המגרש לקומדיית האקשן הרוצח-סנטהלילה אליםהיה כנראה מדהים. התוספת האחרונה לקאנון "סרט חג המולד האפל והטרנסגרסיבי" משלבת את הלהיטים הגדולים ביותר של תת הז'אנר: זה בעצםלמות קשהפוגשלבד בבית, בשילוב עם כמה מהסאטירה לאכול את העשיר ששולטת בקולנוע כרגע עם סרטים כמומשולש של עצב,התפריט, ובצל זכוכית. ואז, כמובן, יש את הזווית המזמינה שלדברים מוזריםמככב דייוויד הארבור בתור סנטה קלאוס שיכור. זרקו פלאשבקים ויקינגיים, פלג גוף עליון מתפוצץ, בוורלי ד'אנג'לו, טיפת מחט של בריאן אדאמס ותסריט של צוות הכותבים מאחורי האוורירי של 2020סוניק הקיפוד, ויש לך מה, על הנייר, כנראה נראה כמו סרט חג המולד הגדול ביותר בדירוג R בכל הזמנים. אבל הדגש הזה בדיוק על פיקחות על קוהרנטיות הוא שעושהלילה אליםכל כך פושר.
חלק מלילה אליםהרצפים של אכן ממלאים את הבטחת ההנחה. סיקוונס פתיחה מכין את הבמה לסרט ששונה מאוד מהסרט שבאמת בסופו של דבר איתו: סנטה קלאוס (הארבור) - לא מתיימר הזוי, אלא מיתוס האדם עצמו - יושב בבר ושותה את עצמו אופקי. הקסם נעלם, הוא גונח לברמן. ילדים בימינו הם חמדנים וציניים בדיוק כמו הוריהם. כל מה שהם עושים זה "רוצים, משתוקקים, צורכים". הוא מושך את הבירה שלו ויוצא מדלת צדדית. הברמן עוקב אחריו, צועק שהדלת מגיעה לגג, ושפטרונים לא צריכים להיות שם למעלה. ברגע שהיא מגיעה לפסגה, היא רואה את סנטה ממריא במזחלת שלו, ולרגע, עיניה מתרחבות. היא מאמינה בקסם שוב - עד שהיא נספגת בקיא סנטה.
צילום: Universal Pictures
זה הרגע היחיד שבולילה אליםהחוטים הציניים וזרועי הכוכבים של הכוכבים מתמזגים בהצלחה. במשך רוב הסרט, שניהם פרוסים בדרכים עצלות. בכל פעם שהכותבים והנזל וגרטל: ציידי מכשפותהבמאי טומי וירקולה צריך לצאת מכל פינה סיפורית אליה הם ציירו את עצמם, הם מקציפים את הזיכרונות הרציניים של קסם חג המולד. בין אותם רגעים, סרקזם נובל מבסס תחושת עליונות שלא הושגה. חלק ניכר מהעצבנות המושפעת של הסרט מופנה אל הלייטסטונס, שבט המטומטמים העשירים ביותר (ובחור אחד נורמלי יחסית, כי קהל תמיד צריך פונדקאית) שמתאספים לחגיגת חג מולד לא מתפקדת זמן קצר לאחר פתיחת הקור המשתולל של הסרט.
המטריארך גרטרוד לייטסטון (ד'אנג'לו) היא סוג של מתווך כוח מיליארדר - האופי המדויק של עבודתה ועושרה נותר מעורפל, אבל ברור שהיא לא מישהו שצריך לזיין איתה. סגנון ההורות החומצי של גרטרוד עיקם את ילדיה, במיוחד את בתה אלווה (אדי פטרסון, המחזירה את דמותה מאבני החן הצדיקות, ממש עד לשם המשפחה הדומה). אלווה נואשת לאימות שאמא שלה לעולם לא תוכל לספק, והחבר שלה, כוכב האקשן, מורגן סטיל (קאם גיגאנדט) ובנה המשפיע ברט (אלכסנדר אליוט) הם הרחבות של האגו הנזקק שלה. לשם השוואה, בנו של לייטסטון ג'ייסון (אלכס האסל) ובתו הצעירה טרודי (ליה בריידי) מותאמים להפליא, אבל זה עשוי להסתכם בהשפעה של אמא של טרודי, לינדה (אלקסיס לאודר).
