שן מתוקה, הסדרה החדשה המבוססת על זה של ג'ף למירקומיקס ורטיגו עטור שבחים מ-2009 באותו שם, היא התוכנית האהובה עליי בנטפליקס מזה שנים.
הסיפור מרכז את גאס (כריסטיאן קונברי), ילד בן 10 בן 10 בן כלאיים שחלקו צבי, חלקו בן אדם, שנולד זמן קצר לאחר שהנגיף חיסל חלק מאוכלוסיית העולם. רבים רואים כיום בהולדת דור היברידי את הגורם הברור להתפרצות, אך כפי שמגלים מדענים על המקרה, המצב עשוי להיות מורכב יותר שמישהו מוכן לשקול. אבל האסון משתק את החברה, ושולח ניצולים לפינות שונות בעולם. גאס ואביו (וויל פורטה) חיים מהרשת בפארק לאומי ישן. המגן העתידי של גאס, ג'פרד (נונסו אנוזי), משוטט בארץ, בורח מעברו האלים. אמנם נשאר מראית עין של חיים מודרניים בעיירות מוקפות חומה ובמובלעות קופצות, אבל שום מקום לא בטוח לילד כמו גאס. זה המקום שבושן מתוקההכל מתחיל.
למרות שהסטה מהחושך של חומר המקור של הלמיר בדרכים משמעותיות, העונה הראשונה בת שמונה פרקים, בראשות הכותב-במאי ג'ים מיקל (ארץ היתד,קר ביולי) ובת' שוורץ ותיקת הטלוויזיה (חֵץ), בונה הרפתקה אותנטית בסגנון אמבלין דרך עולם פוסט-אפוקליפטי מוריק. הפרק הראשון הוא כמו מיני סרט. מה להלן יכול בקלות להיות הד שלהמתים המהלכיםאוֹהאחרון מאיתנו, אבל דרך רקע חי והכמות הנכונה של גחמות, מיקל ושוורץ מוצאים את הגרוב שלהם. (וגם מעריצי עבודת האימה של מיקל לא יתאכזבו.)
בלי גיבורי על או תוקפנים בין-גלקטיים,שן מתוקההופך ל"מופע קומיקס" מאתגר יותר להבנה על פני השטח. כדי לחפור קצת יותר לעומק, פוליגון דיבר עם מיקל ושוורץ על איך הם ניגשו להפוך את הספרים של למיר לסדרה סוחפת.
[אד. פֶּתֶק:הראיון הזה ערוך ומתמצה לצורך הבהירות.]
שן מתוקהנוגע בנימה שמרגישה נפרדת הן מהסיפורים הקומיים והן מהסיפורים הפוסט-אפוקליפטיים הרבים. איך מצאת את דרכך לחומר?
ג'ים מיקל:הייתי מעריץ גדול של הקומיקס כשיצא לראשונה. ג'ף הביא כל כך הרבה אלמנטים נהדרים אחרים ל[סיפור פוסט-אפוקליפטי] עם הטבע והחיות ודמותו של גאס כסמל מסוג זה לתמימות בעולם שבור. כל הדברים האלה ממש הדהדו אותי.
ואז, שנים מאוחר יותר, כשהסתכלתי על זה כעל משהו שאפשר לעשות כסדרה, הרגשתי תחושת אחריות גדולה ליצור סדרה שהרגישה רעננה ופורצת דרך כמו שחוברת הקומיקס כשיצא לראשונה. וכך בילינו זמן רב במחשבה על הטון ועל האופן שבו אנחנו הולכים להעביר את [עבודתו של ג'ף]. המשכנו לחזור אל גאס כחלון שלנו לעולם הזה. זה עולם כל כך ייחודי, אבל לראות את זה דרך עיניו של לא רק ילד בן 10, אלא ילד שהוא חלק צבי, ומעולם לא באמת ראה שום דבר בעולם מחוץ לעצים ולאמא טבע - מה זה יהיה כְּמוֹ?
