בשנת 1974, אמריקה אחזה על ידישערוריית ווטרגייט, כאשר הואשם הנשיא ריצ'רד ניקסון במעשים פליליים שכללו פריצה וכניסה וכיסוי אחר כך. במקביל, יוצר הקומיקס האגדי סטיב אנגלהארט עבד עלקפטן אמריקה והפלקוןעם סאל בוסקמה. השניים החליטו כי רגע מונומנטלי כזה בהיסטוריה האמריקאית לא יכול היה להיעשות על ידי קפטן אמריקה: שיש לשלב את רגשותיהם המוחצים של חוסר אמון וחוסר וודאות בסיפורי גיבורי העל שלהם.
אנגליהארט ובוסקמה העלו סיפור שיכול להישמע מוכר אם אתה קורא את מארוול קומיקס כרגעו זה נקרא "האימפריה הסודית", והציג קפטן אמריקה לחשוף קונספירציה עצומה לאחר שחרוזת מודעות התקפה מטילה ספק בכושרו לשמש כזקיף החירות.הסיפור הוא קומיקס כמו שהם באים, כאשר האימפריה הסודית הכותרת מתכננת להשתמש בגלגל מוטציות מילולי בתכנית שלהם, אך היא מסתיימת באופן מזעזע עד היום. קפטן אמריקה רודף אחר מנהיג הקונספירציה למשרד הסגלגל, שם הוא לא מסורק ומתאבד.
אנו אף פעם לא רואים את הפנים של "מספר אחת", אך ההשלכה ברורה; ריצ'רד ניקסון, או לפחות המקבילה של יקום מארוול של ריצ'רד ניקסון, הובילה את האימפריה הסודית. המטאפורה לא יכולה להיות ברורה יותר. סטיב רוג'רס פשוט חשף את נשיא ארצות הברית כפקחן וצפה בו מת בתוך הבית הלבן. הקפטן אמריקהקומיקס בעקבות האימפריה הסודית הוביל לתקופה של גילוי עצמי עבור רוג'רס שהתפכח כשהוא מפסיק להילחם בפשע תחת השם "קפטן אמריקה", תוך שהוא לוקח את זהותו של "נווד". סיפורים שלאחר מכן בדקו את הגבול בין היותו פטריוט לבין היותם נאמנים לממשלה, כפי שעושים סיפורי קפטן אמריקה קלאסיים רבים.
הזרםאימפריה סודיתמאת ניק ספנסר, רוד רייס, סטיב מקניבן, אנדראה סורנטינו ואח '. לא חולק הרבה במשותף עם קודמו. זה לא בוחן את ההשלכות בעולם האמיתי של גורמים רשמיים מושחתים, הוא לא מבקר אנלוגים של העולם האמיתי של דמויות פוליטיות בולטות ושנויות במחלוקת והיא אפילו לא כוללת את האימפריה הסודית.
הייתה לי הזדמנות לשוחח עם סטיב אנגלהארט ביום שני בערב על עבודתו על הסיפור המקורי, איך זה ליצור סיפורים על נשיא מושחת ופושע בזמן ששערוריה התגלתה מול העם האמריקני ואילו דעות, אם בכלל יש לו על הסיפור הנוכחי שמשתף את שמו.
רציתי להתחיל לדבר איתך על עבודתך על סיפור העלילה המקורי של האימפריה הסודית בשנת 1974, מכיוון שאחד הדברים המרתקים ביותר בה הוא שהוא הופק ופורסם בשלמותו לפני התפטרותו של הנשיא ניקסון. איך זה היה לעבוד על הסיפור ההוא בעידן ההוא?
"אין מצב שקפטן אמריקה לא יכול היה להגיב למשהו הרגע הזה"
Englehart:אני חושב שהיה די ברור שהנשיאות עומדת להסתיים, אני לא יכולה לומר שהייתי פרוגנוסטיקט פוליטי נהדר, אבל העסקה הכוללת הייתה שווטרגייט די צרכנה את אמריקה. זה היה בעידן בו היו רק שלוש רשתות טלוויזיה וכולן כיסו את הדיונים שהוחזקו בבית הלבן של ניקסון. האנשים שביצעו את הדיונים הללו היו פוליטיקאים משני צידי המעבר שלקחו את מקום עבודתם ברצינות, כך שגם אנשים ממפלגת הנשיא חקרו זאת ברצינות. אז זה היה מפעל לגיטימי שהושמע כמו מותחן פוליטי בטלוויזיה מול האוכלוסייה. בקיץ ההוא, כולם באמריקה היו מרותקים לכך, וגם הדבר המעניין בזה היה איך זה התפתח כמו רומן; אם זה יגיע לנקודה בה אולי ניקסון אולי תוכל להתחמק מזה, יתכן ויופיעו כמה ראיות חדשות.
