כאשר קומדיה פיראטית של דיוויד ג'נקינס HBO Maxהדגל שלנו פירושו מוותבהקרנת הבכורה הראשונה, השאלה המתבקשת הייתה האם הוא עומד למצוא את הקהל שאליו הוא תוכנן בבירור. הסדרה מובילה -ת'ור: ראגנארוקהבמאי Taika Waititi ושותפו לפרויקט התכוף Rhys Darby, כגרסאות שלבעלי ברית הפיראטים האמיתיים סטד בונט ואדוארד טיץ', aka Blackbeard - הן סיבות משכנעות לבדוק את התוכנית. אבל ווייטיטי מגיע במלואו עד פרק 4, ולפני שהוא נכנס בצורה משמעותית לסיפור ומביא איתו את הדרמה הגדולה, הסדרה היא בעיקר קומדיה קלילה על חסרי כישורים בעלי חשיבות עצמית שעושים מעצמם שטויות בים.
עם זאת, כשהסדרה בת 10 הפרקים התגלגלה, זההתגלה בהדרגה כסיפור מרגשעל המצאה מחדש וגילוי עצמי. מפה לאוזן התפשטה במהירות ברשתות החברתיות, כשנדמה היה שסטד ובלקברד מתקדמים לרגע רומנטי, ואוהדים ווקאליים ומושקעים תהה אם מקניטים אותם ונותנים להם פיתיון. ככל שרגע האמת התקרב, מעריציםהתחיל יצירה אומנות מעריצה עדינהשֶׁלסטד ושחור הזקן, ומשרשים למערכת היחסים שלהם להגיע רחוק יותר. שני הפרקים האחרונים של העונה אכן פותרים את השאלה הזו - ואז מתעטפים על צוק שמזמין בגלוי ספקולציות לגבי העתיד. פוליגון דיבר לאחרונה עם יוצר הסדרה, הכותב והמפיק דיוויד ג'נקינס על מה נכנס לסדרה, ומה הלאה. ספויילרים לקראת העונה הראשונה שלהדגל שלנו פירושו מוות.
ראיון זה תמצה ונערך לצורך בהירות ותמציתיות.
צילום: אהרון אפשטיין/HBO מקס
אני חושב שלכל מי שצופה בגמר תהיה שאלה מרכזית אחת: מתי נקבל את עונה 2? איך הלקוחות הפוטנציאליים מחפשים תאורה ירוקה של HBO בפרק הבא?
דיוויד ג'נקינס:אני חושב שהם נראים טוב. אני חושב שאנחנו כל כך ברי מזל. זה היה כל כך מרגש לראות כמה אנשים מגיבים לתוכנית. רק בשבוע האחרון, הפאנדום התפוצץ - רק כדי לראות את זה בטוויטר,לראות את אמנות המעריצים, כל כך משמח. ואנשים כל כך חכמים! בדקתי כמה שרשורים, אנשים שכתבו בזמן שהתוכנית הייתה, וזה היה כאילו הם היו בחדר הסופרים. הם הבינו מה אנחנו עושים, והם ניהלו את אותן שיחות שניהלנו. אז העובדה שזה קורה, אני חושב, היא באמת סימן טוב, ומבשרת טובות לעונה 2.
אם אתם מתכננים להמשיך לעקוב אחר חייו של סטד מקרוב כפי שהייתם, זה מגביל את הסיכויים לכמה זמן התוכנית יכולה להימשך.
[צוחק.] כן, כן.
מהי הגרסה האידיאלית של הסדרה הזו עבורכם כרגע, מבחינת כמה זמן היא אמורה לרוץ כדי שתספרו את הסיפור שאתם רוצים לספר?
אני חושב ששלוש עונות זה טוב. אני חושב שנוכל לעשות את זה בשלושה. כלומר, אני לא יודע - התפיסה שלך לגבי מה הסיפור באמת משתנה כל כך בחדר הסופרים. אם זה לא קורה, אתה עושה את זה לא נכון. כי יש לך את כל הסופרים הסופר-חכמים האחרים האלה שיש להם חוויות חיים משלהם, ואתה מדבר איתם לאורך העונה, ואז אתה אומר, "אוי, בנאדם, יש שם את כל הדברים האחרים האלה." אבל כרגע, אני מרגיש שכנראה נוכל לעשות את זה בשלושה. הדבר שמרתק אותי בסיפור הזה וגורם לי לרצות לכתוב את התוכנית הוא לשאול מי זה סטד לבחור הזקן, ומי זה שחור הזקן לסטד. בעיני, זה הקו האמצעי שחוצה את כל הסדרה. ואני לא יודע שאתה רוצה לראות את זה נמשך חמש, שש עונות.
אבל אתה אפילו לא מתחיל לספר את הסיפור הזה עד פרק 4. זו תגובה שראיתי שוב ושוב מאנשים - פרק 4 הוא המקום שבו התוכנית של התוכנית באמת מתחילה להתאחד. מה נכנס לדרך שבה בנית את העונה?