אני אשמח לסוג כזה של עולם. אם לא הייתי עושה קולנוע או טלוויזיה, כנראה שהייתי גר ביער איפשהו כמו גאס. ולכן הייתה לזה תכונה רומנטית. כל הדברים האלה הרגישו כמו כיוונים חדשים ללכת עם סוג של סיפור סוף העולם.
בת' שוורץ:מבחינתי יוצא טון אפל יותר של הופעה,חֵץ, זה היה פשוט מרענן לראות את הפיילוט של ג'ים שהיה לו גוון לתוכנית קומיקס ותוכנית דיסטופית שמעולם לא ראיתי. גם אני הייתי אמא טרייה באותה תקופה, אז לראות את מערכת היחסים עם גאס ואביו פשוט משך לי את חוטי הלב. המשכנו להחזיק בטון הזה לאורך כל הסדרה.
צילום: קירסטי גריפין/נטפליקס
נטפליקס ממעטת להזמין פיילוטים בטלוויזיה, אז איך זה קרה?
מיקל:למעשה הפכנו את זה לפיילוט עבור Hulu. זה התחיל מהתסריט, ואני חושב שהיתה תחושה כזו של "איך לעזאזל זה ייראה?" זה מאוד תלוי בביצוע, כפי שאתה יכול לדמיין. וכך היינו בהולו, ואז עברנו לנטפליקס, וזה היה נהדר. אני חושב שהם ראו איך לעזאזל זה הולך להיראות, ויכולתי לראות איזו עונה של התוכנית תהיה.
ג'ים, אתה בא מסרטים עלילתיים - האם אי פעם היה סיכוי להפוך את זה לסרט?
מיקל:כֵּן. אני זוכר שבאותו זמן שלחתי את זה לניק דמיצ'י, השותף שלי לכתיבה, ואנחנו היינו כמו, "איך אנחנו עושים משהו עם זה?" אבל הרגע עשינו את [הסרט הפוסט-אפוקליפטי הערפד משנת 2010]ארץ היתדבשלב זה, וזה כמובן מאוד דומה. אני זוכר שבאותו זמן היה כמו, "האם זה פשוטארץ היתדעם ילד עם קרניים?" זה גם הרגיש כאילו יש כל כך הרבה בעולם, כל כך הרבה לצלול לתוכו, זה הרגיש כאילו סרט קטן מדי לעשות את זה. ובשלב הזה, ברור שהטלוויזיה לא באמת עשתה את זה.
הטייס מרגיש כמו סרט. אתה לא יודע בדיוק לאן כל זה הולך אחר כך. בת', זה היה מועיל או אתגר?
שוורץ:ג'ים עשה משהו ממש מקורי בפיילוט במונחים של שמירה על הכלה שלו, ובאמת התבססות על דמויות שזה כמובן חשוב מאוד בטלוויזיה כשאתה מדבר על כמה פרקים עם אותן דמויות במשך שנים, בתקווה. שמירה על גאס מבודד מהעולם וביער נתן לנו את ההזדמנות, כשעליתי על הסיפון, ליצור את העולם. זה היה לוח ריק מבחינת מי היה מחוץ לגדר, ואיזה סוג של דמויות אנחנו פוגשים בדרך, כמו גם פתיחת נקודות מבט שונות. אנחנו רואים את הדמות ד"ר סינג בפיילוט, אבל אנחנו ממשיכים לספר את הסיפור שלו ואת נקודת המבט שלו, ואז אנחנו מציגים דמות חדשה, איימי איטון, ואנחנו זוכים לראות גם את נקודת המבט שלה. באמת יצא לנו להסתעף, אז זה לא היה רק גאס, נקודת המבט או הסיפור שלו, קדימה.
ג'ים, איך הגעת לתרגום סגנון האמנות של ג'ף, שיכול להיות די משונן, בעל ניגודיות גבוהה ולא אמיתי במכוון.
