המבוא ללַהַט—למי שמתנגד ללחצן "דלג על מבוא" - מפנק את הצופים בקבוצה של מתאבקים לובשי ניאון המתכוננים לקרב, הכל בלחן של "הלוחם" של פאטי סמית'. כשהם מחליקים על שריון המתיחה המחובר בספריי שיער, מבריק, הם מרסקים, מעודדים ונלחמים, כל מכה מתפתלת על המסך.
רצף הכותרות והנחת היסוד הנוצצת שמו את הקרב באור הזרקורים, אבללַהַט,בוטל ללא טקס מוקדם יותר השבועלאחר אחידוש קודם, היה יותר מהפסקול המדפק של שנות השמונים או התלבושות הרועשות. בעצם דרמדיה של מקום עבודה עם ספנדקס מתכתי, הסדרה של ליז פלאהייב וקרלי מנש אפשרה לזמן ולמרחב לשקול ברצינות את מערכות היחסים של נשים; אלה שהם רודפים ומטפחים, ואלו שהם מגלים במקומות הכי לא סבירים. כל פרק היה חלק משינוי מתמשך בתרבות שלומדת לקבל ולהכיר בעומק החברות הנשית.
לעתים קרובות מדי, חברות נשית מקבלת זמן קצר בתקשורת; או שהן מוצגות כרעילות, מה שמוביל את הנשים לחתוך פיתיון, או שהן אינן אלא בריאות, מלבד מאבק אחד שייפתר במעט הבנה. מראה כמופארקים ונופש,חברים,המופע של מרי טיילר מור,וילדה חדשהכולם מציירים ידידות בין נשים כהתאמה קלה, לעתים נדירות מאותגרת על ידי אירועי חיים. לא משנה עד כמה החברות בתוכניות האלה מקסימות, לקומדיה שלהן היה רק לעתים רחוקות רוחב פס לכל טווח הידידות הנשי, שלא לדבר על הסברה על הדרך הארוכה לפתרון אחרי קרב פיצוץ.
כיום, עם יותר נשים מאחורי הקלעים בתפקידי יוצרת וכותבת, ההתמודדות עם המורכבות של מערכות יחסים נשיות הפכה להיות חיונית יותר לתוכניות טלוויזיה המציגות את מלוא הכוח של חברות נשית. מראה כמולֹא בָּטוּחַ,ברוד סיטי,וגרייס ופרנקילהראות, לא רק עד כמה חיים בין שתי נשים יכולים להיות מספקים, אלא מה קורה כשהסערה מוציאה את הקשר הזה מסינכרון ומשפיעה על היכולת להתחבר. בסיפורים האלה, חברות היא יותר מסתם קשר, זו מערכת יחסים קולחת, מלאה בעליות ומורדות וכל ההתפתחויות שביניהם.
צילום: אריקה פריז/נטפליקס
לַהַטהייתה הצגה שעיגנה את עצמה במרחב הזה, ומסבכת את הרעיון של חברות אישית ומקצועית כאחד. בפיילוט, השחקנית המתקשה רות (אליסון ברי) רושמת מקום בליגת ההיאבקות הטיולרית (ביקום) במקביל לחברתה דבי (בטי גילפין) מגלה שהיא שכבה עם בעלה. ברגע שגם דבי מצטרפת ל-GLOW, השניים נאלצים למצוא דרך לעבוד יחד; דבי לוקחת על עצמה את התפקיד של הגיבורה הכל-אמריקאית, ליברטי בל, ורות הופכת לעקב שלה, זויה ההורסת.
בניגוד לטלוויזיה הסיטקום המסורתית יותר, מערכת היחסים שלהם לא מסתכמת רק ב"אויבים" או "קטניות". במקום זאת, מתייחסים אליהן במשקל ובכבוד שרוב הנשים מרגישות שמגיעה חברות בין נשים, גם כשהן התחמצמו. תפקידם אומר שאף אחד מהם אינו במצב פשוט לוותר על החברות כי זה קשה, אפילו עם סיבה מוצדקת אבל אף אחד לא רוצה במיוחד. כפי שמציינת רות, דבי יכלה להתרחק לאחר שסטר לה. היא בחרה לחזור להופעה.
הקשר של המתאבקים קוצני, אך משכנע, וכל תזוזה נטועה עמוק בדמויות ובבחירות שלהם. בפיילוט אנו רואים את הדפוסים הטבעיים שלהם מתחילים להראות את הסדקים: רות היא חביבת האנשים, ודבי היא נערת הזהב. לדבי "יש הכל" ורוצה לעזור על ידי סירוק האומללות של רות; חוסר הביטחון של רות הופך לטינה כה עמוקה שהיא אפילו לא יכולה להסביר מדוע היא מחבלת במערכת היחסים. הם נמצאים במקומות שונים מאוד בחייהם, וחוסר היכולת שלהם להתחבר מחליש את הידידות שלהם. עם הזמן המלחמה הקרה שלהם מתחילה להפשיר, אבל האינטימיות הרגשית שלהם אף פעם לא נשמרת לחלוטין. אפילו כשהם דנים ביכולת להשלים שגרה, דבי מתעצבנת מכך שרות לא תשאל מדוע זה לא עבד בפעם הראשונה. עם זאת, דבי עדיין לא תציע את המידע.
