החרטה היחידה שלי אחרי שראיתי את מותחן הפשע המסוגנן והמתפצפץזמנים רעים באל רויאלהוא שלא ספגתי את זה במרבבי סעודה.
הסרט החדש של הסופר-במאי דרו גודארד נוצר עם האינסטינקטים בוני מתח של אלפרד היצ'קוק, אגתה כריסטי, אוטו פרמינגר וקוונטין טרנטינו (בקתה ביער,המאדים) מציע את ההנאה הסוחפת-אך-מורחקת של תיאטרון ארוחת ערב תעלומת רצח שבו לא חסכו בהוצאות. האירוע של צפייה בג'ף ברידג'ס, כוכבת ברודווי סינתיה אריבו, דקוטה ג'ונסון, ג'ון האם וכריס המסוורת' בתור פרוקסי של צ'רלס מנסון מתערבבים בעלילה אלימה של נקמה וגאולה, הכל מוכן לכמה מנגינות מרגשות משנות ה-60, היה משתלב יפה עם סטייק נדיר ומזג לבחירת הסומלייה. נו טוב. בפעם הבאה.
שאנחנו זוכים לראותזמנים רעים באל רויאלבכלל נראה כמו נס קטן, לעזאזל ארוחת ערב סטייק משלימה. גודארד בונה את הנרטיב המפותל מרבדים ורבדים של בחירות ספציפיות ואמנותיות. ה-El Royale, מלון היושב על הגבול בין קליפורניה לנבאדה המשמש כמיקומו המרכזי של הנואר, הוא שריד תוסס שנראה שקיים באזור הדמדומים. השחקנים מגיעים כל אחד עם סיפורי רקע בשרניים, ובין פרצוף של אלימות וגילויים מפחידים,זמנים רעיםמשאיר מקום לנשימה לחקור כל אחד מהם. ורגע ההבזק שבו הדמויות האלה מתנגשות, הרף ההיפר-פוליטי של שנות ה-60, הופך את שפיכות הדמים לרודפת עוד יותר. כמו בשנה שעברהלָצֵאתאוֹליידי בירד,זמנים רעים באל רויאלהוא חזון אישי ומורגש המתפוצץ בז'אנר שכולנו מכירים היטב.
מאיפה זה הגיע? פוליגון דיבר עם גודארד על איך הוא העביר את ההשראות, האובססיות והמוזרויות שלו לתוך חווית הצריבה האיטית, המסך הגדול שלזמנים רעים באל רויאל.
מצולע: כמה זמן לקח לך לחבר את הסרט הזה? זה משתרע.
דרו גודארד:לקח הרבה זמן לחשוב על הסרט הזה. אני די נוטה להסתובב ולחשוב על סרטים במשך שנים. בדרך כלל בזמן שאני עובד על סרטים אחרים זה הופך לסטייה מהנה. אני חושב שעבדתי עלהמאדיםבזמן שחשבתי על זה כי זה סוג ההיפך מהסרט הזה מכל הבחינות.המאדיםהוא מדע בדיוני גדול ומואר וצבעוני. ב-2016 התחלתי לכתוב אותו, בסתיו בסביבות נובמבר, וזה הלך מהר מאוד מנקודה זו ואילך. טיפלנו בהפקה בכנות - בדיוק סיימנו אותה לפני [ארבעה] שבועות. זה היה כאשר סיימנו את זה. זו הייתה רכבת כדורים מאוד.
האם הסיפור צמח מתוך תמונה אחת ספציפית או רעיון גדול יותר שהתאבקת איתו?
גודארד:זה התחיל רק מהז'אנר עצמו. אני אוהב ספרות פשע. רציתי לדקור את עצמי בזה. וגם ידעתי, אני חושב באופן אינסטינקטיבי, אבל הייתי צריך רמה מסוימת של בגרות כדי להתמודד עם זה. הסכנה בפשיעה היא שאתה יכול להפוך לפטישיסטית לגביו ולהפוך להיות אותו דבר שאתה מנסה לבקר עם סוגים אלה של סרטים. ולכן אני חושב שהוא היה צריך להגיע לרמה הזו. ואז בשלב מסוים זה פשוט הקליקו. זה באמת התחיל עם הדמויות והחשיבה, אוקיי, טוב, אני רוצה להכיל את זה. הייתי רוצה שזה יתקיים במשך לילה אחד בסערה. הגרעין הראשון שלו שנפל למקומו היה פשוט לעשות את זה לילה אחד - סרט מסוג סערה. ואז זה באמת הפך להיות, בסדר, נו, מי עושה צ'ק-אין במלון הזה? מי הדמויות האלה? באילו שחקנים, למען האמת, אני רוצה לעבוד? אז פשוט תן לסיפור ללכת משם.
הדרךבקתה ביערהיה דיקונסטרוקציה מכווננת של ז'אנר האימה, האם רציתהרויאללשחק כפרשנות על ספרות פשע?
גודארד:זה מצחיק כי בשני המקרים זה לא היה מודע בכל מקרה. אני פשוט הולך עם מה שמרגיש נכון לסיפור. אבל עכשיו כשאני יכול לצעוד אחורה ולהסתכל על זה, זה בהחלט לא, בהיעדר מילה טובה יותר, "פוסט-מודרני" הדרךתָאהיה.תָאהיה מאוד אגרסיבי בגישתו. בעוד שבמקרה הזה, יש דברים ששיחקתי איתם שהם טרופים של הז'אנר, אבל זה אפילו לא ידע כי אני אוהב את הז'אנר והוא פשוט יצא מעצם טבעו. לא רציתי לעשות את זה על הז'אנר.
היה לך טרופה שרצית להכניס לסרט?
