במאי לוט של סאלם יצא להעניק לספר אהוב של סטיבן קינג את טיפול הקוסם

ליצנים רוצחים, בובות רוצחות, נזירות רוצחות - יוצר הסרט גארי דאוברמן אינו זר לחיות האימה. אבל אחרי הכתיבהשני סרטי Itובימויאנאבל חוזרת הביתה, הוא היה מוכן לשינוי. עם זאת, לא אחד גדול: הוא באמת רצה להפוך את ספר הערפדים הנודע של סטיבן קינג'המגרש של סאלםלזמן טוב מוצץ דם בקולנוע.

פורסם בשנת 1975,'המגרש של סאלם היה הרומן השני של קינג, והוא מלא באלמנטים שבאו להגדיר את יצירתו: תפאורה בעיירה קטנה במיין, צוות רחב ידיים של תושבי עיר פחות ממושלמים, ואיום על טבעי שמציף את חייהם הרגילים בחושך. סיפורו של הסופר בן מירס שחזר לעיר הולדתו כדי לחקור בית רצח ישן, רק כדי להיתקל באדון ערפד עולה, עובד למיני סדרת טלוויזיה אגדית בשנת 1979. עבור דאוברמן, הספר והעיבוד למסך הקטן היו חיוניים ב מעצב את אהבתו לאימה, אשררק העלה את ההימור(אהממ) כאשר ההזדמנות להטביע את הניבים שלו (אהמ אהמ) לתוך עבודתו של קינג עלה ב-Warner Bros. Pictures.

דאוברמן הרכיב צוות רוצח עבורלוט של סאלם, כולל Pilou Asbæk, Bill Camp, Alfre Woodard ולואיס פולמן (בקרוב נראה ב-Marvel'sרעמים*), אבל העבודה הקשה של הרזייה באחד מספריו הארוכים יותר של קינג הייתה עדיין אתגר. לקראת הקרנת הבכורה של הסרט ב-3 באוקטובר במקס, פוליגון דיבר עם הכותב-במאי על התמודדות עם החומר וחזרה ליסודות כדי להפוך את הערפדים למגניבים שוב.

מצולע: היה הרעיון של הסתגלות'לוט של סאלםנולד ממש מתוך ההצלחה שלזֶה? האם התקווה הייתה להמשך רוחני?

גארי דאוברמן:שיחות על עיבוד החומר של קינג התרחשו עוד לפני כןזֶה. אני מעריץ ענק, וגדלתי, זה תמיד היה,זה יעשה סרט כל כך נהדר. זה יהפוך לתוכנית טלוויזיה כל כך נהדרת.כמובן, עם ההצלחה שלזֶה, כולם פתאום רצו להתאים את סטיבן קינג, ובצדק. אבל בינתיים, [הפרויקט הזה] מתרחש שנים על גבי שנים על גבי שנים.תעמוד לצידיהוא אחד הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים -עֲלִיבוּת- אלו קלאסיקות אמיתיות -הזוהר- זה בא מהמוח של סטיבן. וכך ידעתי בגללזֶהשהיו להם זכויות'המגרש של סאלם. זו הייתה עומדת להיות, לדעתי בזמנו, סדרת טלוויזיה. והבאתי את השיחה של לעשות סרט, וזה צמח משם.

כשהייתי ילד, המיני-סדרה - ג'ורג'י בביוב [ב-זֶהמיני סדרה], זה היה עניין גדול עבורי, לראות את זה כילד. ודני מקיש על החלון ב-[לוט של סאלם] מיני סדרה משנת 79, זו הייתה השפעה עצומה עליי. אז חשבתי,בנאדם, אני אשמח לראות את זה שוב, בדוק את זה שוב.וזה היה כל כך משפיע בכל כך הרבה מהדברים שהגיעו מאז שאני לא חושב שאנשים מבינים כמה הספר הזה משפיע.

אילו אפשרויות ראית בהסתגלות'המגרש של סאלםכרגע, במונחים של הפיכתו לרענן או רלוונטי?

הסתכלתי על זה מ: הרבה זמן לא ראיתי סרט ערפדים נהדר, וחשבתי איך ג'יימס וואן לקחה מעלה באוב- היו מאה סרטי בית רדוף לפני הסרט הראשוןמעלה באוביצא, אבל הוא לקח ז'אנר קלאסי וסיפר אותו בצורה מרעננת, עם טרופים ממש קלאסיים. מה שלא ראינו זמן מה, כי כולם מנסים לחשוב,איך אנחנו יכולים לעשות את זה אחרת?באמת רציתי להתקרב לערפדים [בסגנון] הקלאסי, במקום להיות כמו,בסדר, איך אני יכול לשנות את זה איכשהו?כי אני מרגיש שראינו את זה ומזמן לא ראיתי סרט ערפדים קלאסי.

התחלתי לחשוב על סרטי הערפדים שאני אוהב ושאולי לא ממש מסתנכרנים איתם'המגרש של סאלם.הבנים האבודיםהוא אחד מסרטי האימה האהובים עלי בכל הזמנים. אז יש הרבהבנים אבודיםכאן. דברים מסוג זה התחילו לחלחל לתוכו, שלדעתי זה בסדר כי סטיבן קינגהואתרבות פופ. אז פשוט התחלתי למשוך ממקורות שונים שאהבתי, והרגשתי שיש לי רשיון לעשות את זה כי לקינג יש את ההישג הזה בתרבות הפופ, את האחיזה הזו.

