סקירה זו פורסמה לראשונה בשיתוף עםהתפריטהבכורה של פסטיבל פנטסטי 2022. הוא עודכן לקראת יציאת הסרט HBO Max.
אחת מסצנות הקולנוע הנדונות ביותר של 2021 נקראת כמו קדם לא מתוכנן למותחן הקומי השחור והעקוב מדם של מארק מיילודהתפריט. אצל מיכאל סרנוסקיחֲזִיר, השף שהפך להיות מתבודד בעץ האחורי רוב (ניקולס קייג') מוציא בעדינות את השף של מסעדת מטבח עילית אלגנטי, שהוא במקרה גם אחד מעובדיו לשעבר של רוב. לדעתו של רוב, השף השני בגד בעצמו כשזנח את חלומו להחזיק פאב אינטימי ונוח, לטובת הגשת אוכל מפורק בקפידה לסנובים שבעיקר אכפת להם כמה זה עולה. "כל יום אתה מתעורר ויהיו פחות ממך", אומר רוב לשף, שנראה הרוס - אבל לא כאילו הוא לא מסכים. "אתה חי את חייך עבורם, והם אפילו לא רואים אותך. אתה אפילו לא רואה את עצמך."
התפריטמרגיש כמו השלב הבא בסיפור הזה, אם השף היוקרתי האומלל היה מחליט להפנות את הגילוי של רוב כלפי חוץ נגד קהל הלקוחות שלו במקום פנימה.התפריטלועג לסוג האנשים שיאכלו במסעדה ההיא ששף רוב מתעב, עם "הצדפות האמולסיביות" ו"קצף האקלברי המרוחק, שטוף בעשן של קונוסי אשוח דאגלס". אבל זה גם מוצא בהם קצת אנושיות. אחד הדברים המסקרנים ביותר בסרט הוא האופן שבו יוצרי הסרט מוצאים מקום לשפד כל מטרה הנראית לעין.
אניה טיילור-ג'וי מככבת בתפקיד מרגוט, דייט של הרגע האחרון לאוכל האובססיבי העשיר טיילר (ניקולס הולט), שהשיג מקום ישיבה במסעדה אקסקלוסיבית על אי פרטי, בראשות השף הנודע סלוביק (ראלף פיינס). למרגוט לא אכפת מסוג האוכל שהשף סלויק מגיש, כמו כמה כתמי רוטב מרווחים באומנות על צלחת, שנחשבים כ"קורס לחם ללא לחם" חצוף. אבל טיילר אובססיבי לגבי עבודתו של השף סלויק, והאפשרות לזכות בתשומת הלב והעניין שלו. הם זוג מוזר מההתחלה, עם מתח מוזר ביניהם שמרמז על סודות שמחכים להיחשף.
הם לא היחידים עם סודות. הסועדים האחרים בערב המסוים הזה כוללים מבקרת אוכל זחוחה (ג'נט מקטייר) והעורכת הנלהבת שלה (פול אדלשטיין), כוכב קולנוע קטן (ג'ון לגויסמו) והעוזר שלו (אימי קאררו), שלישיית שחקני טכנולוגיה רועשים שמתחילים את לילה חופש בהתפארות על הוצאת ארוחת הערב שלהם במרמה, ובזוג מבוגר שמרגיש שהם עשויים לזהות את מרגוט. ואז יש את השף סלוביק, שתכנן "תפריט" מסוכן לערב, שנועד להביא את הסודות של כולם לחשוף.
עד כמה השף סלויק מוכן ללכת, ומה קורה עם מרגוט, מרכיבים את רוב הסיבוכים בהתפריט.אחרת, זה יכול פשוט להופיע בתור מותחן נקמה קודר ומוכר למדי המכוון לכמה מטרות קלות: אנשים עשירים, זכאים, גסים, מרוצים מעצמם. אם לא היו מתרחשים יותר מתחת לפני השטח,התפריטעלול להסתכן להיראות כגרסה מפוארת של אחד מאותם חותכי נוער שעיקרה רק צפייה בצעירים מגעילים ורדודים באופן סימבולי שנכרתים על ידי רוצח.
