כל מי שמנסה לשווק סרט בימים אלה עומד בפני קרב עלייה. צניחת ה-COVID ב-2020 הצידה, מספר הסרטים שיוצאים מדי שנה ראה אצמיחה חדה ויציבה מדי שנה מאז שנות ה-2000, ועם פלטפורמות סטרימינג שנותנות לצופים אפשרויות רבות יותר מאי פעם לגבי היכן ומתי לצפות בסרטים, הקהל של כל מהדורה נתונה התפצל בצורה דרמטית, מה שמקשה יותר ויותר על סרטים קטנים יותר למצוא משיכה. מפה לאוזן חיובית, נלהבת, אורגנית נותרה אחת הדרכים הטובות ביותר עבור כל סרט למצוא את הקהל שלו - אבללהיטים אמיתיים מפה לאוזן הפכו נדירים למדי. ואז יש את 2022בַּרבָּרִי.
השיווק של סרט האימה עתיר הקונספט של זאק קרגר נבנה סביב סודיות, עם טריילר ראשוני שרק מרמז בצורה רחבה לאן הולך הסיפור- ברור שזה סרט מפחיד על משהו רע שקורה, אבל תת-ז'אנר האימה בפועל והכיוון לעלילה נותרו לא ברורים בכוונה. תחושת הציפייה וחוסר הוודאות הזו הם משהו שכל סרט אימה צריך, אם כי רק מעטים מהם מקבלים, במיוחד כניסות הזיכיון שבהן כל פעימה צפויה מראש. וקרגר ניצל את זה עד תום, על ידי בניית כל כך הרבה מתח בהיבטים שונים של הנרטיב, עד שלא ברור מי מהם יהיה הטריגר עד שהמלכדת תיסגר על הקהל.
ג'ורג'ינה קמפבל (בירד בוקס ברצלונה) מככבת בתור טס, אישה שמבקרת בדטרויט לראיון עבודה עם סיכון גבוה. עם זאת, כשהיא מגיעה ל-Airbnb שלה, יש כבר גבר במגורים - קית' (ביל סקארסגארד), שטוען שהוא הזמין את הבית לאותו פרק זמן, באתר אחר. הסיפור שלו מסתיים, וברור שהוא מודע לעצבנותה של טס לגבי חלוקת מרחב מחיה עם גבר זר. אבל בשעת לילה מאוחרת, בשכונה מעורפלת בזמן סופת גשם מסנוורת, כשכל המלונות המקומיים מוזמנים לכנס, האפשרויות של טס מוגבלות, והיא נותנת לשכנע את עצמה להישאר בלילה.
זה כל מה שבמאי אימה אינדי צריך בשבילוסוג מסוים של מותחן מופשט, יעיל ועם תקציב נמוך במיוחד- מהסוג שבו מתח עולה באופן אורגני מתוך הלא ידועים העדינים של התקרבות לזר שעשוי להיות טורף, שקרן, שניהם או שניהם. במערכה הראשונה של הסרט, קרגר כורה הרבה אי נוחות מפרטים קטנים, כמו האופן שבו קית' מסתכל על טס ברגעים מסוימים: הוא משקף את נורמן בייטס מתפעל בביישנות מריון קריין.פסיכו, אם כי לא מעז להביע משיכה פתוחה. או האופן שבו התאורה הנמוכה בבית נוטה לצלל את שניהם בפתחים או כנגד מנורות, והופכת את "עמידה בחדר" ל"מתנשאת מבשר רעות בצללים".
בכל פעם שטס שומעת רעש מוזר או יוצאת למכונית שלה לבדה או רואה זר צועק מתקרב במהירות, זה מרגיש כמו הסלמה חדשה, מסוג הרגעים של "אוהההה, הנה זה בא" שמעריצי האימה חיים למענו. אבל כשהקהל מתחיל לגלות מהבַּרבָּרִיהוא באמת על, זה עדיין הלם מעורר נפש - וזה היה ההלם שבאמת גרם למעריצי האימה לדבר עליובַּרבָּרִיכחוויה קלאסית של "היכנס לעיוורון ותן לסרט הזה את מלוא תשומת הלב שלך".