חילקנו את הסיפור למעשים. היינו צריכים לראות את סטד בכוחות עצמו, לראות איך זה הלך לו, וזה גרוע. ואז לראות איך הוא משתנה ברגע שהוא פוגש את אהבת חייו - לי זה נראה חשוב, לראות עד כמה הוא מסתדר לבד. והיינו צריכים לקבל תחושה של ההרכב. ברגע שסטד ושחור הזקן נפגשים בעונה הראשונה, הם אוכלים הרבה סיפור, ואנחנו כבר לא יכולים ללמוד כל כך הרבה על הצוות שלנו. אנחנו לא זוכים לראות אותם עושים דברים כמו שהייתי רוצה, כי יש רק פרק זמן מוגבל.
אז היינו צריכים לתת למערכה הראשונה קצת יותר מרחב נשימה, לבסס את הטון של ההצגה, מי הדמויות, מי הן אחת לשנייה. ואז שסטיד נתקל בדבר הנורא הזה שבו הוא נדקר. אני אוהב לראות גבר מתנשא. והוא אכן התנשא, ושילם על זה בצורה מאוד רצינית. בעיני, כשאתה רואה אותו נדקר, והדם זורם באצבעותיו, זה כמו "אוי, לא, הליצן נדקר! ולאקוֹמֶדִיָה-נדקר, הוא קיבלנדקרנדקר!" זה מגניב בעיני. ואז העובדה שבלקזקן ימצא אותו כסוף מה שתהיה המערכה הראשונה בסיפור שלנו הרגיש לי טוב.
צילום: אהרון אפשטיין/HBO מקס
הסיפור הזה יצא לך בעיצומו של עוד רגע לאומי סביב נראות וזכויות לאנשים קווירים, מהצעת החוק "אל תגיד הומו" של פלורידה והתגובה של דיסניאל אגל חדש של הצעת חקיקה מדכאת. איך זה להוציא סיפור אהבה הומוסקסואל נלהב באמצע הרגע הזה?
זה עיתוי מצער בכך שזה קורה בכלל, וזה תזמון מצוין בכך שפלורידה אומרת "אל תגיד גיי", ו-HBO Max אומרת "הדגל שלנו משמעו מוות". זה פנטסטי, אני חושב. המטרה מבחינתי הייתה ליצור מופע שלא הרגיש נישתי. היו לו מערכות יחסים ודמויות כאלה, אבל זה מיינסטרים. רציתי ליצור ארבעת רבעונים - אני שונא את הביטוי הזה - להיט של ארבעה רבעים שעדיין יש לו את מערכות היחסים האלה, כי "כמובן, אלה החיים." אנחנו לא אומרים, "זוהי מופע פיראטים הומו". זו מופע פיראטים, וזהו.
אני חושב שזה מהלך חזק ומהלך פשוט. אנחנו רק אומרים [בדרך אגב], "כן, בסדר, יש לנו דמויות קוויריות ולא בינאריות." העובדה שזה מסתדר עם הרגע הלאומי הזה אומר שאני מרגיש טוב שאנשים יכולים לצפות בתוכנית ולראות את עצמם, ולהרגיש כמו, "כן, אנחנו מיינסטרים. לא מעבירים אותנו הצידה". זו לא מופע מיוחד. זה לכולם. זה כל כך משמח אותי שזה התקבל ככה.
היית על הסט לסצנת הנשיקות של טאיקה ורייס?
אה כן.
איך היה לצלם את הרגע הזה, לעבוד איתם ועם הבמאים?
רציתי סט סגור באותו יום, רק רציתי סט מאוד ממוקד וסגור כדי שריס וטאיקה יוכלו לשחק את הסצנה. והם עושים עבודה כל כך טובה בניהול זה. בפעם השלישית שהם הריצו את הסצנה, זה היה קליק, זה עבד. טאיקה מרתק לצפייה, כי הוא מביים את עצמו - הוא רגיל לביים את עצמו. הוא ממש טוב [לומר] לבמאי [מבטא טאיקה ווייטיטי מדויק באופן מפתיע], "תגיד לי איפה אתה רוצה אותי, תגיד לי מה אתה רוצה שאני אגיד." הוא השחקן שאני חושב שהוא רוצה שיהיה לו, הוא יביים. אני רואה את הבמאי הנודע הזה עם הבמאי-מוח שלו עדיין עובד בזמן שהוא משחק.
אז זה היה מעניין לראות אותם משחקים את הסצנות האלה שוב ושוב, לראות איך הם התעצבו עבור Rhys ו-Taika. הם עשו כל כך טוב להקשיב אחד לשני בסצנה ההיא. הם היו אדיבים מאוד לתסריט - הם עשו כל מילה שנכתבה. ואז הם הביאו כל כך נחמה אחד עם השני שהייתי כמו, "פשוט תן להם לנהל את זה. תן להם לרוץ. ללא התאמות, ללא פתקים מתקתקים. בוא נראה מה ייצא". והם הובילו אחד את השני למקום ממש יפה. ו[במאים פרק 9]ברטוברטיעשה עבודה פנטסטית כדי להגדיר את כל הסצינה כמו שהיא הייתה.
