[קול קליי אייקן] אם הייתי בלתי מנוצח...
ג'ושוע ריברה (הוא/הוא) הוא עיתונאי בידור ותרבות המתמחה בביקורת קולנוע, טלוויזיה ומשחקי וידאו, התחנה האחרונה בקריירה של עשור פלוס כמבקר.
בתחילת הדרך, סדרת האקשן המצוירת של אמזוןבלתי מנוצחמרגיש כמעט רציני מכדי להיות אמיתי. זה מתפתח בקצב נינוח, כשנער לומד שיש לו כוחות מדהימים ומתחיל את קריירת גיבורי העל הטרייה שלו בהתלהבות. במשך 40 דקות מוזרות - אורך יוצא דופן לפרקים של תוכניות אנימציה -בלתי מנוצחלובש את הלב על השרוול ומשחק הכל ישר, פשוט כל כך שמח להיות כאן. למעשה, קל מאוד לפספס את סצנת הפוסט-קרדיטים שמבהירה, במונחים לא ברורים, שהדברים הולכים לקבל תפנית פתאומית ודרסטית.
מבוסס על הקומיקס של רוברט קירקמן, קורי ווקר וריאן אוטלי,בלתי מנוצחהוא,הרבה כמוהבנים, גיחה של אולפני אמזון לעיבוד להיט קומיקס שלא ממש עבר למיינסטרים. קירקמן - שמשמש כמפיק בפועל בתוכנית - כבר הוכיח את עצמו כלהיט קומיקס לטלוויזיה עםהמתים המהלכים, אבל בקומיקס של תחילת שנות ה-2000,המתים המהלכיםהיה רק חצימה הפך את קירקמן למעצבן בתעשייה. החצי השני היהבלתי מנוצח.
עם זאת, זה לא משהו שהעיבוד המונפש יבהיר בצורה נוראית.בלתי מנוצחבעל איכות רפויה שמחלחלת לכל המפעל - צוות הקול המצוין שלו, עמוס בשחקנים אהובים כמו סטיבן יאון, סנדרה הו וג'ייסון מנצוקאס - חייב לעבוד דרך אפיון מנומנם, והאנימציה שלו יושבת במרחב לא נוח ביןצדק צעירקריקטורה מצוירת בשבת בבוקר וקריקטורת פלאש מוגבהת באינטרנט (לִקְרוֹעַ). קרב כוריאוגרפי טוב מלווה לעתים קרובות בשיחות סטטיות עד כאב ותנועה חסרת משקל, מה שהופך את זה לבלתי אפשרי להתלהב באמת מהסגנון האמנותי היעיל מדי של התוכנית.בלתי מנוצחקשה לאהוב, אבל לא קשה לצפייה.
זה האחרון נובע בעיקר מהקאסט שלו, אבל הוא גם מתוכנן ביעילות טלוויזיית חטיפים-אוכל, פשוט נעים מספיק כדי להשתולל ולהנות לפני שממשיכים למשהו אחר. המערך הוא סבון נוער טהור: מארק גרייסון (יון) הוא תלמיד תיכון די ממוצע עם עבודה חלקית והורים אוהבים - אלא שאביו נולאן (ג'יי קיי סימונס) הוא אומני-מן, גיבור בל יתברך דמוי סופרמן מבית הספר. כוכב אחר. מארק ואמו דבי (אה) יודעים את זה, מה שגורם לקומדיה מפוקפקת על החיים עם אבא גיבור-על. אבל הם גם יודעים שמארק יירש כמעט בוודאות את כוחותיו של אביו, ואף אחד לא מזדעזע כשזה סוף סוף קורה, ומארק רוצה ללכת בעקבות אביו לעסק המשפחתי.
חלק גדול מבלתי מנוצחהקסם של זה הוא באופן שבו יש לו שימוש מועט לרוב המקורות המסורתיים של דרמה בסיפורי גיבורי על. לשמור את כוחותיו בסוד מהוריו זו לא בעיה - כל משפחת גרייסון יודעת על אומני-מן. והוא מתרחש בעולם שמכיר את גיבורי העל, מבלי לקרוץ למצלמה על כך. זה גם כבדרך אגב אלים ודומם באופן שמרגיש צורם, אבל גם חיוני לתפיסת העולם של התוכנית: למרות שזה לא טיפ ציני של גיבורי על, זההואכזו שרוצה לעסוק באלימות של מעצמות, והיא מציגה עולם שבו אבק על אנושי אינו נהדר עבור עוברי אורח תמימים. יש לסדרה מודעות עצמית שקל להעריך אותה, והיא קולעת אפילו טוב יותר כשהיא מניחה את הקלפים שלה על השולחן בסוף הבכורה שלה. (טוויסט שעדיין מהנה גם אם רואים אותו מתקרב קילומטרים משם, וכזה שמוסיף רמת מתח מעולה לשאר הסדרה).
כל זה מוסר ישירות מחומר המקור, אבל כמעט 20 שנה לאחר הופעת הבכורה שלו ב-2003,בלתי מנוצחלא מרגיש טרי כמעט כמו בעולם שרק מתעורר לגיבורי על בסרטים, ובסצנת קומיקס מבודדת שלא ראתה כמעט מספיק הפרעות. ובניגודהבנים,בלתי מנוצחמשחקת במידה רבה את העיבוד שלה ישר - בשלושת הפרקים שהועמדו לרשות המבקרים, הסדרה נאמנה מאוד לקומיקס, ובגלל זה, היא לא מרגישה כמעט תוססת או מרגשת כמו בחנויות הקומיקס, שבהן הסדרה טיפחה פאנדום נלהב.
אבל אולי זה חלק מהערעור.בלתי מנוצחהוא כבר לא הגל החדש. זה אולד-סקול, חזרה לסיפורי גיבורי-על שלא ניסו להצהיר על הרבה הצהרות גדולות, ולא היו להם שאיפות להצלחה גדולה מהמיינסטרים. זה רק סיפור על נער שעובר כמה שינויים, ואיך יגיב באלימות מבוגרים - וחייזרים וצבאות חוץ-ממדיים - אם אותו נער יקבל רעיונות לגבי לצאת החוצה בעצמם.
