אלא אם מישהו אובססיבי לסרט או לבמאי, הסבירות שהוא יעבור צפייה שנייה כשהפרשנות מופעלת אינה סבירה. אבל מסלול פרשנות עבורארמגדוןבכיכובו של בן אפלק התחיל לעשות שוב את הסיבובים, וזו דוגמה טובה לסיבה ספציפית ששווה להשלים עם רצועות פרשנות.
למרות שמסלולי פרשנות נוטים להתמקד בבמאים המסבירים את תהליך החשיבה שלהם ומציעים הסברים נוספים להחלטות הקולנוע שלהם, ישנם רגעים נדירים של זהב קומדיה שמשתלמים. עלארמגדוןפרשנות, אפלק מקדיש שתי דקות להעליב את החלטתו של הבמאי מייקל ביי לגרום לקבוצה של מקדחי נפט להציל את כדור הארץ מהחורבן הממשמש ובא על ידי שליחתם לחלל.
ארמגדוןיצא לאקרנים בשנת 1998, אך רצועת הפרשנות המיוחדת לא הופעלה עד 1999 כאשר הסרט יצא לאקרנים כחלק מאוסף הקריטריונים. בשלב מסוים, אפלק מציין את המגוחך בצוות שצריך שמונה חודשים כדי "לחפור בור" אבל רק שבוע כדי להפוך לאסטרונאוטים שיודעים מה הם עושים.
"שבוע שלם? עכשיו אתה יודע איך לטוס לחלל? 'אני צריך את החבר'ה שלי!' 'למה אתה צריך את החבר'ה שלך?' 'הם הכי טובים!' כולם הכי טובים", אומר אפלק בעודו צוחק. "'למה הם הכי טובים?' 'טוב, הם פשוט כאלה!'
את הסצנה כולה ניתן לראות בסרטון למטה.
הפרשנות של אפלק היא אחת הזכורות יותר, אבל הוא לא האדם הראשון שמשתמש בפלטפורמה כדרך ללעוג לסרט או להתלונן על מה שהשתבש.
דוגמה נוספת פחות מוכרת היא הפרשנות של ג'ון קליז עלמונטי פייתון והגביע הקדוש, אולי הסרט המפורסם ביותר שיצרה להקת הקומדיה הבריטית. קליז אמר בעבר שהוא אוהב רק את החצי הראשון של הסרט, וברצועת הפרשנות שהגיעה עם ההוצאה המחודשת של הסרט מ-1975 ב-DVD, הוא מסביר מדוע הוא שונא את ההיבטים הטכניים של יצירת סרטים.
"זה החומר שהבמאים אוהבים לצלם, אתה יודע", אומר קליז בעוד צילום מכונן של צלע ההר מתנגן. "אין בזה צחוק. באופן מהותי זה משעמם כמו לעזאזל. אבל, כמו שתמיד אומרים לי, ג'ון, קולנוע הוא מדיום ויזואלי. לזה אני אומר להם, אני חושב שהחיים הם מדיום ויזואלי, ובכל זאת אנחנו יושבים כאן ומדברים אחד עם השני כבר שלוש שעות".
קליז מבלה את רוב זמנו עם הפרשנות בדיבור על כמה מטלה הייתה הסרט ועד כמה הוא תיעב לעשות אותו. בעוד הפרשנות נמשכת, קליז מתלהמת על אנשים צעירים וכועסים ועד כמה זה השפיע על הסרט. הפרשנות לא בהכרח מסבירה מה עושים סאטירה, מה שצריך, אלא משרטטת דיוקן של הלך הרוח של הקומיקאי בתקופת הקולנוע.
אולי הדוגמה הטובה ביותר של סופר המשתמש ברצועת הפרשנות כדרך להביע את מורת רוחו מסרט היאספרטקוס. כשהסרט מ-1960 יצא לאקרנים כחלק מאוסף הקריטריונים ב-2001, מחבר הרומן שממנו עובד הסרט, הווארד פאסט, לא התאפק. מהיר העליב הכל, החל מהמשחק הגרוע של קירק דאגלס ועד לסצנות שלא היה צורך לכתוב אבל נכללו בכל זאת.
מהיר, כמו אפלק וקליז, ברור שמתעצבן ומתוסכל מהבימוי של הסרט, ומשתמש במסלול הפרשנות כדרך להעביר את זה לצופים. במהלך סצנת הקרב בין קירק דאגלס לטוני קרטיס, למשל, פאסט התפרץ על העובדה שהיא בכלל צריכה להתקיים.
"זה לא היה הגיוני", אומר פאסט. "אבל לא יותר מדי ביצירת הסרט הזה היה הגיוני. אז כתבתי את הסצנה המטופשת הזו כי קיבלתי הוראה".
עד סוף מסלול הפרשנות עלספרטקוס,ניכר שפסט לא היה מרוצה מהתוצאה הסופית - גם אם הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר.
ההתעוררות של רצועות הפרשנות של אפלק היא תזכורת טובה לכך שאנשים מסוימים בהוליווד תמיד השתמשו בזמן ככנס וידוי. זה קיים כדרך לנסות להסביר שכל פגמים שיהיו בסרט, זה לא מעשה ידיהם.ארמגדוןלא תהיה הפעם האחרונה שבה נעשה שימוש בפלטפורמה מסיבה ספציפית זו.
