אקווהמןשוחה השבוע לאולמות קולנוע אמריקאיים, אבל הדמות גם עושה סנסציה גדולה במימי הבית שלו. השבוע,קלי סו דהקוניק(קפטן מארוול,כלבה פלאנט,די קטלני)לוקח את ההגה בסדרת DC Comics שלואקווהמן#43.
דקוני מרים עם ארתור קארי לאחר אירועי ה-ליגת הצדק/אקווהמןאירוע קרוסאוברכדור הארץ טבע. בסוף הסיפור הזה, הגיבור שלנו נחשב מת לאחר שהציל את העולם. באקווהמן#43, אנו מוצאים את ארתור תקוע על אי ללא זיכרון מי הוא או איך הוא הגיע לשם - ותושבי כפר המים הבלתי מדוברים, למרות שהם חביבים, הם בכלל לא מי שהם עשויים להיראות.
פוליגון ישב עם דקוניק לשוחח על סרטים, חוברות קומיקס, אלים, מים ומה עושה את אקוומןאקווהמן.
מצולע: בסן דייגו Comic-Con [מוציא לאור שותף של DC Comics] דן דידיו תיאר את הסדרה בתורבחינה מחודשת של מה שעושה את אקוומןאקווהמן. מה עושה את אקוומןאקווהמןבקשת שלך?
קלי סו דהקוניק:זה חוזר למים, נכון? אתה צריך לחזור ליסודות ולחשוב עלמה אופי המים? זה יסודי, זה מיתי. כמעט בכל המיתוסים של העולם שלנו החיים מגיעים מהמים, והחיים חוזרים למים. מיתוסי הבריאה יתחילו לרוב באוקיינוס; בביולוגיה, החיים מתחילים באוקיינוס. ואז בהרבה מיתוסים של אפוקליפסה העולם נהרס במבול, וזה חוזר על תרבות לתרבות גם כן. זה נפוץ להפליא, הרעיון הזה שאנחנו באים מהמים וחוזרים למים.
זה יסודי. זה בסיסי. זה חזק. זה גם משמח וחושני וקולח. זה מטעה, כי יש לנו מערכת יחסים קבועה עם מים. הגוף שלנו הוא בעיקר מים; זה שפיר ויפה וזה החיים. אבל זה גם חזק ואכזרי. או אפילו לא אכזרי, אבל אדיש. זה הרבה יותר גדול מאיתנו.
ואני חושב שלחשוב על כל זה ביחס לדברים שאני רוצה לדבר עליהם עם ארתור היה חשוב. גם בגלל שיש לנו את הנטייה הזו לזלזל בו מבחינה תרבותית, כאילו הוא גיבור טיפשי או משהו. וכמו, לא,לֹא. אני לא יודע מה גדול יותר או בסיסי יותר או מיתי יותר או איקוני יותר מהאוקיינוס. זה בשמו, 'מים'-איש. זה אינטנסיבי.
כולם חושבים שהוא הבחור המטופש שמדבר עם דגים.
אבל אנחנו יכולים לנסח מחדש גם את זה.
ואני עשיתי את זה. כתבתי סיפור קצר לפני כמה שנים - זה סיפור קצר מאוד מטופש, זה מאוד קליל - אבל גרמתי לשיחות עם דגים להתבדח, נכון? אבל בעידן הזה, ברגע הזה, בעולם שלנו, ברגע הזה בתרבות שלנו, יש משהו מאוד מרתק בעיני ביכולת הטלפתית של ארתור, שאני מתייחס אליה כ"הקריאה", כי זה לא מעצמת על. שיש לכולם.
יש המון גיבורי על שיש להם יכולות ריפוי. יש המון גיבורי על שעפים, יש המון גיבורי על שיכולים לדבר מתחת למים או מה שלא יהיה. אבל היכולת הטלפתית הזו שיש לו לתקשר עם חיי הים היא די ייחודית. זה לא משהו שהוא חולק עם מישהו אחר שאני יכול לחשוב עליו. אבל אם אתה ממסגר את זה מחדש, מעניין לחשוב על זה במונחים של - הוא דמות כל כך עוצמתית ודינמית וגברית, ואחת היכולות הייחודיות והאייקוניות שלו היא היכולת לבקש עזרה.
