בשנת 2019, הסדרת נטפליקסרוצחי וועטוף אחרי עונה אחת בלבד, עם סיום שהיה יותר כמו המשך-פיתיון מאשר כמו צוק אמיתי. למרות שחלק מהשרשורים נותרו פתוחים, הסיפור המרכזי של התוכנית, שהעמיד את השף קאי של סן פרנסיסקו (איקו אואיס) וחבריו מול הלורדים הבסיסיים של וו, הגיע לסיומו.רוצחי ווהיא סדרה פגומה, הסובלת מכתיבה לא עקבית ומדי פעם מהתנהגות דמויות מוזרה, והיא מתקשה להפוך את עולם הפנטזיה הנגזר שלה למעניין. אבל זה כן נהנה מהקסם של צוות שחקנים חזק בראשות Uwais, Lewis Tan, ובירון מאן. נטפליקס סוף סוף המשיכה עם הסיכום הארוך של הסדרה,אגרוף של נקמה, שמקיים את ההבטחה של הסדרה במלואה - לפחות מבחינת כמות, אם לא איכות.
ברוצחי וו, קאי נבחר על ידי כוח קדום שנקרא הדאו להפוך למתנקש וו, לוחם שניחן בכוחות על טבעיים ומוטל עליו לעצור את אדוני וו של האש, העץ, האדמה, המתכת והמים. הפעולה שופעת ובאופן כללי סולידית, עם אזהרה אחת: בכל פעם שהתוכנית נשענת חזק מדי על האלמנטים העל-טבעיים שלה, היא מאבדת את האנרגיה הקינטית של סגנון הלחימה של Uwais, ומדללת אותה בכוחות-על לא מוחשיים ובלתי מרתקים של CGI. ההופעה במיטבה כאשר היא מאפשרת למבצעים להראות את כישוריהם, ולמנהלים השונים שלה - כוללארצות המתים' חנות פרייזר,גיבור טאי צ'יסטיבן פונג של סטיבן פונג, ושחקני ה-DTV הרגילים רואל ריינה - נראה שבדרך כלל הבינו את זה.
ריינה חוזר להגהאגרוף של נקמה, ונראה שהוא שם לב לבעיה - אלמנטי הפנטזיה והאפקטים המיוחדים פחות בולטים הפעם. כבמאי, צלם קולנוע וכמפעיל מצלמה/רחפן, ריינה מתחייב לחלוטין לתפקיד יצירת סרט שעובד גם כסיכום סדרה, וגם כסרט עצמאי המתאים לאנשים שלא מכירים את הסדרה. היפרדו מהצ'יינה טאון של סן פרנסיסקו: הסרט נפתח בבנגקוק, תאילנד, שם קאי, סוחר המכוניות הגנובות לשעבר לו שין (טאן), וחבר הטריאד לשעבר טומי (לורנס קאו) נמצאים במסע נקמה חדש.
צילום: פטריק בראון/נטפליקס
כמעט מיד, הם צריכים להילחם ב"ערפדי צ'י" הנקראים ג'יאנגשי - לכאורה תפיסה מודרנית שלערפדים מפורסמים מפורסמיםשל הונג קונג והקולנוע הסיני. עד מהרה הם לומדים שהחיפוש שלהם קשור באופן סבוך לתוכניות של קו אן צ'י (Yayaying Rhatha Phongam, שלרק אלוהים סולח), יצור על טבעי שמנסה להחיות את פאן גו, האדם הראשון, ולעצב מחדש את העולם בדמותה.
הנחת היסוד הזו - הרוע העל טבעי רוצה להפעיל כוח על טבעי - היא צפויה וקצרה במקוריות, אבל הפשטות שלה מעניקה לסרט קצב מהיר במיוחד שהופך אותו לצפייה קלה. הקבוצה, שאליה הצטרפו בקרוב דמויות חדשות Preeya ו-Zama, עוברת ממיקום אחד למשנהו כשהגיבורים מנסים לעצור את קו. הסרט גם מסמן את שובו של זאן (JuJu Chan), שאוהדי התוכנית יזכרו כלוחם עז ומרשים. לאחר הקמת הסיפור, שלוש תפאורות אקשן מרכזיות מהוות את רוב זמן הריצה שנותר, סימן ליעילות הדק והממוצעת של הסרט.