'לוט של סאלםהוא ספר די רחב ידיים. איך פיצחת את העיבוד כסרט עלילתי מהודק יותר? מה היה האתגר?

זה היה אותו אתגר שיש לי עם הרבה חומר. כשזה ספר, יש כל כך הרבה חומר טוב, זה על לצמצם אותו. יש כל כך הרבה סיפורים שהלוואי שיכולתי פשוט להסתעף ולספר. כנראה בגלל זה זו הייתה סדרה קודם. זה יכול היה להיות עניין של שמונה שעות. זה היה אמגניב לעזאזלשמונה שעות, אבל... מה שאתה עושה זה באמת לזקק את זה לתוך מרכיבי הליבה, קבוצת הליבה הזו. זה מאתגר. הם אומרים "הרוג את יקיריכם", אבל אלה היקרים שלי כי אני אוהב אותם, לא כי כתבתי אותם. המכשולים הגדולים ביותר שהייתי צריך לקפוץ היו כמו,מה אני יכול להפסיד ועדיין לשמור על רוח הספר והסיפור?

בהתחשב בכל מה שהיית צריך לקצץ כדי לזוז בקליפ הזה, מה הגעת להמציא כדי שהסרט עדיין ירגיש מגובש?

הדבר הכי גדול שהייתי צריך להמציא - ואני לא אומר שהוא יותר טוב, אני רק אומר שהייתי צריך להמציא את זה בשביל הסרט - אבל יש חלק מהספר שבו [דמויות] עוברות מבית לבית והורגות ערפדים . וכתבתי את זה קודם, אבל זה נעשה ארוך ודי אפיזודי. אז האתגר הגדול ביותר היה, איך אוכל לגרום להם להילחם במקום אחד, בניגוד למעבר מבית לבית? וחשבתי על קהילה ועל המקום שבו אנשים מתאספים, ויצרתי מזה תפאורה. אבל אני גם אוהב את המטאפורה של מה שאומר התפאורה ההיא. אני מאוד אוהב את הרצף הזה, אבל הוא פשוט שונה מהספר.

כשאתה כותב וביים, אני מתאר לעצמי שהמשימה להמציא חרא מגניב היא קצת תהליך של "תרנגולת או ביצה" של או לדמיין את הגישה הבימאית שלך ולכתוב לקראת זה, או לכתוב בוואקום ולביים את התסריט. בהתחשב בכך שהסרט מקבל כמה רגעים מדליקים ומדליקים, האם היו סצינות שבהן המוח הבמאי שלך הניע את המוח של הסופר?

אחד הדברים שחשבתי עליהם הרבה היה הצלב. בדרך כלל, אתה מרים צלב ואז הערפד נוהם וחוזר אחורה. הייתי כמו,בסדר, ראינו את זה. רציתי לעשות את זה שונה ולגרום לנו להרגיש באמת את כוחה של האמונה ואת כוחה של האמונה ואת מה שהערפד מרגיש כשהוא מתמודד עם הכוח הזה. אז התחלתי לחשוב שזה אכּוֹחַ, אז זה כאילו הם יכלו להרגיש את זה. הם ננעצים לאחור, הם נפוצצים קצת אחורה. ככל שאתה מאמין יותר, כך הוא חזק יותר.

הצלבים הזוהרים, שבעצם הופכים לקריפטוניט ערפד, ממש קופצים בסרט. זה גרם לי לתהות, האם כל סרט ערפדים הוא סרט אמוני ברמה מסוימת?

אני חושב ששורשי הערפדים חוזרים אלפי שנים אחורה, קשה שלא הכל ירגיש כאילו הוא יוצא מהדת. אבל כן, אני מתכוון, זה בידע עצמו: יתדות דרך הלב, צלבים, שום, אלה הכלים שמשתמשים בהם כדי למגר ערפדים. וכוח האמונה. ואני חושב שזה מודגם בדמות, האב קלהאן בסרט, שאיבד את אמונתו, וההתעמתות עם הדברים המתים האלה, הדברים הלא קדושים האלה, באמת עוזרת לו להחזיר את זה. לדת יש חלק גדול בזה, אבל היא די עובדת ברקע.

ממה למדתזֶהשעזר לך להמשיךלוט של סאלם? והאם אי פעם חשבת שזה המשך אמיתי? כמו ב, נכון לכל כך הרבה מעבודתו של קינג, האם זה יכול לקרות בזֶהיקום קולנועי?

אני כן חושב שאלה קיימים באותו עולם, באותו יקום, ללא עוררין. כלומר, הם עושים בספר. זה אחד הדברים שאני אוהב בעבודה שלו - הוא בחור שיצר יקום מבלי להכריז שהוא יוצר את היקום הזה. אלו רק ביצי הפסחא הקטנות האלה עבור האנשים שקראו את ספריו האחרים.אתה מבין? אם עשית זאת, זה מגניב.יוצא לך מזה צחקוק קטן. יש לי את כריסטין, המכונית האמיתית [המרושעת מהרומן של קינגכריסטין], במכונאי בעיר. יש לי המון דברים מהסוג הזה. שמתי ביצי פסחא ברחבי העיר - למעצבי ההפקה היה המון כיף לחשוב על הדברים האלה. הכל קשור.

כַּמוּבָן.