וזה מה שהקריאה. הוא מלך, הוא למעשה אל באיזו עוצמה פיזית הוא ובין אם זה בקומיקס או בסרט הוא גבר מאוד מושך, מאוד גברי, במובן המסורתי. ובכל זאת היכולת הייחודית להפליא הזו שלו היא באמת יכולת לבקש עזרה. זו היכולת לקרוא ליצורים האלה באוקיינוסים ולהגיד, "הביאו את המתנות שלכם. יש מאבק ואנחנו צריכים אותך". וזה די מדהים. זה לא טיפשי, זה לא טיפשי. זה די יפה ובאמת מהדהד.
אז במקביל, אני רוצה לדבר על האוקיינוס; ואני רוצה לדבר על האלמנטים; ואני רוצה לדבר על מיתולוגיה; ועל כמה חזק הרעיון הזה של מים; ורעיון הנזילות; וכמה מעניין הכוח הזה של היכולת לבקש עזרה, במיוחד בהקשר של גבריותו; וכמה מעניין לחשוב על הרעיון להישאר צף, נכון? עליו ללמוד לא להילחם במים, לא להילחם באוקיינוס, לכבד וללכת עם כוחו של האוקיינוס, ולהתמודד עם החיים בתנאי החיים; להתמודד עם הקשיים האלה כשהם מגיעים אליך.
אנחנו תמיד מחפשים חוויות אנושיות להפליא ברעיונות המפוצצים, המטורפים והענקיים האלה, נכון? כאילו, כן, הוא כל הדברים האלה, אבל הוא גם צריך להיות מישהו שכאשר הקורא קורא את הסיפור הזה, הם רואים בו משהו מעצמם. או שהם רואים איזה רגע אנושי שמייצר בהם רגש שהוא אותנטי ובעל משמעות וסוג של תהודה. אחרת זה רק צבעים יפים שרוקדים על פני העמוד. וזה בסדר, אני מניח, אבל זה לא... מספיק?
סיפורי אקווהמן נעוצים לעתים קרובות באטלנטיס ובצוות המשנה שלו, במשפחתו ובממלכתו. ואתה מתחיל את הבעיה שלך בכך שאתה מוציא אותו מכל זה. מה אתה יכול לספר לי על כפר המים הלא מדוברים ועל האנשים שאנו רואים בגיליון הראשון?
הכפר של מים לא מדוברים הוא אי מטפיזי, והוא מאוכלס בחבורה של [...] אני מתכוון, אתה בערך יודע, כשאתה רואה אותם, אני חושב, שזה לא רק חבורה של זקנים.
אלו הם אלי האוקיינוסים של העולם. אל אוקיינוס הודי ואל אוקיינוס יפני ואלי אוקיינוס דרום אמריקאי ואלי אוקיינוס אינדיאני. רק חבורה שלמה של מסורות מיתיות שונות מרחבי העולם. כי שוב, אני מנסה להדגיש את הרעיון הזה שלא משנה מי אתה, לא משנה מאיזו תרבות אתה - האוקיינוס והמים הם ראשוניים והכרחיים וחיוניים וחשובים לתרבות שלך ולנפש שלך, בלי קשר. לא אכפת לי כמה אתה נעול לים [צוחק].
וזה גם כיף, כי בקומיקס אימצנו מזמן את המסורות המיתולוגיות של המיתולוגיה הנורדית והמיתולוגיה היוונית; כיף להסתכל על כמה מהמיתולוגיות האחרות בעולם.
הוא נמצא על האי הזה עם חבורה של אלי אוקיינוסים שהזדקנו ונחלשו, והוא לא יודע מי הוא או איך הוא הגיע לשם או למה. אנחנו זוכים לעקוב אחריו כשהוא חוזר להבנה מי הוא ומהי מטרתו. ובסופו של דבר נלמד מה קרה לו בין סוף [ליגת הצדק: כדור הארץ המוטבע] ותחילת הסיפור על האי, וכיצד הגיע לשם.
כתבת את הסדרה בידיעה שהגיליון הראשון שלך יתרחש במקביל ליציאתאקווהמן. האם ידע זה היה נוכח בתהליך?
כן ולא.