צילום: עלי גולדשטיין/נטפליקס
הכותבים שללַהַטאף פעם לא באמת לטעון אם אחד צודק יותר מהשני. עם ענייני ידידות, רק לעתים נדירות הכתת ראשים היא שחור-לבן. הקטטות שלהם מחוץ לזירה הוצגו יפהכִּיאתה יכול לראות את הסדקים כל כך ברור אפילו שהם עיוורים אליהם. במקום זאת,לַהַטמאפשרת לחברות המסובכת שלהם להוציא את מה שהיא יכולה, ומשאירה רגעים לצמיחת אופי שקטה בין שני המתאבקים המגששים את דרכם לאיזשהו פתרון של התלונות שלהם. הדרך שלהם לריפוי אינה פשוטה כמו קשת עונתית מנצחת; ברגעים האחרונים של עונה 1, דבי דוחה את הצעתה של רות למשקה, גם לאחר שעזבה את בעלה. "אנחנו לא שם," היא יורקת בקוצר רוח. מַהלַהַטמבינה באופן אינטואיטיבי זה שלנשים האלה תמיד יהיו את האתגרים שלהן, אבל הן מוכנות לקבל את זה ולנסות חברות בכל מקרה, קשה ככל שתהיה לפעמים.
במשך שלוש עונות, הדרמה התגלגלה רק מהנשים הלבנות שבמרכזה. מטבעו שלהיסטוריית ההיאבקות האמיתיתלַהַטשואב מ, רוב צוות השחקנים נאלץ להתקוטט עם סטריאוטיפים, ולאמץ אותם כפרסונות שלהם למען אפיון קל של הקהל ביקום. בשלב מוקדם, הדמויות הללו, רבות מהן נשים צבעוניות, נוטות לעבר המהמורות של סיפור סיפורים בטלוויזיה, שם האחווה נוטפת החוצה כתוצר לוואי של קרבה, ומעלימה כל קושי אמיתי. לאט אבל בטוח, דמויות כמו צ'רי (סידל נואל), ארתי (סוניטה מאני), וג'ני (אלן וונג) כל אחת מאתגרת את האופן שבו הן נתפסות על ידי הבנות האחרות, ועומדות על כל הזהות שלהן. למרות שלעתים קרובות זה עדיין העדיף דמויות לבנות, הדחף שללַהַטהיה ברור: ניצוצות חיכוך, ומדברים עליו.
לַהַטהעונה השלישית של הביאה את אקט ההיאבקות לווגאס, תוך שימוש בשינוי הנוף כמטאפורה הדוקה לפיתוח עצור ולחוסר קומבובולציה הנובעת מדריכת רגל בקזינו. ובכל זאת, בפרק השישי, "בחוץ",לַהַטמראה כיצד מערכות היחסים של דבי, רות וכל החבורה התפתחו. דבי מצאה חבר באמא העובדת, Tammé; לרות ושילה תמיד הייתה קבלה רכה שגורמת לשתיהן להרגיש בטוחות; יולנדה אומרת לארת'י שחברות עם סטרייטים פירושה התמודדות עם הומופוביה מופנמת; מלרוז וג'ני מבינות זו את ההיסטוריה של זו באלימות באופן שמאפשר פתרון; כרמן ורונדה מדברות בהיסוס על בנים. ממילא כולם מתחייבים ליצירת חברויות. עבור תוכנית טלוויזיה שמקווה לומר משהו עמוק יותר על מערכות יחסים נשיות, זו גמישות אמיתית.
צילום: אריקה פריז/נטפליקס
הנשים המדהימות הפיקטיביות של ההיאבקות אי פעם יהיו בטוחות מספיק כדי להיות "משפחה", נקייה מפגמים ורגשות מתוחים. אבל ההבנה הזו היא שעושהלַהַטמרגישים כל כך מרעננים: בתרבות שלעתים קרובות כל כך מדברת על תפקיד הידידות בחייהן של נשים או מפחיתה אותה, פלאהייב ומנש מכירים בכוחם עלינו, לטוב ולרע. הקשרים שהנשים הללו מייצרות מבהירות את ההצגה שהן בונות, משפיעות על ההערכה העצמית שלהן, בונות אותן ומפילות אותן. כשרות נמצאת בבית החולים בגלל שבר בקרסול, היא מכירה בכך שהקשרים שלה חשובים לא פחות מהניסיון המקצועי: "זו לא [רק תוכנית טלוויזיה] בשבילי. יש לי אנשים עכשיו - אנשים שבאים איתי למיון, אנשים שבאיםלְטַפֵּלאם אני נפגע."
בסופו של יום - ובוודאי בסופו של ימי המגיפה הללו - שיש אנשים שאכפת להם זה כל מה שכל אחד מאיתנו באמת יכול לקוות לו.לַהַטהיה חלק מיבול של מופעים שראו ידידות חיונית לא פחות לנשים כמו תחומי אהבה (אם לא יותר). וסיפור הסיפור הפך חברויות דינמיות כמו התמודדויות ההיאבקות, לופתות ומתפתחות עם כל צעד, חלק בלתי נפרד מהמרקם של המופע. מערכות יחסים אלו עשויות להיות מקצועיות או אישיות עמוקות. אבל תמיד היה מקום למשא ומתן, לצמיחה, לאהבה בחברות שללַהַט.
יותר מסתם להיגמר על צוק, לאבד את הסדרה פירושו להפסיד תוכנית שהבינה שצריך לראות בנשים חברות ומקורבות, פגמים והכל. זו השתקפות שמגיע לנשים לראות לעתים קרובות יותר, ובלילַהַטהנוף הדליל ממילא מרגיש הרבה יותר ריק.