אז כולם היו מעורבים, וכתבתי את קפטן אמריקה וחשבתי "אין מצב שקפטן אמריקה לא יכול היה להגיב למשהו הרגע הזה באמריקה אם יקום מארוול היה אמור להיות היקום האמיתי."
אז הגעתי עם הגרסה המחפשה שלי למצב, הרבה יותר פשוט מהמצב האמיתי, אבל זה היה סיפור עלילה שיסקר את התחושה של כל העניין. ואז מכיוון שזה היה מצב פשוט יותר הצלחתי להביא אותו למסקנה מהר יותר מכפי שהמציאות יכולה להביא את חלקו למסקנה. כאמור, המסקנה נראתה ברורה. הוא לא התפטר זמן רב לאחר מכן, אך המסקנה נראתה ברורה עם הראיות שהוצגו באותה נקודה, כך שזה הכיוון שלקחתי את הסיפור שלי.
מה הייתה התגובה מצד בני גילך - חבריכם לסופרים, אמנים ועורכים - כאשר העברתם אותם על הסיפור וסיפרתם להם מה אתם הולכים לעשות?
Englehart:לא הצלחתי לאף אחד. בימים ההם היה לנו חופש יצירתי מוחלט.קפטן אמריקההיה הספר שלי ויכולתי לעשות כל מה שרציתי בו. הדרישות היחידות היו שאני מפנה את זה בזמן כל חודש ושהוא ממשיך למכור, כך שלא דיברתי על זה עם אף אחד. פשוט עשיתי את הריצה שלי בתקווה שאנשים ירצו את זה, כך שזה ימשיך למכור. אף אחד לא באמת ידע לאן אני הולך עם זה עד שהגעתי לשם, ואז אנשים היו מאוד מרוצים מהדרך שזה הסתדר. זה אכן נמכר, זה משך קהל גדול וזה בעיקר מה שמארוול התעניינה בו. לא הייתה שום הפרעה בעריכה או דחיפה עליו, אני די בטוחה שכולנו נמצאים באותו עמוד.
האם קיבלת תגובה שלילית מצד האוהדים, או שהייתה המובן הכללי באותה תקופה שכולם היו מאוחדים נגד ממשל ניקסון?
"הקהל היה די מרוצה מזה, הייתי מרוצה מזה, מארוול הייתה מרוצה מזה ... ואני חושב שהיום הדברים היו שונים מאוד, בגלל האינטרנט, הפרטיזנות והשאר"
Englehart:אני חושב שאמריקה הייתה די מאוחדת. אני זוכר בסוף, עדיין היו 25 אחוז מהאמריקאים בסקרים שאמרו שהם גיבו את ניקסון, ואני שמתי את זה במוח שלי ואמרתי לעצמי בכל מצב קדימה, קחו בחשבון ש -25 אחוז מהאנשים הולכים להיות בפינה איפשהו, אבל הם הולכים להיות שם. זה לעולם לא יהיה 100 אחוז. אני לא זוכר אחרי כל הזמן הזה, אבל אם קיבלתי מכתבים שליליים בדואר הם היו מעטים ורחוקים ביניהם ואני ממש לא זוכר. יהיה קשה לומר שלא היו כאלה, אבל אמריקה הייתה די מאוחדת. אני חושב שאולי קהל הספרי הקומיקס נפל לתחום ההוא. אני מתכוון לאנשים שקוראים קומיקס יש כל סוגים שונים של דעות, אבל זה היה מצב די מאחד. אני חושב שרוב קוראי הקומיקס היו, וכנראה שעדיין הם אנשים צעירים, אנשים פעילים פוליטית, אנשים מרדנים. שוב, האשמה שלו לא הייתה כל כך מדויקת לדיון, זה היה יותר אם היית מקבל את זה או לא. הקהל היה די מרוצה מזה, הייתי מרוצה מזה, מארוול הייתה מרוצה מזה. אין שום חסרון נסתר אמיתי שידווח על כל זה. זה היה העידן בו היינו. אני יודע שרצית לדבר עליו היום, ואני חושב שהיום הדברים יהיו שונים מאוד, בגלל האינטרנט, הפרטיזנות והשאר, אבל זה התרחש במקום ובזמן ההוא, וזה ירד בצורה חלקה.