כאילו, אתה לא יכול להיות אידיוט. אתה לא יכול להיות כמו,ובכן, אני פשוט אתעלם לגמרי מהסרט. זה מטומטם. מיליוני אנשים הולכים לראות את הסרט הזה. זה חביב מאוד על הוליווד לעשות את הפרסומת הממש ממש יקרה עבור הספר שלנו. אנחנו כנראה צריכים לוודא שאם אנשים מרימים את הספר בגלל שהם ראו את הסרט, שיש בו משהו שהם מזהים לפחות קצת. כי זו פרסומת מאוד מאוד יקרה ואתה לא רוצה לבזבז את הכסף הזה לחינם. אז, כאילו, אל תהיהמְטוּמטָם.
יש זווית [חלק מהאנשים לוקחים] על זה - "קומיקס מוביל את הסרטים, הסרטים לא מובילים את הקומיקס" - ובכן,כֵּן, אבל גם...לִשְׁתוֹק. תראה, אני לא בתחרות עם הסרטים. אני לא מרגיש מתגונן לגבי הסרטים. אני לא מרגיש מאוים מהסרטים. קומיקס תמיד יהיה מגניב יותר כי אנחנו זולים יותר. זה נכון!
וזה לא קשור לכסף שעולה לך לקנות אותו. זה בערך הכסף שעולה לייצר אותו. אנחנו כל כך לא יקרים. זה כל כך לא יקר ליצור קומיקס שהם יכולים לקחת יותר סיכונים איתנו. אנחנו גם יוצאים מדי חודש; אנחנו ממש מגיבים. אנחנו יכולים לעשות דברים מטורפים, ואם זה לא עובד אז זה בסדר. פשוט נשכח מזה ונעשה משהו אחר.
בגלל זה, קומיקס תמיד יהיה מרגש יותר, הם תמיד יהיו קדמונים. אין סיבה שאנחנו צריכים להיות כמואנחנו לא מגיבים לסרטים כי אנחנו מגניבים מדי. כמובן שאנחנו ממש מגניבים, ואתה יודע מה, אנחנו כל כך מגניבים, אנחנו לא צריכים לדאוג בקשר לזה.
אני מרגיש מאוד חזק לגבי זה. אני לאישלעבוד בקומיקס. אני עובד בקומיקס כי אניאַהֲבָהקומיקס. אז זו התפיסה הזוובכן, אני פשוט אתעלם לחלוטין מהסרטים, זה טיפשי.
דבר נוסף בקומיקס שאני אוהב הוא שיש לנו את הדמויות האייקוניות להפליא שמשתנות לא מעט במהלך השנים, על פני יוצרים שונים ועל פני עשורים שונים, אבל הן עושות זאת כי אנחנו תמיד מספרים סיפורים מחדש. זה בדיוק כמו מיתולוגיה: המיתולוגיה משתנה עם הזמן כי אנחנו מספרים סיפורים שיש להם משמעות עבורנו תוך כדי התפתחות. וכך נוכל להישאר נאמנים למה שהוא ליבת הדמות ועדיין לבצע שינויים. עדיין יכולות להיות לנו משמרות וזה לא הופך את זה לחסר משמעות, זה עושה את זה, למעשה, יותר חי. באותו האופן שבו שפה מתפתחת, סיפורים מתפתחים.
זה נאמר! אני לא יכול פשוט לגרד את המחט לאורך שנים של המשכיות ולהיות כמו,אוקיי, ובכן, גילום הסרט של הדמות הזו שונה מאוד מתיאור הקומיקס המסורתי של הדמות הזו, ואני רק אתחיל לכתוב ספרות מעריצים של ג'ייסון מומואה. לֹא.
אבל אני לוקח משהו מגילום הדמות שלו שמושך אותי. שוב, אני אומר את זה על סמך מעט מאוד, כי לא ראיתי אתאקווהמןסרט עדיין. אבל בהתבסס על האופן שבו [ג'ייסון מומואה] גילם את הדמות עד כה, יש בו שמחה. יש בו משחקיות שמדברת על הרעיון הזה של מים עבורי, והיא קצת שונה מארתור המלכותי והמאוד עמיד שתמיד ראינו, בסוג של "מלך שבעת הימים". אבל אני חושב שזה מספיק קרוב כדי שנוכל לדחוף אותו לכיוון הזה בלי שזה ירגיש כמו שריטה של שיא.
אז זה היה האתגר שלי לגבי הסרט, ללכת על הקו בין הרצון לשים לב אליו, לרצות לקחת ממנו משהו כדי שהפרסומת הזו לא תתבזבז, אבל גם להיות נאמן להיסטוריה של הדמות ב את הקומיקס.
ראיון זה נערך לצורך הבהירות והאורך.
