בשבע השנים שחלפו מאז הצגת ה-PlayStation 3, ראינו את קונסולות המשחקים שלנו הופכות לרכזות בסלון באמצעות אבולוציה מתמדת ועדכוני תוכנה. העדכונים האלה לא תמיד היו חלקים - אם כי ב-PS3, הם תמיד התרחשו - אבל קל לראות עד כמה הפלטפורמה הגיעה.
בינתיים, מעצבי ה-PlayStation 4 רשמו הערות ותכננו קונסולה שבאופן אחר תכונה ביקשה לטפל בכשלים של קודמתה. ה-PS3 היה ידוע לשמצה קשה לתכנות, הודות לסיליקון הקנייני שלו. אז ה-PS4 נבנה להיות ידידותי למפתחים, עם ארכיטקטורה מוכרת דמוית PC. ה-PS3 הוכרז עם בקר מוזר בצורת בומרנג, והושק עם בקר Sixaxis נטול הרעשים לפני שהתמקם בבקר ה-DualShock 3 המעולם לא נהדר. אז ה-PS4 מגיע עם ה-DualShock 4, ללא ספק הבקר הטוב ביותר שיצרו סוני אי פעם. וה-PS3 הושק בנקודת מחיר גבוהה באופן חריג, שעלה 200 דולר יותר מהמתחרים שלו. אז ל-PS4 יש מחיר הרבה יותר אגרסיבי, ומבקש הפעם 100 דולר פחות מהמתחרים.
בעוד שסוני ב-2006 התמקדה בהנעת אימוץ תקן ה-Blu-ray, ודמיינה בום נוסף של מדיה ביתית שמעולם לא ממש התממשה, לסוני ב-2013 אין הסחות דעת כאלה. ה-PS4 לא בנוי למכירת טלוויזיות תלת מימד, או תקליטורי Blu-ray או כל מנדט תאגידי אחר. מדובר בקונסולת משחקים, מסר ברור שסוני מיהרה לחזור עליו.
המיקוד הזה הביא לקונסולה שממוקמת טוב יותר מאשר הפלייסטיישן 3 הייתה ב-2006 כדי להתחרות במלחמת דשא מתרחבת לסלון. אבל אותה התמקדות גם מנעה את סוני מלקחת את סוגי הסיכויים שהופכים את קפיצות הדורות למרגשות כל כך.
