במשך עשרות שנים, יוצרי הסרט שלקחו על עצמם את הניהול שלזיכיון ליל כל הקדושים- מ-Dwight H. Little שבייםליל כל הקדושים 4לרוב זומבי ולדוולוגיה השנויה במחלוקת של מוצא-סיפור - התחבטו בשאלה מיהו מייקל מאיירס ומה הוא מייצג? יוצרי הזיכיון ג'ון קרפנטר ודברה היל מעולם לא הוציאו תשובה כלשהי לעולם, מה שמאפשר לבמאים, סופרים ומעריצים להרהר בטבעו של הרוע הבלתי ניתן לעצירה המכונה The Shape.
אבל, בסרט האחרון בטרילוגיית ליל כל הקדושים של בלומהאוס, במאידיוויד גורדון גריןוהכותב השותף דני מקברייד יוצרים קשר מפתה בין The Shape לבין הטראומה הקולקטיבית שנראית כחלק מכל כך הרבה מחיי היומיום באמריקה היום.ליל כל הקדושים הורגמזמין את הקהל לשער אם מייקל מאיירס הוא על טבעי ומה הוא מסמל. פָּרָנוֹיָה? לִפְגוֹעַ? גבריות רעילה? הכל נתון לדיון בסרט החדש.
על השבוע הזהמוחות גלקסי, ג'ונה ריי ואני מצטרפים שחקן, קומיקאי והפודקאסט האחרון משמאל מנחה שותף הנרי זברובסקילשוחח על מה שהופך את מייקל מאיירס למפחיד כל כך עשרות שנים מאוחר יותר.
כמו תמיד, השיחה הזו עברה עריכה כדי להישמע פחות מוזרה.
דייב:בואו נדבר רגע על מייקל מאיירס: האם אתה חושב שהוא תומך בגבריות רעילה?
הנרי:אתה יודע, הם קוראים לו The Shape מסיבה כלשהי, נכון? אני חושב שמייקל מאיירס משלושת המפלצות הקלאסיות העיקריות של שנות ה-80 - ג'ייסון וורהיז, פרדי קרוגר, מייקל מאיירס - מייקל מאיירס הוא האחד הכללי ביותר. והם קוראים לו The Shape מסיבה זו. ואני חושב שאתה יכול לשים עליו הרבה. אני חושב שיש הרבה שאתה יכול להחיל עליו אם רק תחליט, כמו, לעבור על הסרטים וליצור עליו ויכוח.
דייב:כשהעלית את הרעיון ששמו הוא The Shape, חשבתי שאתה הולך להיכנס למשהו על Spanx. איך Spanx מכריחים נשים להתלבש אחרת.
הנרי:זה רעיון מאוד כיף. אבל אם היה לו, כמו, ישבן גדול ועסיסי, הייתי מסכים איתך.
יונה:בדיוק כמו המילים האדונפילד על התחת שלו, פשוט מסתובב.
דייב:הסרבל שלו לא ממש מציג את הסחורה, אם אתה יודע למה אני מתכוון.
הנרי:זה הכתפיים והוא גבוה. הוא גבוה. ה-Shape הוא גבוה מאוד, מה שלדעתי למעשה הופך אותו לאטרקטיבי מאוד עבור הרבה אנשים.
דייב:תקשיב, כולנו אוהבים את המלכים הקצרים שלנו ב-Galaxy Brains. ג'ונה ואני שנינו אנשים גבוהים מאוד, אבל אנחנו כאן כדי לתמוך. אנחנו מחזירים לקהילה.
הנרי:אגרוף הוריקן. זה מה שאני עושה כדי להשיב מלחמה נגד מייקל מאיירס. זה מה שאני מוצא כגבר נמוך.
יונה:כגבר גבוה, למדתי להתנצל כשמישהו נתקל בי.