הראשון מבין שלושת הקרבות הללו מתרחש בבית מלון ובחניון הסמוך לו, שם מופרדים הגיבורים לקבוצות קטנות יותר. זוהי דרך מושלמת ליצור אקשן מכיל ואינטנסיבי, אם כי החתכים הקופצניים הלוך ושוב בין מיקומים מקשים על ההתיישבות ברגע. קשה שלא לחשוב על זההפשיטהאוֹהלילה בא בשבילנוכאשר Uwais מרחיק שני תוקפים בגרם מדרגות צר, עם תוצאות עקובות מדם ומבולגן. אבל האכזריות של הפעולה אף פעם לא מרגישה מוחשית או ניתנת לקשר כמו שהתרחשה בסרטים קודמים של Uwais. השירים הרועשים ומסיחים את הדעת שלעולם אינם מתאימים לטון הסרט הם בעיה שחוזרת על עצמה, כאשר מוזיקת אווירה דיסקרטית או אפילו חוסר מוזיקה בכלל תתמוך בפעולה הרבה יותר טוב.
מבין הדמויות של הסדרה המקורית, טומי בולט ביותר באבולוציה שלו, והופך ממפסיד חסר אונים לאדם מונע וכועס במשימה. קאו מזכה את עצמו בכישרון רב, והופך לנוכחות מובילה משכנעת. בעוד Tan and Uwais נשארים מגנטיים כתמיד, לא ניתן להם הרבה מה לעשות מעבר לתפקיד של כוכבי אקשן בועטים להחלפה. חבל, לדעת את היכולת של שני השחקנים להפיח חיים בתסריטים הכי הולכי רגל, כל עוד ניתן להם מספיק מקום כדי להפוך את הדמויות לשלהן. המעריצים צריכים לשים לב שחלק מהחברים הקבועים מהסדרה אינם נראים בשום מקום, כמו קתרין וויניק, שדמותה לא מוזכרת אף פעם.
צילום: פטריק בראון/נטפליקס
ורגעי אופי אמיתיים נדירים באגרוף של נקמה. סרטי אקשן צריכים לעתים קרובות להמציא דמויות דרך רצפי הקרב, אבל ריינה ממוקד מדי במחזה עוצר הצגה מכדי לקחת את המסלול הזה. לפחות לפרייה יש מספיק סיפור רקע כדי לתת לה כמה רגעים רגשיים. לבעלת ברית הנשית החדשה של הקבוצה, סוכנת האינטרפול זמה, יש עבר עם לו שין, וסיפור האהבה שלהן מתעורר מחדש. למרות שהוא בקושי משורטט ונוח מדי, הוא עדיין תוספת מבורכת לסיפור - הוא מאפשר מעט מרחב נשימה בתסריט תזזיתי, וטן ופרל תוסי משתמשים בקסם המשולב שלהם כדי לעזור למכור אותו לקהל עבור כמה רגעים חולפים שבהם זה חשוב.
עד הקרב האחרון, הבעיות שמטרידות את התסריט הפכו למגבלה גדולה. הכותבים נוטשים כמה חוטים מרכזיים, מביאים כמה דמויות לסצנות שבהן אין צורך בהן, ובונים אחרים בדרכים שלעולם לא משתלמות. בדומה לגרסת הסדרה, הגיבורים מתייחסים לפעמים אפילו לשאלות הבסיסיות ביותר לגבי מצבם כאל מחשבה שלאחר מכן, מה שמקשה על ההבנה או ההתייחסות להחלטות שהם מקבלים.