במקום זאת, התסריט של סת' רייס וויל טרייסי ממחיש את הגילויים בתחושה זהירה של קצב והסלמה, תוך שמירה על איזון של אהדה בין הקורבנות והמוח. ברור שהם לא מצפים שהקהל יזרוק לגמרי עם האנשים שמשלמים 1,250 דולר כל אחד עבור ארוחת ערב מינימליסטית, בעיקר עבור התפארות בחוויה. אבל הם גם לא משאירים את הקורבנות שלהם כצפנים. מרגוט מגיעה באופן טבעי למרכז הבמה, וטיילור-ג'וי נותנת לה אנרגיית "אני לגמרי על השטויות האלה" עזה ושברירית שהופכת אותה לגיבורה משכנעת. הולט נותן הופעה חזקה לא פחות כאדם שנאלץ להשלים עם היומרות שלו בצורה כואבת במיוחד. אבל כל דמות בתורה מקבלת קצת זמן במה, כולל העוזרת המסורה של השף סלויק, אלזה (הונג צ'או, טרייההלוויתן, אבל הכי בלתי נשכח בתור הנבל ב2019שומריםסִדרָה).
ופיינס עצמו הוא נכס לא מבוטל, כרגיל. הוא מביים את הפעולה במסעדה שלו כמו מנהיג כת, עוטה פנים חמות ומיטיבות כשזה מתאים לסיפור, ואז מביא לשולחן צורה חסרת רחמים של פסיכופתיה קרה לסצנות אחרות. הניסיון לנחש מה יש מתחת לפני השטח שלו הוא אחד האתגרים הגדולים יותר של הסרט, ואחת ההנאות הגדולות שלו, בעיקר בגלל שהוא תסריט והופיע כנבל עם כמה קמטים סימפטיים, אדם שמחזר אחרי הזדהות ומעורר אימה בו זמנית.
צילום: אריק זחנוביץ'/Searchlight Pictures
התפריטלעתים קרובות נקרא כמו גרסה מרחיבה של מחזה יחיד, שבו קבוצת אנשים שנאלצת להתקרב לקרבה נסדקת בהדרגה תחת לחץ וחושפת דברים חדשים על עצמם. הרבה ממה שמחזיק אותו הוא לא האנרגיה הבימתית הזו, אלא הבימוי עצמו. מעצב ההפקה איתן טובמן קיבל השראה מכל דבר מהסרט ההרסני של לואיס בוניואל משנת 1962המלאך המשמיד(עוד סרט על אליטות זחוחות שלא יכולות להימלט אחת מהשנייה) לארכיטקטורה אקספרסיוניסטית גרמנית. הוא והצלם פיטר דמינג מעניקים לסרט קרירות קשה ומענישה, המדגישה הן את חוסר הנוחות או החמימות במטבח העילי והן את מצב רוחו של השף סלויק. זהו סרט מפואר ומונע חושים, עם משהו מדהים להסתכל עליו בכל פריים.
התפריטעם זאת, לא תמיד מסתדר. יש חוסר נכונות מוזרה להתחייב לפוטנציאל הגרנד גויניול של הסרט, כנראה מתוך רצון להשאיר את צוות השחקנים בסביבה למערכה האחרונה. יש נתק בין שנאתו של השף סלויק לאורחים שלו לבין רמת הפשעים ההשוואתיים שלהם, שחלקם הרבה יותר אישיים ומשמעותיים מאחרים. הזלזול של הסרט ביהירות ובזכאות הוא פשוט ומספק, אבל כשמניעים אחרים מתחילים להניע את הסיפור, כמו הקנאה של אלזה על מרגוט או הזעם של השף סלוביק על כך שלא יזכרו כל מנה שלו, סיפור הנקמה קצת מתכרבל.
ובכל זאת, הנכונות של רייס וטרייסי לערב את השף סלויק יחד עם קורבנותיו השווא, אובססיביות פני השטח, מעניקההתפריטכמה תככים מבהילים. כמו השף היומרני ניקולס קייג' קורא פנימהחֲזִיר, סלויק הנדס את הנפילה שלו ואת הייסורים שלו, והתפריטלא נותן לו לצאת מהקרס על ידי משחק כסיפור מוסר ישיר לאכול את העשיר. ההומור בסרט הזה הוא ברובו עדין (במיוחד בכותרות הקורס המצחיקות המופיעות על המסך), אבל בסופו של דבר הוא קומדיה כמו מותחן אימה. יש קצת מתח נושך מפרקים בזמן שהצופים מחכים לראות איך הכל יתנהל, אבל מיילוד והכותבים גם מציעים שכדאי לצחקק קצת על כל המעורבים, בין אם הם מגישים גרסאות מהודרות של מהומה או סתם משלמים. האף לזה.
התפריטזורם כעת ב-HBO Max וזמין להשכרה בפלטפורמות דיגיטליות כמואֲמָזוֹנָהווודו.
