Illix.run

קשה למצוא נרטיב לטפי ולמעלית במגרש בקריירה של טים מילר. האם הוא מתואר בצורה הטובה ביותר כבחור אפקטים ויזואליים שסיים לבימוי סרטים איתודדפולושליחות קטלנית: גורל אפל? או אנימטור שהפרויקטים הקצרים שלו הביאו אותו לעבודת אפקטים על משחקים? או אמייסד הסטודיומי שילם את חוויית משחק הווידאו שלו ביצירת תוכניות טלוויזיה מונפשות? כל הנרטיבים האלה נכונים, אבל אין סיפור ליניארי אחד, כי למילר לא הייתה אף קריירה אחת. הוא קפץ ממשחקים לסרטים קצרים לסרטים עלילתיים לניהול פרויקטים, לכאורה כרצונו, בעקבות מה שהכי מרגש אותו.

מצולע ישב עםרמה סודיתהיוצר והמפיק בפועל מילר והמנהל המפקח והמפיק בפועל דייב ווילסון (במאי שלמְלֶאַת דָם) כדי לדבר על איך הם הקימו את הסדרה, איך הם עבדו עם אולפני משחקים, ומה טים סוויני של Epic Games יכול היה או לא היה כותב למעצב המשחקים המתבגר וילסון.

ראיון זה נערך לצורך תמציתי ובהירות.

מצולע: טים, הייתי בפאנל של SXSW לפני שנים שבו אתה והמפיק השותף דיוויד פינצ'ר תיארת את ההגדרה שלאהבה, מוות ורובוטיםכתהליך פשוט, שבו ביקשת מאנימטורים להציע לך סיפורים של מבוגרים שצריך לספר באנימציה, ואז נתת להם משאבי הפקה וניסית להתרחק מהדרך שלהם. אחרי שלוש עונות של התוכנית ההיא, מה למדת שהשקעתרמה סודית, מבחינת הדרכים הטובות ביותר לעבוד עם סופרים ובמאים על אנתולוגיה מונפשת?

טים מילר:ובכן, באמת ניסינו לשחזר את המופע הזה ככל שיכולנו. השתמשנו באותם מחברים.

דייב ווילסון:אז, כלום. לא למדנו כלום!

טוֹחֵן:למדתי שהתפתחות מבאסת. הרבה יותר טוב לצאת ולמצוא סיפורים מעולים ואז להפוך אותם לאנימציה. אז ניסינו לשחזר את התהליך הזה ככל שיכולנו. לא רצינו שהתוכנית תרגיש כאילו זה דייב ואני יושבים בחדר ומביאים את כל הרעיונות...

ווילסון:אף אחד לא רוצה את זה.

טוֹחֵן:אף אחד לא רוצה את זה! אפילו לא דייב ואני! אז רצינו להרחיב את נקודת המבט. הזמנו את כל המחברים האלה להציע לנו סיפורים. נתנו להם מידע רב על המשחקים. דיברנו עם המוציאים לאור, כי בראש ובראשונה, זה צריך לבוא מהם: "אלה הדמויות שהכי מעניינות, או הכי פופולריות", או "אלה האזורים בעולם שבשלים לחקירה".

וברגע שהיו לנו את אלה, ואת עשה ואל תעשה, בחרנו חבורה של מחברים שיש להם זיקה לחומר - לעתים קרובות, הם שיחקו במשחקים. ואז הם הציגו לנו רעיונות, ואנחנו היינו לוקחים את הרעיון המנצח והופכים אותו לפרוזה, בדומה לסיפורים הקצרים שהתחלנו בהם.אהבה, מוות ורובוטים.

ואז זה נכנס לפורמט תסריט משם. אז ניסיתי לשחזר את זה בגישה חסרת דאגות של לטייל על החוף ולהרים כל חפץ מבריק שאני נתקל בו. למרות שהיינו צריכים לזרוק את החפצים המבריקים שם על החוף תחילה, ואז ללכת לאסוף אותם.

לחלק מהמשחקים האלה יש הרבה ידע להתמודד איתם. כמה קלט רצו אולפני המשחקים במונחים של מקומות שבהם תוכל ליצור מרחבים חדשים לסיפורים?

טוֹחֵן:מנהלי משימות חסרי רחמים! [צוחק]

ווילסון:הרבה חופש, בעצם. הפק-מןהפרק היה הצהרת משימה אחת - "היינו רוצים שהקהל יתהה,מה לעזאזל הם עשו לפקמן?”ואז בוורהאמר, יש יקום גדול ורחב. ידענו שהם רוצים לעבוד עם האולטראמרינים. אבל זה באמת היה שיתוף פעולה. כמו שטים אומר, החבר'ה היצירתיים קבעו את מעקות הבטיחות על הפרקים. שם קיבלנו הרבה חופש, גם מאמזון וגם מבעלי ה-IP. בהחלט אף אחד לא מבין את המשחקים שלהם יותר טוב מהם, אז הם היו אומרים לנו מתי טעינו במשהו.

אבל האתגר שלנו תמיד היה לא רק לגרום לזה לפנות לקהל הרחב ולהרחיק את המעריצים שהקדישו שנים מחייהם ל [משחקים אלה], אלא להפוך אותו לנגיש לכולם, דרך איזשהו עיקרון רגשי שכולנו יכולים להגיב אליו , משהו ראשוני ואנושי מתחת לכל הידע המשחק הזה.