אבל זה אמר, מה עשהבַּרבָּרִיחוויה מתמשכת ולא רק נושא זמזום לטווח קצר הוא הדרך שבה הוא מחזיק בזיכרון גם לאחר שהזעזועים הראשוניים נמוגים. ההופעות של קמפבל וסקארסגארד מפתות ומסובכות, והדינמיקה ביניהן מרובדת מספיק כדי להזמין את הצופים להזדהות עם טס וקית' בתורם. ישנה מודעות של שני הצדדים בתסריט של קרגר שמבקשת מהקהל לשקול בו-זמנית את נקודות המבט שלו: זה יהיה לא נוח להיות אישה שמנווטת את הלא נודע של להיות תקועה בחלל קטן עם גבר שכוונותיו אינן ברורות. אבל זה לא נוח להיות גבר באותה סביבה, שמנסה להיראות לא מזיק, שפיר וידידותי, ועדיין לראות את מקבילו נרתע בכל פעם שהוא זז, מחייך או עושה את מה שהוא מחשיב כמחווה ידידותית.
ובַּרבָּרִיהולך רחוק יותר מזהלחקור את החיים של עיר, בהתחשב במשבר הכלכלי שמעצב מחדש את השכונות ואת חייהם של אלה שגרים שם, ולוקח את המלנכוליה של אנשים שננטשו כשהכלכלה ממשיכה בלעדיהם. זהו סרט עשיר בדרכים עדינות, מזמין דיון לאחר מעשה ומפרק באופן שרוב סרטי האימה מבוססי ההלם לא עושים זאת.
בַּרבָּרִיריצת הקופה שלמספר סיפור מעניין: בעידן שבו אפילושוברי קופות מיועדיםפַּחִיתלחץ על סטרימינג כל כך מהרשתוכניות השכרה דיגיטליות יכולות להתחרות בריצות תיאטרליות שהופסקו, סרטו של קרגר נשאר בבתי הקולנוע במשך חודשים. זו לא הייתה נפילה כלכלית ענקית: היא הרוויחה 45 מיליון דולר ברחבי העולם, אם כי בתקציב של כעשירית מזה. אבל מספר האולמות שבהם הוא היה גדל ולא הצטמצם משבוע לשבוע, ובכל סוף שבוע חדש נרשמה התעוררות משמעותית נוספת בכמות הצופים במקום הירידה האיטית הצפויה. (הדדליין אמר שכן"מחזיק מעמד די מרהיב"בהשוואה לירידה הרגילה משבוע לשבוע עבור סרטי אימה.)
בַּרבָּרִיזכה למסע לחישה שאמרצריך לראות את הסרט הזה כדי להאמין בו.ואתה לא צריך לפספס את החוויה הזו.וכל מעריץ אימה אמיתי צריך לראות את הסרט הזה.ללא כוכבים גדולים, ללא IP מוכר מאחוריו, וללא הוק עלילתי גדול ברור, הוא עדיין עורר מספיק סקרנות כדי שקהל משמעותי עדיין מצא אותו בבתי הקולנוע שישה שבועות לאחר היציאה. ואז זה פגע במקס ובנטפליקס, והיה להיט גם שם.
אבל במהלך השנתיים האחרונות,בַּרבָּרִיירד בשקט מהרדאר: הוא עזב את מקס, הוא עזב את נטפליקס, והוא יעזוב את Amazon Video בליל כל הקדושים. זה עדיין על Hulu, לעת עתה, אבל הקסם הראשוני דעך במהלך השנים האחרונות. עם סגירת העונה המפחידה, ובַּרבָּרִיהבולטות של שירותי הזרמת מנויים בעקבותיהם, זה זמן מצוין להתעדכן בסרט שאנשי יחסי ציבור עדיין ממשיכים להפעיל כמו קמע שמאני כשהם רוצים להציע שהפרויקט החדש ביותר שהם מוכרים הוא סרט חובה עלול להפוך ללהיט ויראלי. "זה יכול להיות הבאבַּרבָּרִי!" היא עדיין הבטחה די משכנעת - אבל זה עוזר אם כבר ראית את תכונת האימה הרוצחת שאת הצלחתה הם מנסים לשאול.
