בסוףשל השבוע שעבראקוליט, המאסטר הופיעוהוכיחו לכולם שהם מתכוונים, והשליכו את כולם ללא מאמץ לצד הקל של הכוח בהינף יד. השבוע,האקוליטמרים מיד משם, מראה לנו את כוחו האמיתי של אדון הסית' (ומופתע שסול לא זוכר אותו... לפני שלבסוף חושף את זהותו). כמובן, לא היינו צריכים לראות את המאסטר בפעולה כדי לדעת עד כמה הם אדון סית' אכזריים. המבט שלהם אמר לנו מספיק.
כפי שניתן לצפות, זה בעיצוב של ג'ניפר בריאן, מעצבת התלבושות שלהאקוליט. כשעיצבו את המסכה עם ניל סקאנלן הוותיק בעיצוב יצורי מלחמת הכוכבים, הם ידעו שהיא חייבת להיות בקנה אחד עם האסתטיקה של הצד האפל של מלחמת הכוכבים, ובמקביל להרגיש כמו משהו חדש.
"למחלקה שלי היו הרבה מושגים כי בשביל הדמות הכל צריך להיראות סימביוטי; מסכות, גלימה, הכל צריך לעבוד ביחד", אומרת בריאן לפוליגון, ומציינת כמה היא אסירת תודה על מידת שיתוף הפעולה הגבוהה בין מחלקות מלחמת הכוכבים. המטרה, כמו אצל רבים של סית', הייתה פשוטה: העברת סכנה.
"זה היה צריך להיות מאיים. היה צריך להיות חשוך. וזה היה צריך להיות משהו שמעולם לא ראית, אבל היה בו משהו מוכר".
היה קצת פטיש בפרטים; בריאן אומר שמוקאפים קודמים הדגישו חלקים שונים של הפנים, כמו העיניים. אבל לנקודה האחרונה, היא שאבה משני מקורות ספציפיים: היא נתנה לקסדה התלקחות בבסיס הצוואר, כדי לעורר (מי עוד) את דארת' ויידר. "זה ירשום [באופן לא מודע] עם הקהל שזה בחור שאתה צריך לשמור איתו על הגב", היא אומרת, ומכנה אותו ואת דארת' מול כשתי נקודות שלמלחמת הכוכביםהַשׁרָאָה.
אבל התכונה המכרעת - החיוך המשונן, דמוי ארס - הגיע ממקום אחר לגמרי.
"לסלי [האדלנד,האקוליטהתוכנית של התוכנית] אומרת שהיא חשבה על הארנב הרע בפניםדוני דארקו", אומר בריאן. "היה בזה משהו גרוטסקי. [...] אני חושב שהרעיון שלסלי רצה היה שתקבל תחושת אימה כאשר [תראה] את הדמות הזו מקרוב סוף סוף."
[אד. פֶּתֶק: שאר הפוסט הזה מכיל ספוילרים לפרק 5, "לילה;" המשך לקרוא רק אם אתה רוצה לדעת פרטים מהפרק הזה, כמו זהותו האמיתית של המאסטר.]
סוג זה של תקשורת של אופי היה המפתח עוד לפני שידענו מיהו המאסטר. עד שאנחנו מגלים שהקימיר של מני ג'סינטו הוא למעשה אדון הסית' שהג'דיי רודפים אחריו כל הזמן, בריאן רצה שנקבל תחושה מסוימת של קימיר בתור בחור שמסתתר לעין.
"בפעם הראשונה שאנחנו רואים אותו [...] הוא בעצם חטף את בית המרקחת הזה, והוא לובש את הבגדים של בעל החנות כדי להשתלב בקהילה. והוא לובש את זה לא מעט", אומר בריאן. "לא רצינו למסור את זה, כל דבר שהוא הולך להיות משהו אחר מלבדו. אז כשאתה רואה אותו לראשונה, הוא [...] קצת מתלהם."
המטרה הייתה, גם כשהיה בתחפושת, להצליח לקרוא עד כמה הוא ערמומי: "אתה יודע, הוא ערמומי, הוא חלקלק. הוא חושב על הרגליים".