כי בסופו של יום, אנשים לא זוכרים מה הם ראו, אבל הם יזכרו איך גרמת להם להרגיש. וכך בסופו של יום, אנחנו תמיד דוחפים את זה. ואם אנחנו מרגישים שהסיפור מפריע לאיזה רגש אנושי גדול באמת, היינו מתאחדים כדי למצוא דרך עם בעלי ה-IP כדי לספק את שני הדברים האלה.

טוֹחֵן:מה שהיה נהדר זה שאף אחד לא אמר, "תגיד לאנשים איך לשחק את המשחק", או "הראה לאנשים איך המשחק, או באילו כלי נשק הם הולכים להשתמש", או משהו כזה. זה תמיד היה מאוד ממוקד בסיפור, מה שבאמת פותח את האוהל לכל מי שלא משחק במשחקים. כשיהיו לך 15 [משחקים לכסות בעונה אחת של התוכנית], אולי מישהו ישחק שלושה או ארבעה מהם, אם הוא גיימר הארדקור. אבל היינו צריכים לוודא שכולם יבינו את [כל המכנסיים הקצרים האלה] ככל האפשר.

טוֹחֵן:סיימנו עם הפרק עד שכל הדברים האלה נפלו. אז ההרגשה הראשונית שלנו על זה הייתה רעה עבור המפתחים. עד אז הכרנו אותם ועבדנו איתם די טוב. והם היו אנשים ממש נחמדים שהיו חנוני מדע בדיוני, והשקיעו מאוד בתהליך. אז הרגשנו רע, כמו שהיית עושה עבור כל עמית קריאייטיב שהשקיע הרבה עבודה במשהו שבסופו של דבר לא הצליח עבורם.

לא היה סיכוי שנוסיף חטא על פשע ולא נראה את הפרק, ונבזבז את כל העבודה הקשה שכל האנימטורים והאמנים השקיעו בפרק, כי זה באמת פרק יפהפה. זה מצחיק, וזה סופר מגניב, ואני גאה בזה.

ויש לנו משחקים אחרים שם שלא קיימים - כמו,טורניר לא אמיתיזה כבר לא משחק, אבל עשינו פרק. וסֵפֶר שֵׁמוֹתעדיין לא יצא, אז אף אחד לא שיחק בזה. אז תיאורטית,הַרמוֹנִיָההוא לא שונה להפליא, מלבד שאנחנו כבר יודעים את העתיד של המשחק. או שאנחנו? מי יודע, הפרק שלנו יכול להצית מחדש את התשוקות אליו.

ווילסון:כֵּן. לא תהיה סיבה להשאיר אותו על רצפת חדר החיתוך. יותר מדי אנשים עבדו קשה מדי, לא רק על המשחק, אלא על הפרק הזה, כדי להשאיר אותו מאחור. אני אוהב את זה. אני חושב שזה נהדר. אני שמח שאנשים הולכים לראות את זה.

האם אחד מכם גיימרים? האם יש לך קשר רגשי לאחד מהמשחקים האלה במיוחד?

ווילסון:אה כן, מאוד, כן. מה שרציתי לעשות כשהייתי ילד זה להיכנס למשחקי וידאו. אני זוכר שהלכתי ליועצת המדריכה שלי בקולג'. הייתי אולי בן 17. ואני זוכר שאמרתי, "אני רוצה ליצור משחקי וידאו, וסרטים, ובידור אינטראקטיבי ואנימציה." והבחור היה כמו, "בן, זה נשמע כמו בחירת קריירה לא אחראית." אז זה ילד האהבה של כל העוונות שלי. אני זוכר את D&D במיוחד, שגדלתי כילד, ואת Warhammer - היה קשה מאוד להשיג את החבר'ה הקטנים האפורים מפלסטיק בדרום אפריקה בזמנו. אז להרבה מהפרקים בסדרה יש מקום נעים בלב שלי.

טוֹחֵן:ושכרתי את דייב כשמצאתי אותו אחרי שהוא נשבר מחוסר היכולת שלו להיכנס לתעשיית המשחקים.

ווילסון:הוא צוחק. טוב, חצי. כי יש לי מכתב על הקיר מטים סוויני, שמנהל את Epic Games. כשהייתי בן 15, שלחתי להם הדגמה של מה שעשיתי. הם היו אז חברת שיתוף.

טוֹחֵן:הוא אמר "רק מילה אחת: 'לעזאזל'. אל תכתוב שוב."

ווילסון:[צוחק] אבל עדיין יש לי את המכתב הזה-

טוֹחֵן:זה היה מכתב אדיב מאוד.

ווילסון:לא, זה היה כמו דבר צורה!

טוֹחֵן:זה שהוא כתב לך זה מדהים!

ווילסון:אבל מעולם לא פגשתי אותו עד הסדרה הזו. ושוחחתי עם טים סוויני כשהצענו להם הצעותטורניר לא אמיתיפרק, ואני צריך להתנצל על ההדגמה שלי. זה באיחור של 30 שנה.

טוֹחֵן:זה לא יהיה מדהים אם הוא יזכור אותך?אה כן. אתה הילד הדרום אפריקאי הזה!זה יהיה נהדר.

סיום מהיר - מהו המשחק מספר 1 שלא הגעתם אליו בסיבוב הזה שאתם רוצים להגיע אליו בסיבוב הבא?

ווילסון:יש יותר מדי -פונג!

טוֹחֵן:פולשי חלל!

זו הולכת להיות עונה שנייה מוזרה, אתם.

ווילסון:רק תחשוב על זה. מה יכולפונגלִהיוֹת? [לוחש למצלמה]דָבָר.

—