הנרי:אתה יודע, בן קאסל, המנחה המשותף שלי, הוא בן 6 רגל ושבע. הוא מדבר על זה כל הזמן על איך, כאילו, יש לי את החופש לכעוס בפומבי. אבל הוא לא יכול. כלומר, בגלל שהוא גדול מדי, אז הוא לא יכול להיות. הוא אף פעם לא יכול להרים את קולו, אבל אני יכול. אני תמיד צועק.
דייב:אתה יודע מי אני חושב שהוא כנראה גבר די גבוה? ג'ון קרפנטר. וג'ון קרפנטר, כמובן, יצר את ליל כל הקדושים עם בת זוגו, דברה היל, אבל הוא גם יצר סרטים אחרים על בחורים קשוחים לאורך הקריירה שלו.בריחה מניו יורק, The Thing, They Live, Assault on Precinct 13. ואתה יודע, הרשימה עוד ארוכה.רוחות רפאים של מאדים, שעליו נדבר בקרוב מאוד בפודקאסט Blank Check.
הנרי:רוח רפאים של מאדיםלא מוערך מספיק.
דייב:אבל הוא גם ביים סרטים שלדעתי הם סוג של תיקון הרעיון של הבחור הקשוח כמוצרות גדולות בסין הקטנה.
יונה:כן, זה כמו פארודיה על גיבורי פעולה כמו בחור קשוח.
דייב:פארודיה מוחלטת.זיכרונות של אדם בלתי נראה, שהוא סרט שאנשים שוכחים שג'ון קרפנטר ביים בו כיכב שברולט צ'ייס.
הנרי:אני אוהב את הסרט הזה. היינו אובססיביים לסרט הזה בילדותנו.
דייב:אני חושב שזה סופר אנדרייטד. כן, זה אולי ההופעה הטובה ביותר של שברו בסרט. ואז הוא גם עשה את Starman, שזה סרט מאוד רומנטי ומתוק. אז השאלה שלי היא, האם ג'ון קרפנטר הוא הבמאי הער ביותר בכל מה שקשור לגברים לבנים סטרייטים שעושים סרטים על גברים לבנים סטרייטים?
הנרי:אני חושב שהוא במאי אקלקטי, ואני חושב שהוא מגיע לדברים מהרבה זוויות שונות. אני חושב שהוא לא מפחד לחקור את עצמו, שאני מניח שאתה יכול לחשוב שהוא התעורר. הוא מאוד מודע לעצמו לגבי מה שהוא מכניס לעולם, אבל לדברים שלו יש גם נושאים רבים. אני חושב שזה גם מה שיפה באימה באופן כללי. כמו מדע בדיוני. כאשר המדע הבדיוני והאימה הם במיטבם, הם באמת יכולים להיכנס לסוגיה חברתית באופן שהוא סוג של ידידותי למשתמש עבור כולנו, האנשים שבעיקר אוהבים אנשים צורחים או מפלצות תמנון. אני כבר לא איש דרמה או אפילו איש קומדיה. אני בעצם רואה סרטי ז'אנר כל היום. אז זה עוזר לי ללמוד כשהם זורקים את זה. זה כמו כששמים גבינה על ירקות. ואז, אני אצרוך את זה.
יונה:זה הרעיון של כף סוכר, אתה הולך להיכנס כי יש כמה הרג, אבל אולי תלמד משהו בדרך.
הנרי:אולי תלמד משהו, אולי תקבל משהו. אתה מבין, תמיד ראיתי את מייקל מאיירס כעל הפחד מהגמול הנוצרי של קיום יחסי מין לפני נישואין והרעיון שהוא מערכת הענישה הנודדת הזו לכל מי שמעז לחשוב שהוא יוכל אי פעם לחיות חיים הכוללים שמחה , אפילו במקום כמו האדונפילד, נכון? כמו עיירה קטנה שבה אתה אמור להפוך למפעל תינוקות בהקדם האפשרי. וכך כמו הרעיון שכמו כל מי שמביע את עצמו, ובכן, אתה נרדף על ידי החיים, זה בא וזה הורג אותך. ואז גם רק חומת המוות המזוינת שלא נגמרת, הבלתי פוסקת, שתבוא לכולנו.
