בפני עצמו,הנערה ברשת העכביש: סיפור קעקוע דרקון חדשהוא מותחן גנרי למדי. אבל נלקח כחלק מקנון שזה אולי הדבר הכי קרוב שיש לנו לג'יימס בונדלאג'יימס בונד, הסרט, שעובד מסדרת המילניום על ידי הסופר השוודי סטיג לרסון, שהמשיך לאחר מותו על ידי דיוויד לגרקרנץ, זה יצור הרבה יותר זר (ומעניין יותר).
כמעט כל עוד 007 קיימת, השאלה איזה כוכב צריך לרשת את "הרישיון להרוג" הייתה נושא למחלוקת, עם הטיעונים האחרונים שמובילים למען בונד שאינו לבן (אידריס אלבההיה מועדף פופולרי במשך עידנים) או איטרציה נשית של מרגל העל. למרות שהרעיון של בונד נשי נדחה על ידיהבוס ברברה ברוקולי, נראה ש-Sony Pictures דוחפת את הסדרה Girl With למלא את החלל. כדמות, ליסבת סלנדר, ההאקר הגאון והעירני, "הבחורה שפוגעת בגברים שפוגעים בנשים", עומדת במשימה.
למרות שהיא מוח טכנולוגי ולא מרגלת, ליסבת סלנדר פועלת מתוך אותו ערכת כלים כמו בונד. שום מכשול לא יכול להגביל את המקום שבו היא הולכת או את מה שהיא עושה (לא בגלל חוסר ניסיון מצד המתנגדים לה); יש לה גאדג'טים; יש לה סייד-קיק חוזר ונעלם ועניין אהבה כדי להדגיש שטראומות העבר שלה והבלתי מנוצחות לכאורה לא סגרו אותה לגמרי מהאנשים סביבה; היא מתמודדת עם נבלים בולטים חזותית; והסגנון הגותי-פאנק שלה הוא חתימה מובהקת כמו סדר הטוקס והמרטיני של בונד. סרטי ה-Dragon Tattoo האמריקאים אפילו כוללים קרדיטים פתיחה חלקים שהופכים את ההשוואה של 007 לבלתי אפשרית עוד יותר להימנע ממנה.
יש גם הקבלה מסוימת לאופן שבו התפקיד גדול יותר מהשחקן; להפוך לבונד (או לסלנדר, במידה פחותה) הוא תפנית של כוכבים, אבל הזיכיון הגדול יותר (והאלמוות האפקטיבי של הדמות) הוא מסוג הדברים שישקיעו את רוב המאמצים, אם לא את כולם, של השחקנים המדוברים להשתחרר מהאגודה. זיכיונות מעטים אחרים - כולל יקומי הקומיקס המתהווים - יכולים להתהדר בסוג של אריכות ימים שמשמעותה שהם ישרדו לא משנה מי קשור אליו.
מאז 2009, ובמהלך חמישה סרטים, ראינו שלוש ליסבת סלנדרס. נומי רפיס, בטרילוגיה השוודית; רוני מארה, בעיבוד של דיוויד פינצ'ר מ-2011; ועכשיו קלייר פוי, בטייק של פיד אלוורז על אחד מספריו של לגרקרנץ. כמו בכל בונד, כל סלנדר שונה מכורח - לכל שחקנית יש פיזיות שונה - אבל ליסבת סלנדר היא עדיין ליסבת סלנדר. התכונות של פוי, למשל, מטבען רכות יותר מאלה של מארה או רפיס, מה שהופך את סלנדר שלה לפגיעה מיידית וקצת פחות מאיימת פיזית, אבל היא עדיין ללא ספק אותה דמות.
עם זאת, מעבר למסגרת זו ההבדלים בין שתי הזכייניות בולטים. לסלנדר יש תוקפנות גלויה שאין לבונד - אפילו באיטרציות בוטות כמו הטייק של דניאל קרייג אמורים להיות מקסימים. אפילו התואר המוענק למעמדה המיתי למחצה של סלנדר בעולמה מבוסס על אלימות. יש דמויות אחרות שפעלו בחוסר רחמים דומה, אבל הן היו גברים (המעניש) או צעד שהוסר, אם במונחים של הקשר היסטורי או נטייה להישען לעיסה (בלונדינית אטומית).
עַדיַחֲסִית לָאַחֲרוֹנָה, בונד הוחזק כפרגון של גבריות. במקביל, הרעיון של לנקום במתעללים ולמנוע מהתעללות דומה לזכות אחרים הוא רעיון שהפך לפופולרי יותר בגלוי, לפי הפרק האחרון של זיכיון אחר,מקס הזועם: דרך הזעם.
ההצלחה של הזכיינית Dragon Tattoo מעידה על רצון דומה אצל ליסבת' להיות פונדקאית לגרסה אידיאלית של העצמי מצד קהל נשי. לכל הפחות, הסדרה היא נזיפה על המידה שבה הדמויות נשיות פגעו בה בז'אנר. זיכיון בונד זכה ללעג בגלל ההתייחסות שלו לנשים כאל חפצי מין ניתנים לשימוש במידה רבה, ועמודי אוהל אחרים, תוך כדי שינוי יחד עם השיחה סביב שוויון בין המינים (הדמות של אילסה פאוסט בסרטי המשימה: בלתי אפשרי היא אחד הדברים הטובים ביותר שקרו. לזכיינית מלבד משאלת המוות לכאורה של טום קרוז), עדיין נשלטים על ידי גברים.
בגלל זה הגמר שלהנערה ברשת העכבישהוא כל כך מאכזב, כשהסיפור, שמעמיד את ליסבת מול אחותה קמילה (סילביה הוקס), מתפורר לתוך טריטוריה שגונבת סוכנות מדמויותיה הנשיות במקום להציע להן כל פתרון או העצמה - הבעיות שלהן מסתכמות בסופו של דבר לאירוע חירש צורם. של האשמה שגויה בטראומה בעבר. אולי זה חלק מהעניין, שכן לסדרת Dragon Tattoo יש נטייה ניהיליסטית מובהקת, אבל זה מרגיש כמו צעד מוטעה בחלק של הסדרה שנראה שנועד לשמש כזיכיון הזהגֶשֶׁם כָּבֵד.
חבל שסרט ההמשך כל כך לא ראוי לציון, מכיוון שהסדרה כנראה עדיין בהתהוות מכדי להמשיך בעקבות פלופ. למרות הפגמים הללו (וכאבי גדילה באיטרציות בצד המדינה, כולל התמקדות גברית במבט על אונס כאמצעי נרטיבי והנטייה להסתובב בין קידוד תכונות נשיות יותר "מסורתיות" כחלשות, או כחלק מנקודה גדולה יותר. על איך שמזלזלים בנשים), סדרת Dragon Tattoo מרתקת בתור זיכיון ממוקד נשים בנוף שנשלט על ידי גברים דמויות, במיוחד כשנדמה שהיא ממקמת את עצמה כמקבילה לג'יימס בונד, אחת הזכיונות הגדולים והעמידים בכל הזמנים.
מצד שני, מדובר בסרט המשך שהגיע להיט שבע שנים אחרי הפרק האחרון, ובסדרה שכבר צרפו לתפקיד הראשי שלוש שחקניות שונות. ככל שהאתחולים והעיבודים המחודשים התרבו (הנערה עם קעקוע הדרקוןהוא קצת משניהם, מכיוון שטרילוגיית הסרטים השוודית החלה בעיבוד לאותו ספר של לרסון), ייתכן שקעקוע הדרקון נמצא בעמדה המושלמת לסיבוב נוסף.