ריינה ללא ספק רוצה להעניק לקהל את הסרט מלא האקשן הנדיב ביותר האפשרי, עם הגדרות ופעלולים מגוונים של הצוות של Uwais ושל Kawee Sirikanaerut, וטרינר בתעשייה ששיחק תפקיד מרכזי בכמה מסצנות האקשן הזכורות ביותר ב-20 האחרונות שנים, בסרטים כגוןאונג-בק,נולד להילחם,המגן,רמבו 4,הוֹצָאָה,ושל 2021קייט. אבל בעוד שהפעלולים הם שאפתניים, הכיוון של ריינה כושל אותם לעתים קרובות. יש לו כמה רעיונות ראויים לגבי איך לתמוך בפעולה, כולל שימוש בירי אוויר כדי להסתובב קדימה ואחורה בין שתי קבוצות של לוחמים, כדי לתת לצופים מושג ברור על מיקומה של כל קבוצה ביחס לאחרים בבניין רחב הידיים. אבל כשאואיס מנסה את כוחו בקטטה מסורתית של אחד מול רבים, ריינה לא יכול להימלט מהבעיה המוכרת של ניצבים שמחכים בעליל לתורם לתקוף ולהובס. כוריאוגרפיה חכמה או מיקום מצלמה יכולים לעזור לסרט להתחמק מהבעיה הזו, אבל ריינה פשוט מגיש תמונה סטטית ברוחב בינוני שתופס כל פגם.
ריינה עשה התקדמות שאין להכחישה מאז הקהות היחסית של מאמציו בסוף שנות ה-90/תחילת ה-2000, כמוהמסירהואדרנלין. עבודתו בשוק הפעולה של DTV עםהמארינס 2ומטרה קשה 2היה ראוי לשבח. וברור שהוא ניסה להגביר את המשחק שלואגרוף של נקמה. הרעיונות והשאפתנות שלו מגיעים לשיאם עם קרב חד פעמי בין קאי ליריבים מרובים, כשהמצלמה סוחפת בין הדמויות.לפי לואיס טאן, הסצנה צולמה באמצעות אמתקן מצלמה רובוט בריחמתוכנת עם אלגוריתם לנוע בעצמו, כך שהמבצעים צריכים להתאים את הכוריאוגרפיה שלהם לתנועותיה.
תנועות המצלמה הופכות באופן בלתי נמנע למכניות, והקרב נראה כאילו הוא רצוף מעברים דיגיטליים. אבל המתקן נותן לסצנה אסתטיקה מאוד מסוימת, המוגדרת על ידי התאמות והתחלות. הקרב מבוסס בעיקר על כוריאוגרפיה לחימה מוצקה, אבל הסגנון שם את הסצנה על קצהו של העל טבעי, מה שמקשה להבין איך לעקוב אחר הפעולה.
כמות מדהימה של עבודה ודמיון נכנסו בבירור לסצנה הזו, ולסרט בכלל. רני והצוות שלו יצאו לעשותאגרוף של נקמהסרט אקשן מקורקע, גולמי ומלוכלך בצורה יוצאת דופן, מסוג הסרטים שבהם סביר יותר שללוחמים לפרוץ זה לזה עם מצ'טות מאשר לדו-קרב עם חרבות. אבל הניסוי במתקן המצלמה אינו משאיר מקום לאלתור, עיבוד או טעויות אנושיות, והוא גורם לקרב להרגיש מתוכנן מדי וחסר דחיפות. בידיו של יוצר קולנוע מוכשר יותר, היה לסרט הזה פוטנציאל להפוך לקלאסיקה חדשה של אומנויות לחימה. אצל Reiné, זה מסוג הדברים שמתנגנים היטב בתור הסחה של ערב בנטפליקס, אבל אף פעם לא מתעלה מעל לרמה של "סתם עוד אקשן טוב באמצע השכבה".
אגרוף של נקמהזורם כעת בנטפליקס.