בערב חג המולד, משפחת לייטסטון נלקחת כבת ערובה על ידי כנופיית פושעי קריירה בראשות הנס גרובר של היצירה, רע מרושע וחדות לשון בשם הקוד סקרוג' (ג'ון לגויסמו). המטרה המוצהרת של הנוכלים היא לגנוב 300 מיליון דולר במזומן מהכספת של משפחת לייטסטון. ואם כמה אידיוטים עשירים ימותו בתהליך? נו טוב. הסרט לא עושה עבודה טובה במיוחד בטענה מדוע לקהל צריך להיות אכפת אם הגיבורים ישרדו את הלילה - זה סרט מרושע מסביב, אז לעורר כבוד אנושי בסיסי הוא קצת רמאות. אבל בלי קשר לשאלה אם הם ראויים להינצל,לילה אליםנותן ללייטסטונים את ג'ון מקליין משלהם: סנטה קלאוס, שגם הוא לכוד באחוזת לייטסטון לאחר שנרדם בשכרות בכורסת עיסוי באמצע בולמוס של עוגיות.
צילום: Universal Pictures
אבל סנטה קלאוס הוא לא הרבה דמות לבנות סביבה סרט, או לפחות הגרסה של הארבור שלו לא. קטעים ארוכים של הסרט מוקדשים להארבור שמסתובב באחוזה, או לשפוך את ליבו אל טרודי הצעירה על מכשיר הקשר שאביה נתן לה בתחילת הסרט. (איך סנטה השיג את הרדיו השני הוא אחד מאותם "אההה,קֶסֶם?" רגעים, או אולי בעיית עריכה.) ככל שהסרט מבלה יותר זמן עם סנטה, כך המניעים שלו פחות הגיוניים. ולקהל יש הרבה זמן לחשוב על הדברים האלה -לילה אליםמאט לזחילה באמצע הדרך, הופך לדבר ורציני מדי מכדי שהתסריט יוכל לשאת אותו.
הפעם היחידה שבה הרבור באמת לוחץ בתפקיד היא כשהוא הופך את סנטה לדמות WWE ערב ערב, מתגנב מאחורי הרעים עם חיוך מרושע על פניו, נוהם וואן-ליינרים ומבצע ניתוח בעצמו עם ערכת תפירה. באמצע הדרך, פלאשבק לאנורת'מןרצף בסגנון מגלה שסנטה היה פעם לוחם ויקינגי בשם ניקומונד האדום, שנטייתו לאלימות מרסקת גולגולת מופעלת בנוחות על ידי הנסיבות המפחידות של ערב חג המולד המסוים הזה. זה רעיון משעשע, אז באמת חבל שהפעולה בפועל נכנסתלילה אליםכל כך חלש. זו חלקית בעיית כוריאוגרפיה וחלקה בעיית אפקטים קוליים, אבל כך או כך, התוצאה היא כמו האזנה למוזיקה בסטריאו עם רמקול אחד שבור. לשם השוואה, אפקטי התזת האימה הם עסיסיים ומשביעים, עוד חוסר עקביות בסרט הלא ממוקד הזה.
צילום: אלן פרייזר/יוניברסל תמונות
לילה אליםעובד הכי טוב כשהוא לוכד את הרגישויות המעוותות של סרטי כריס קולומבוס של תחילת שנות ה-90, במיוחדלבד בבית. זה צוין לעתים קרובות כל כך שכמעט ולא צריך לומר שאירועי הסרט הזה הם למעשה טראומטיים ואימים להחריד, ושקווין מקאליסטר של מקאוליי קולקין הוא סוציופת בגודל חצי ליטר. גם לטרודי לייטסטון הקטנה יש רצף סדיסטי, והסצנות הכי מטומטמות של הסרט משוחקות בתחושת עידוד מוגזמת שיוצרת למעשה תחושת אי נוחות מצחקקת. ההבדל כאן הוא שהרגעים האלה מתוכננים בכוונה. הסרט נהנה לשפוך כדורים קודרים ושפיכות דמים שערורייתית על הקהל, אבל בסך הכל,לילה אליםהתיק האדום הגדול של טריקים המודעים לעצמם עמוס מדי.
לילה אליםייפתח בבתי הקולנוע ב-2 בדצמבר.