דיברנו קצת על התפטרותו של ניקסון, אבל הדמות בסיפור שלך - מספר אחת - פוגשת סיום שונה מאוד בו הוא יורה בעצמו במשרד הסגלגל. האם התלבטת כיצד לסיים את הסיפור, או שמא תמיד תסתיים באותה סצנת מוות בלתי נשכחת?
Englehart:הכי דאגתי איך לסיים את זה כסיפור. ידעתי שלא אוכל - בהקשר של ביצוע ספר קומיקס - שלא אוכל לעשות דיון בהדחה שיוביל לוויכוח משפטי ממושך ואני עושה, ממש ממש, האימפריה הסודית. זה היה ספר קומיקס לקחת את כל העניין, אז זו מטאפורה, כשהם כל הזמן אומרים במודעות עבורשומרי הגלקסיהו ניקסון נלחם חזק ככל שיכול כדי להתחמק מזה, לא ידעתי איך זה הולך לשחק בסוף אבל נראה לי שהוא יאבד ואם אני הולך לסכם את זה אז לא נודע, גיא ללא שם שבמקרה נמצא במשרד הנשיא, זה נראה כמו הדרך המהירה ביותר. הדרך שכתבתי סיפורים הייתה להתחיל לשורה ולראות מה קרה. לא יכולתי לתת להם להסתובב בכל מקום, אבל אני רוצה לתת להם מקום לנשום ואם רעיון חדש יגיע אלי בתהליך הייתי מנסה לכלול את זה. כשהגעתי למקום בו ניקסון הרג את עצמו - או את מי שהיה - כבר חשבתי מה זה יעשה לקפטן אמריקה, והסיפור "הנווד" הגיע לאחר מכן. אז עטפתי את קו העלילה האחד ויצאתי לשני.
האם אתה חושב ש"אימפריה הסודית שלך "צברה רלוונטיות חדשה באקלים הפוליטי הנוכחי?
Englehart:אה, בהחלט, בטוח. שוב, בשנות השבעים הרעיון שנשיא ישבור את החוק היה מעורער בראש. זאת אומרת, לא היינו תמימים, אבל לא היינו סוערים כמו שאנחנו עכשיו ולכן הרעיון שהנשיא יעשה זאת וינסה לכסות את זה היה ראוי לחקירת הקונגרס וזה היה ראוי לכל מה שכן היה מעורב בזה. כעת, כל מה שניקסון עשה הפך לחוקי באמריקה. ובכן, לא נשבר ונכנס אבל הרבה מהדברים שהואשם בהם היה עכשיו סוג של "לגיטימציה". עכשיו יש לנו נשיא ששובר את החוקים ימינה ומשמאל, שוכב על זה ואנחנו באמצע מצב שהוא אומר "בוא תביא אותי אם אתה יכול" והוא עושה כל מה שהוא יכול כדי למנוע מאנשים להגיע אליו. אני אוהב לקוות שבסופו של דבר נעשה זאת. האומללות של כל זה, וחוסר הדאגה לשקר שטוח לאנשים זה דבר אחר, מכיוון שכשנשאל שאלות לא נוחות באותם הימים, אנשים ענו עליהם. הם ניסו להצדיק אותם, אך הם ענו על השאלות. אחד השיעורים הגדולים של ווטרגייט לפוליטיקאים אמריקאים וכנראה שכולם היו צריכים להתחיל לענות על שאלות ב"אני לא זוכר "ולא להמשיך ברשומה לכל דבר. אותה גישה כללית נפרשה כעת. ניקסון היה בהקשר בו היו כללים והיה ברור שהוא שבר אותם כך שהתגובה של הפוליטיקאים לכל מה שהיה כדי לשנות את הכללים ולמצוא דרכים טובות יותר להתעלם מהם, במקום להפסיק לעשות את הדבר הזה. כשכתבתי את הסיפור הזה בשנות השבעים, הרעיון היה "נו טוב, עברנו על גליפה בהיסטוריה ולא נעשה את זה שוב" אבל אני לא פוליטיקאי אז לא קיבלתי את אותו השיעור הם עשו מכל זה.
עד כמה אתה נוכחי עם קומיקס גיבורי העל הנוכחי והאם אתה מתמיד בקהילה בכלל?