גודארד:כשמסתכלים על תקופת הפילם נואר, מדובר בסביבות המדכאות ואיך הדברים האלה הופכים לסיפורי מוסר. אז אני חושב שזה היה סוג של רעיון הסביבה המדכאת והרעיון של הגבול. אתה רואה גבולות צצים פעם אחר פעם בתוך נואר. אני יכול לחשוב על מעל הראש שלי:מגע של רוע,המילוט... רק הרעיון של לנסות להגיע לחיים טובים יותר קורה הרבה בדמיית נואר. התחלתי מאוד מוקדם עם זה. שם נוצר הרעיון של קליפורניה ונבאדה.
כל החדרים מלבד החדר של ג'ון האם נמצאים בנבאדה, אבל הרבה מהדברים המרכזיים קורים בקליפורניה, במיוחד בשלב מוקדם. הסרט מתחיל בערך בקליפורניה ואז נודד אל נבאדה תוך כדי. באמת רציתי שהגיאוגרפיה תהיה חשובה בסרט הזה. מעצב ההפקה שלי, מרטין לואיס, שהוא איש חזון אמיתי, שיגענו את כולם עם כמה ברצינות לקחנו את הגיאוגרפיה של הסרט הזה.
וזה סט ענק אחד?
גודארד:כל העניין הוא סט. הבנו מוקדם מאוד שאנחנו לא יכולים למצוא את המקום הזה. הרגע היה לי הרעיון הזה שהוא ביסודו סימטרי. זה היה הדבר שהרג אותנו - פשוט לא הצלחנו למצוא משהו שהוא כל כך סימטרי. רציתי גם לשלוט במזג האוויר. מזג האוויר משחק תפקיד מפתח בסיפור הזה, אז הייתי צריך לבנות את הכל על במה. מצאנו במה ענקית בוונקובר כדי שנוכל לבנות את כל העניין מלפנים ומאחור. אז הכל על במה אחת אז זה יכול פשוט להתקיים.
אני מתאר לעצמי שיהיה קשה למצוא מלון עם טונות של מראות דו-כיווניות בחדרים, אלא אם כן אתהGay Tales.
גודארד:האמת היא שיש הרבה מלונות סוטים בסביבה כשאתה מתחיל להסתכל עליהם בסיפורת ובסיפורת. גנבתי את הקטעים הטובים ביותר מכל זה. היזהר מאוד כשאתה עושה צ'ק לבתי מלון.
כל דמות בסרט מושפעת עמוקות ממה שקורה בעולם בתחילת הדרך'שנות ה-60. איך נחת על התקופה ההיא? למה זה היה חשוב לדמויות האלה?
גודארד:אני לא בטוח כי הכל מבולגן, נכון? זה אף פעם לא ליניארי, אבל אני מאמין שזה התחיל עם המוזיקה. אני מאוד אוהב את המוזיקה של שנות ה-60. זה אחד האפשרויות שלי כשאני צריך להיכנס למצב רגשי. כל כך הרבה מהכתיבה שלי עוסקת בהכנסת עצמי למקום רגשי ולראות לאן זה הולך. פשוט אין תחליף ללבוש את האחים איסלי ולראות לאן הם לוקחים אותך. אז זה התחיל שם, ואז זה התערבב עם המהומה הפוליטית של הזמן. זה החלק השני של שנות ה-60 שלדעתי כל כך משכר, הרעיון הזה שהעולם ראה מהומה מדהימה בחזית הפוליטית ובמקביל נוצרה המוזיקה הזו ואני לא חושב שזו תאונה. אני חושב שיש סיבה שהזמנים הסוערים מובילים לאמנות כה גדולה. רציתי לעשות את הסרט על זה ועל תפקידו של האמן בזמנים אלו.
כשהסרט עוסק בתפקיד האמן...
גודארד:אני חושב שזה על זה בשביללִי. אחד הדברים המהנים בעשיית סרטים הוא, בשלב מסוים, הסרט לא שייך לי. אני מסיים אותו והוא יוצא לעולם ואז יוצא לי להסתכל עליו כצופה. כצופה, אני רואה את הזמר, ואני רואה שהסרט הזה כל הזמן חוזר לרעיון שמעשה יצירת האמנות, מעשה השירה כשאף אחד לא מסתכל, מעשה הניסיון להבין את הקול שלך באמצע ההוריקן, הוא מאוד בליבת הסרט. זה לא מקרי שהסרט מסתיים על דרלין. זה מאוד מה הנשמה של הסרט.
אז זה לא רק שהמוזיקה עמדה להיות פסקול מהנה. המוזיקה הייתה סוג של הנקודה. כשכתבתי את התסריט, כתבתי כל רמז לשיר לתסריט כי רציתי להגיד לאולפן, אל תקנו את התסריט הזה, אל תקנו את זה אם אתם רוצים לשנות את השירים כי השירים חשובים לא פחות כמו הדמויות בסרט הזה. למרבה המזל, פוקס פשוט הבין. אני חושב שהיינו יורדיםהמאדיםשבו, באופן דומה, המוזיקה הייתה קריטית מאוד לסרט. הם הסתבכו מהר מאוד על מה שניסיתי לעשות
מכיוון שהסרט עוסק בפוליטיקה של שנות ה-60, האם לדעתך הסרט הוא פוליטי מטבעו?
גודארד:אין שאלה. אני חושב שאי אפשר להתמודד עם התקופה הזו, במיוחד בתחילת 1959, בלי שהפוליטיקה תהיה בכל מקום. הסביבה של אותה תקופה הייתה, הייתה פוליטית אינטנסיבית. ולכן רציתי שאנשים יבואו מתחומים שונים של הקשת הפוליטית הזו ואז יתנו לכולם להתחיל לירות ברובים אחד על השני.