תאר לעצמך שאתה מנשק את החבר האפלטוני שלך מזה 16 שנים. זה מביך! לגרום למישהו לנשק את חברו יהיה מביך במידה מסוימת. סצנות רומנטיות, באופן כללי, מוזרות בסביבת עבודה. אז יש את הרמה הזו. באותו זמן, אתה כמו, "אנחנו פשוט הולכים להתנשק, זה בסדר." אז הסט הסגור היה חשוב כי הם באמת צריכים להתמקד ולהתעמק בסצנה, אבל זה גם כמו, "זה רק מתנשקים. זה לא עניין גדול. כל מי שעשה מחזה בתיכון עשה את זה". אני חושב שסצנה אינטימית לא פחות היא זו שבה שחור הזקן נמצא באמבטיה ואומר שהוא הולך להרוג את סטד ולשרוף את פניו ולהשתלט על חייו, אבל הוא לא רוצה לשלוח אותו לגן עדן כלבלב. ההאזנה בסצנה ההיא הייתה כל כך יפה. זו סצנה כל כך אינטימית. הם מאוד דומים. אין נשיקה בסצנה הזו, אבל היא אינטימית באותה מידה, ורק לראות אותם נפתחים זה לזה ככה, זו שמחה. ומכיוון שהם מכירים זה את זה כל כך הרבה זמן, אתה יכול להביא את הסצנות למקומות האלה הרבה יותר מהר ממה שהיית מקבל אותם בדרך כלל.
צילום: אהרון אפשטיין/HBO מקס
כשאנחנו עם Blackbeard בגמר במיוחד, אנחנו במקומות אפלים ודרמטיים, אבל בכל פעם שאנחנו עם סטד, אנחנו חוזרים לקומדיה רחבה. אם תקבל את שתי העונות הבאות, בדיוק כמו שאתה רוצה, כמה היית רוצה להישען אחורה לקומדיה גדולה מול דרמה? איך ייראה האיזון?
זו שאלה ממש טובה. אני חושב ששלושת הפרקים האחרונים של העונה באמת עובדים. יש כיף מגוחך, עם וויל ארנט עושה דברים מטופשים עם שוט שוורים, וקרב הסרטנים. זה נהדר, הסיפורים ממש קופצים. מתרחשים שם כמו ארבעה סיפורים שונים, שלדעתי הם כמו "איי, זה הרבה!" אבל זה זורם ממש יפה. אני חושב שהכיף בשבילי בבניית ההצגה הזו הוא לקבל רגעים שהם באמת אלימים, כי פיראטים הם פושעים, ורגעים שהם ממש רחבים ומצחיקים באמת ובאמת קורע מצחוק, ואז רגעים שבהם אנחנו באמת פשוט מתיישבים ומקבלים לראות אנשים מרגישים. כל עוד שלושת הדברים האלה מתחלפים, אני שמח. אפשר לקבל עדיפות בפרק, אבל אם שלושתם שם, זה בריא וזה עובד.
אני חושב שסטד ושחור הזקן יישארו במוקד שלהדגל שלנו פירושו מוותפאנדום. אבל כמו שאתה אומר, יש עוד המון סיפורים. לאן אתה הכי רוצה להפנות את הצופים, מלבד הזוגיות המרכזית שלך? במה אתה מקווה שאנשים מתמקדים בצפייה החוזרת שלהם, או תוהים לגבי העתיד?
אוי ילד. זה קאסט כל כך נהדר. אני פשוט נהנה מכולם, אתה יודע? אני חושב שקון אוניל עושה עבודה כל כך נהדרת. הוא דמות כל כך מורכבת, וזו מערכת יחסים כל כך מעונה. וגם זה סיפור אהבה, בינו לבין שחור הזקן. זה סיפור מאוד לא מתפקד, אבל כיף לראות אותו. צפו בזה אולי, בצפייה חוזרת, מסתכלים לאן הקשר שלהם הולך בסופו של דבר. ואני חושב שהרבה מזה בשבילי זה פשוט ליהנות מהאנסמבל. יואן ברמנר נמצא שם, מדהים, משחק דברים בגודל כזה, והם מקורקעים. אני אוהב את זה. זו מבוכה של עושר. יש את כל הטעמים השונים של המשחק.
אז אני חושב שזה יחזיק מעמד לצפייה חוזרת בסיפור הראשי, כדי לראות איך היחסים של סטד ובלקברד מתאחדים, אבל גם כדי לראות מה הצוות שם לב, ואיך הם מתקשרים זה עם זה. את כל הדברים האלה כיף לראות.
עונה 1 שלהדגל שלנו פירושו מוותמשודר ב-HBO Max.
