איתם. עכשיו, דמיינו את כל האנשים שקרובים אליכם. החברים שלך. עכשיו, כולם נושאים אותך איתם, אז, בתורם, הם נושאים איתם גם את [הבכור]. וכל זה - כך עובדת הקהילה. זה משתרע. זה מתפשט. בשביל מה אתה חושב שהם באו כשניסו להיפטר מאיתנו? הקהילה שלנו. אתה שובר את זה, ואז אתה שובר את הפרט.
"[הוא] לא נעלם," אומר הוקטי. "הוא ממש כאן, בינך לביני."
ההצגה מתווספת באובדן של יקיריהם, אובדנים הדורשים ריפוי. בין לבין, ה-Rez Dogs עברו הרבה: שוד משאיות שבבים, פריצות לבתי חולים, נסיעות מסוכנות בכבישים, מפגשים עם יצורים מיתיים ועוד. אבל בסוף זה,הזמנה כלביםתמיד היה על קהילה.
דרמדיית הנעורים של סטרלין הרג'ו על ארבעה בני נוער ילידים באוקלהומה, עם כל הסופרים והבמאים הילידים, הייתה כל כך חשובה לכל כך הרבה אנשים. הוא העניק שיעורים חשובים על ידידות וקהילה, סיפר סיפורים מרגשים ומצחיקים באותה מידה, ושילב דור חדש של שחקנים ילידים למופת עם אגדות כמו גארי פארמר, ווס סטודי וגרהם גרין. העונה השלישית במיוחד התמקדה מאוד באותם קשרים בין-דוריים. כשהילדים גדלים ומתחילים להחליט מה הם רוצים לעשות בחייהם (והיכן הם רוצים לעשות זאת), הם מוצאים את עצמם באופן טבעי נמשכים יותר לזקנים בקהילה שלהם.רז כלביםמתאר זאת הן באמצעות קשר ישיר - כמו הקשר שווילי ג'ק מתאבל כאן, או שדוב (ד'פרעה וון-א-טאי) פוגש זקן אבוד באמצע שום מקום - והן מבחינה מבנית, בפרקי פלאשבק המציגים את סיפוריהם של זקני אוקרן מנעוריהם (וערכו השוואות ישירות בין שתי קבוצות הילדים לאורך זמן).
בטח, הקבלות אלה אפשרו לתוכנית להגיב על אבל, הזדקנות וחלוף הזמן. אבל מעל הכל,רז כלביםסיפרו סיפורים מהנים ומשמעותיים, עם הרבה צחוקים וכמה מהדמויות הכי חביבות ומצוירות במלואן בטלוויזיה. קבוצת הליבה של רז כלבים - ווילי ג'ק, בר, אלאורה דנן (דברי ג'ייקובס, מארוול'סהֵד) וגבינה (Lane Factor,בני הזוג Fabelman) - נמנים עם הקבוצה החביבה ביותר של חסרי כושר שאי פעם עיינו בטלוויזיה, והצמיחה שלהם למבוגרים שהם יהפכו היא תענוג מוחלט. זה נכון במיוחד לגבי בר, שהתחיל את התוכנית כמנהיג אובססיבי משהו, מינויו עצמי של הקבוצה. בסוף הוא מבין מה הוא צריך להיות, אפילו יותר ממנהיג: חבר, אחָבֵרשל קהילה מלוכדת.
רז כלביםהיה מיומן בכל כך הרבה מצבים שונים, החל מ"גבינה יוצאת לקמפינג עם הזקנים" (חביב אישי) שבוע אחד ל"ריטה מבקרת על ידי הרוח של חברתה שמתה מזמן", ולעולם לא חסרה פעימה. סיפורים גדולים ומיתולוגיים? לִבדוֹק. הדודות משתוללות לגמרי בכנס? לִבדוֹק. פריצת בית חולים? תבדוק ותבדוק. כל מה שתרצה מתוכנית טלוויזיה,רז כלביםהיה את זה.
כל זה התאחד בגמר יוצא הדופן, פרק הלוויה שהפגיש כמעט את כל צוות השחקנים רחב הידיים. זקנים התאחדו לאחר עשרות שנים בנפרד, הילדים הניחו בצד את המריבות הקטנות שלהם, וחברי הקהילה שכבר מזמן התרחקו חוזרים לחגיגה אחרונה. הההצגה הטובה ביותר שישהגיע לשיא עם תצוגה יפה של קשר בין דורות. הלימוד, הרוך והשמחה שהפזר המופע לקהל שלו יימשכו הרבה מעבר לגמר המופע, כמו כל אמנות גדולה. וזה לנצח.
לפרפראזה של הוקטי:רז כלביםלא נעלם. זה ממש כאן, בינך לביני.