Englehart:לא, אני באמת לא. כשיצאתי מהקומיקס לפני כעשר שנים התחלתי לכתוב רומנים אז פשוט כיביתי קומיקס והפעלתי רומנים בכל הקשור לקריאת הבחירה שלי. ואז, כשהסרטים יוצאים אני כמו הרבה אנשים, אני מקבל את הקומיקס שלי על המסך ולא אחרת. אני יודע שיש איטרציות שונות במושג האימפריה הסודית כבר ארבעים שנה, ואני יודע שיש אחד שקורה בזמן שאנחנו מדברים, אבל אני לא יודע על זה כלום.
זו הייתה השאלה הבאה שלי, מה שמעת על הזרםאימפריה סודיתמִקרֶה?
Englehart:אני מודע לכך שהקפטן אמריקה הנוכחי אמור להיות נאצי או משהו כזה, אבל זה כל מה שאני יודע. אני לא יודע מספיק, אני חושב שזה כל גופן הידע שלי על המתרחש כרגע, כך שאין לי דעה לאן זה הולך.
לפני שאשחרר אותך, הזכרת שהיית מחוץ לקומיקס ואתה עובד על רומנים, האם זה המוקד העיקרי שלך עכשיו? איך היום שלך כמו עכשיו, אחרי קומיקס?
Englehart:אני כותב סוג של אפוס באותו אופן שבו דיברתי על סיפורים ביום הישן. אני רגיל לכתוב עם חופש יצירתי מוחלט. כשנכנסתי לעסק הם אמרו "הנה כללי הקרקע: אתה יכול לעשות כל מה שאתה רוצה לעשות כל עוד הוא נמכר ואתה הופך אותו בזמן", אז עשיתי כל מה שעשיתי תחת הכותרת ההיא. צד מהפך של הסרטים שהופך לסוף הקומיקס של הקומיקס הוא שהכל הרבה יותר הוליוודי. אתה אמור להציב את העורך שלך ואתה אמור לקבל הערות ואתה אמור לעשות את כל הדברים האלה.
זו אחת הסיבות העיקריות שעזבתי את הקומיקס, כי אני לא רוצה לעשות את זה. לא הוכשרתי לעשות את זה, אין לי שום עניין לעשות את זה אז עכשיו מה שאני עושה זה לכתוב את האפוס הזה, לחוסר מילה טובה יותר, ואני פשוט נותן לסיפור לנשום ולתת לדמויות לעשות מה הם רוצים לעשות כדי שאוכל לראות לאן זה הולך בלי לדאוג שאצטרך לעטוף אותו בשישה גיליונות או אפילו לנסות למכור אותו. יתכן שזה יתברר ככולן למען השעשוע שלי, אני לא יודע. אני נהנה מתהליך הכתיבה והגעתי עם משהו שאני נהנה מהם לא מעט, וכשאני סיום עם זה נראה. אם אני חושב שאני יכול למכור את זה, אני אתן לזה צילום ואם לא אז היה לי העונג לכתוב את זה. לתדהמתי הגדולה, בסופו של דבר הייתי כמישהו בתולדות הקומיקס, אז אני מרוצה מזה.
סטיב אנגלהארט לא טועה להיות גאה בקריירה שלו. הוא יצר יחד את המגינים, שאנג-צ'י ומנטיס, שהאחרון מופיע כעת על המסך הגדולשומרי הגלקסיה כרך א '. 2.עִםאימפריה סודית, הוא יצר את אחד מסיפורי גיבורי העל המהדהדים ביותר מבחינה פוליטית בכל הזמנים; כזה שאנחנו עדיין מדברים על זה יותר מארבעים שנה אחר כך.
בעוד שהסיפור המקורי עסק בעניין של מראה בחברה וניתוח בעיות בעולם האמיתי באמצעות סיפורי גיבורי על, מארוול היה ברור כי הזרםאימפריה סודיתהואלא אמור להיות סיפור פוליטי מפורש, ואינו מתייחס לאירועים אקטואליים. "האימפריה הסודית" המקורית לקח זמן להגיע לסיום הסיום והמהדהד שלה, ומי יודע, האירוע הנוכחי עשוי לעשות זאת גם כן. אם כי לא סביר כי זה יסתיים כשסטיב רוג'רס יניח אקדח לראשו ויושך את ההדק.
קירן שיאח הוא סופר פרילנסר בבריטניה, ומחצית מהפודקאסטים הטובים של ביצים. הוא בטוויטר, @kingimpulse. הוא מאחל בעבר שהוא ניסה יותר דברים כי עכשיו הוא יודע שבצרה זה רעיון מזויף.
