הזכרונות האהובים עלינו על דיוויד לינץ' הנהדר ומחוות לו

ביום רביעי, דיוויד לינץ', האמן, המוזיקאי והבמאי האוונגרד הידוע ביותר בזכותוטווין פיקסומולהולנד דרייב, נפטר. הוא היה בן 78.

מילים אינן מצליחות להכיל את רוחב ועומקה של מורשתו היצירתית, שלא לדבר על השפעתו על דורות של אמנים שגדלו בהשפעה ממנו ומיצירתו. לינץ' היה, בבת אחת, בלתי ניתן לחיקוי וחיקוי אינסופי; אמן שהשליך את מבטו הבלתי נרתע לפינות והדחפים האפלים ביותר של החיים האמריקאיים, ובכל זאת הוא נשאר נחוש באמונתו ביכולתה של האנושות לטוב.

הוא היה, ונשאר, אחד היוצרים הייחודיים ביותר בחייו, אישיות נבונה וכלכלית עם חוש הומור מטומטם ומחויבות רצינית ללא הרף למה שהוא כינה באהבה כה רבה "חיי האמנות".

בעקבות החדשות על מותו של לינץ', האינטרנט ראה שפע של אהבה וזכרונות מחברים, עמיתים ומעריצים מהקריירה שלו בת כמעט 60 שנה. ריכזנו אוסף של כמה מהמחוות, הזיכרונות והחגיגות האהובות עלינו על לינץ' והאמנות שלו. אל תהסס לצלצל בתגובות ולשתף כמה מהלינצ'יזמים האהובים עליך.

ואם אתה יכול להאמין בזה,זה שוב יום שישי.

קייל מקלכלן, שחקן

נעמי ווטס, שחקן

מדכן אמיק, שחקן

ג'ון קרפנטר, במאי

אדגר רייט, במאי

פרנסיס פורד קופולה, במאי

דארן ארונופסקי, במאי

רון הווארד, במאי

ג'יין שנברון, במאית

ג'יימס גאן, מנהל ומנכ"ל DC Studios

סם לייק, המנהל הקריאטיבי של Remedy Entertainment

Hideo Kojima, מייסד Kojima Productions

SWERY, מנהל של Deadly Premonition

פתח את מייק איגל, ראפר וקומיקאי

לוטוס מעופף, מוזיקאי ובמאי

דון הרצפלד, אנימטור ובמאי

טים היידקר, קומיקאי ובמאי

נאוקי אוראסאווה, מנגאקה

"תודה לך, דיוויד לינץ', על כל היצירות הנהדרות שאני אוהב. אני מפרסם מחדש ציור שעשיתי לפני זמן מה. לִקְרוֹעַ"

מרטין סקורסזה, במאי

האופן שבו האמנות שלו גרמה לאנשים להרגיש משהו בדרכים שלא הרגישו קודם לכן

פעם אחת שדיוויד לינץ' הכין פרה אמנותית מקרמיקה

הצדקה הקריטית של Twin Peaks: Fire Walk with Me

כמה הוא אהב את It's a Wonderful Life

החברות שלו עם מל ברוקס

בפעם ההיא הוא "הציל" - והסתכסך עם - חמישה צעצועים של וודי נקר

מעיין האמפתיה והאהבה שהיה לו לאנשים ולאמנות

כמה הוא אהב מוזיקה

הדוגל שלו בכוח המסתורין

כמה הייתה משמעותה של החוויה התיאטרלית עבורו

החוכמה המהדהדת של הופעתו האחרונה על המסך בתור ג'ון פורד ב"פבלמנים".

איך שהוא תמיד היה עצמו באופן לא מתנצל, והעניק השראה לאחרים להיות

הדרך שבה הוא האמין ששום דבר לא באמת נגמר