מיקל:אני חושב שליצירות האמנות של ג'ף יש איכות אמיתית בעבודת יד. זה מרגיש מאוד כאילו אדם אחד עשה את זה, לא כמו מכונה שיצרה את הדבר הזה. הוא מצייר את זה, הוא מצייר את זה. ואני אוהב את האיכות הזו. אתה לא רוצה לעשות סדרה שפתאום פשוט אומרת, "נהדר, בוא נזרוק את זה למסך הירוק וניתן לכמה אמני אפקטים חזותיים לנסות לתפוס את מה שג'ף עשה."
במקביל, קצת התאהבתי בוג'ים הנסון, ועבודה מעשית ובובות כמו שנות ה-80 וה-90 שגדלתי עליהם. ורק חושב כמו, "אין לנו דבר כזה יותר." הייתה הופעה כמודינוזאורים... כואב לי שתוכנית כזו הייתה קיימת.
העולם מעולם לא ראה דבר כמו בייבי סינקלייר!
חשבנו אם יש דרך להחזיר את זה לקולנוע ולטלוויזיה, ואם נוכל לעשות את זה עם גאס, כולם יתפסו את זה ויתרגשו. החברה הזו Fractured Effects יצרה את האוזניים של גאס, ואתה מתחיל לצלם את זה ואתה רואה את האופן שבו האור מגיע דרך הרעש על האוזניים שלו וכל הנגיעות הקטנות האלה. זה פשוט מרגיש כמו משהו שאתה יכול להרגיש במגע.
זה משהו שספייק ג'ונזה עשה בו ממש טובאיפה הדברים הפרועים נמצאים, שעליה עבדה חברת הנסון.
מיקל:זו הייתה התייחסות גדולה! הגישה שלו לריאליזם קסם. כמו 90% פרקטי עם ההשפעות ממתיקים ודברים זה תמיד כל כך מדהים.
בקומיקס, אבא של גאס הוא קנאי דתי. בתוכנית, הוא פרנואיד לגבי ההתפרצות הוויראלית ומגן על גאס מפני המנגנון האנטי-היברידי, אבל לא רדיקלי אידיאולוגית. מה הוביל לשינוי הזה?
מיקל:התחלתי ללכת אחד לאחד עם הקומיקס בשלב מוקדם וזה הרגיש ממש טוב. ניסיתי לכתוב את זה מהר כי רצינו להיכנס להפקה מהר. ואני זוכר שבשלב מסוים הגעתי למקום שבו [גאס] פוגש את ג'פרד, וזה היה כמו סוף המערכה הראשונה. זה הרגיש יותר מדי מהר. המופע לא היה בר קיימא.
יש כל כך הרבה שג'ף מסוגל להעביר באמצעות קריינות והגדרת הדמות שלו, אז התחלנו למתוח את זה. איך זה עבור הילד הזה לחיות ביער 10 שנים לבדו והאדם היחיד שהוא מתקשר איתו הוא אביו? הלכתי באותה דרך כמו חוברת הקומיקס [עם אבא של גאס], כתבתי אותו כדמות קצת יותר סמכותית וקצת יותר מענישה, והרגשתי שהוא עומד לפגוש את זה עם ג'פר בסוף הטייס. לא רציתי לראות אותו רק מוסר מדמויות ההורים הקשות האלה ואליהם. זה הרגיש כאילו, אם בכלל, אביו צריך להיות ההפך ממי שהיה ג'פר. וכך זה התחיל לחלוב את הדמות בצורה אחרת. ואז כשליהקנו את וויל פורטה, היה לזה אפקט טפטוף.
שוורץ:האם הוא פשוט מביא באופן טבעי קלילות ולא וחמימות שלו, להופעה שלו. ואתה באמת רואה איך גאס הוא כמו שהוא בגלל ההופעה של וויל.
בת', על סמך הסיפור שאתה רוצה לספר, כמה זמן אתה מקווהשן מתוקהילך? האם יש מספר מוגדר של עונות שזממת?
שוורץ:כל כך קשה לענות על השאלה הזו. כרגע אנחנו רק מתמקדים בעונה 1, ואנחנו כל כך גאים בעונה כולה. וברור, שנשמח יותר להתרחב בעונות הבאות. אבל כמה? לא בטוח.
