נטפליקסשלשן מתוקההואסטייה מפתיעה מחומר המקור שלו, סדרת הקומיקס שנכתבה וציירה על ידיג'ף למיר. אבל בניגוד לרוב עיבודי הקומיקס שמשתנים הרבה בהעברה, לא מדוברמקורות דמויות מפושטיםאוֹתיקוני תחפושות.
שן מתוקהיש טון שונה בתכלית בגלגול הטלוויזיה שלו. זה עדיין על ילד חצי אנושי חצי צבי בשם גאס, שמצטרף לצייד ראשים עייף עולמי כדי לצאת ממקום מקלט ילדותו ואל עולם גדול, מסוכן, פוסט אפוקליפטי - אבל זה הרבה יותר בהיר ומלא תקווה מאשר 2009 סדרת קומיקס באותו שם.
בעיני למיר, זה אידיאלי.
פוליגון שוחח עם הכותב-אמן ב-Zoom, שם אמר כי לאור הניסיון שלו בהתאמת יצירות אחרות לטלוויזיה בעצמו, הוא יודע שסיפורים נוטים להשתנות תוך כדי.שן מתוקהאינו יוצא מן הכלל, וחלק מההבדלים הללו יצרו, באופן טבעי, קומיקס על התמוטטות הנגרמת על ידי וירוסים של הציוויליזציה וילדים אנושיים שהופכים להכלאות של בעלי חיים נרדפים - לסדרת טלוויזיה קלה יותר מהמקור שלו.
"סגנון הציור שלי די בוטה, בניגוד לצילום השופע הזה בניו זילנד, נכון?" הוא אמר בצחוק. "זה לבד יוצר הבדל ויזואלי, זה די דרמטי. ואז האלימות, כמובן, מוצעת הרבה יותר בתוכנית מאשר בקומיקס. [...] אתה יכול למעשה להראות דברים בציור על פיסת נייר עם דמויות ילדים מסביב, שמרגישים מתאימים או מקובלים יותר מאשר אילו היו לנו שחקנים ילדים [בסביבות] אותה רמת אלימות. זה יכול להיות הרבה יותר מזעזע [בלייב אקשן], ולא בצורה טובה, בהכרח".
אבל יותר מכל, לפי למיר,שן מתוקהבטלוויזיה צבעוני ואופטימי יותר בגלל כמה תרבות הפופ אימצה סיפורים על פוסט-אפוקליפסות אפלות מאז המדפים הראשונים של הקומיקס.
2009,שן מתוקההיה דרכו של למירהטביע את חותמו על תת-ז'אנר מדע בדיונישהוא טרף בשקיקה בזמן שגדל. "כלומר, עברו רק 12 שנים או משהו כזה, אבל ב-12 השנים האלה העולם השתנה מאוד. וגם ראינו המון סיפורים פוסט-אפוקליפטיים ודיסטופיים על המסך מאז. ג'ים [מיקל, שיצר אתשן מתוקהסדרה,] הרגשתי, והסכמתי, שאם אנחנו הולכים לעשות משהו פוסט-אפוקליפטי בטלוויזיה, אתה צריך למצוא זווית חדשה על זה, אחרת חלק מהשפה החזותית הזאת יתחיל להרגיש קצת עייף."
הוא גם פשוט מרגיש שרוף מפוסט אפוקליפסה כמעריץ, לא רק כיוצר. "אהבתי את זה כשגדלתי, אבל אני לא מוצא את עצמי מחפש את זה יותר. [...] אני אוהב שההצגה מרגישה כמו תפיסה רעננה על זה, איפה שזה סוג של מקום מזמין ללכת אליו". ואז, כמובן, ישנה הפרספקטיבה של חיים דרך מגיפה עולמית אמיתית והשינויים שהיא כפתה על החברה. הפרק הראשון שלשן מתוקהצולם ב-2019, כשהצוות יכול לחזור לניו זילנד כדי להמשיך לצלם רק בסתיו 2020.
וכך כמו גיבוריו הנודדים, השן מתוקהסדרות הטלוויזיה שואפות לגלות משהו חדש בסביבה שכבר מנוהלת היטב.
"[חשבנו] על זה כעל עולם פוסט-פוסט-אפוקליפטי," אמר למיר, "שבו אתה יוצא מהכיעור, והעולם מתחיל לחזור לטבע; נראה שזה מתאים מאוד לנושאים שכבר היו אפויים בסיפור. [...] אני כן חושב שעדיין יש לא מעט חושך בתוכנית, היא פשוט מוצגת בצורה אחרת, וכמו כן, יש הרבה לב בקומיקס פשוט הוצג אולי בצורה קצת אחרת. בסופו של דבר הכל אותן דמויות, והן יצליחו להכות את כל אותן פעימות סיפור. אולי הם יגיעו לשם בדרך אחרת, או שהם הוסיפו דמויות ודברים חדשים, אבל בסך הכל, אני מרגיש שזה באמת עדייןשן מתוקהואני מרגיש ממש שמח עם זה".
אבל החלק הכי טוב שיש מתוק יותרשן מתוקהבנטפליקס הוא שהיוצר שלה זוכה לחלוק אותו עם בנו שלו, גאס, שנולד בזמן שעבד על הגליונות הראשונים שלשן מתוקההקומיקס.
"עכשיו, גאס שלי הוא בעצם אותו גיל של הדמות גאס, ושורד מגיפה", אמר למיר לפוליגון. "אז זה הדבר הכי מוזר, אבל זה מגניב לשבת שם ולהיות מסוגל לראות את זה איתו, ושהוא ישאל אותי שאלות על זה. ״זה בספר? זה חלק בספר?' ורק אני הסברתי 'אה, החלק הזה בספר, החלק הזה היה קצת שונה'".
