אחד השמות הפרטיים שאתה רואה על המסך בתחילתאל תזוז, מותחן רצח ביער חביב למדי שזורם כעת בנטפליקס, הוא סם ריימי, שחברת ההפקה שלו היא אחד הכוחות מאחורי הסרט. ריימי התחיל לביים אימה ב-Lo-Fi כמו הטרילוגיה המקורית של Evil Dead לפני שהתקדם ללהיטי ענק כמו ה-סרטי טובי מגווייר ספיידרמןולאחרונה, ה-MCU'sדוקטור סטריינג' ברב-יקום הטירוף. אבל במקום להשתמש בכוחו כדי לצרף קרדיטים של מפיק בכיר לשובר קופות ענק, או אפילו לפרויקטים של תשוקה אמנותית, ריימי נותן כבוד לשורשים שלו, עושה את העבודה הכנה של הפקת סרטי ז'אנר בתקציב נמוך עד בינוני, כמו הסרט של Fede Alvarez.אל תנשום,רכב הדינו המטופש של אדם דרייבר65, או במקרה הזה, סרט אימה בקנה מידה קטן ישר לנטפליקס.
סוג זה של פרויקט סרטים בזמנים קטנים הוא תחום עתיק יומין, חשוב, אך לא הרבה לדיון ביצירת סרטי ז'אנר, הקיים איפשהו בין אינדי ללא תקציב ובין זהויות מותג הבוטיק של אנשים כמו Blumhouse ו-A24. מפיקים כמו ריימי עושים סרטים פשוטים בזול עם במאים צעירים וקאסט קטן, מוכרים לאולפנים או סטרימרים ברווח, ואז מתגלגלים לסרט הבא. זה מזכיר לי את עבודתו של האגדירוג'ר קורמן, שלא השאיר פינות פתוחות בדרכו להפקת ממש מאות סרטי ז'אנר בקריירה של 70 שנה.
קורמן התייחס לסרטים כאל מוצר - מוצר זול, כלומר - ויצר מעט יצירות מופת, אבל סרטי התקציב המהירים שלו הזניקו את הקריירה של כולם.מרטין סקורסזה לג'יימס קמרון לג'ק ניקולסון. ההיסטוריה של הקולנוע לא הייתה זהה בלעדיו.
כשאני אומר את זהאל תזוזהוא המקבילה המודרנית לסרט של קורמן, שעשוי לגרום לו להישמע יותר טראשי או אקזוטי ממה שהוא באמת. זה לא איזו קלאסיקת פולחן עתידית. אבל זו יצירה קולנועית יעילה ויעילה שעושה בדיוק את מה שהיא צריכה לעשות, לא יותר ולא פחות, כדי לנצל רעיון גדול אחד - האימה של להיות לכודה בגוף שלך, בלי יכולת לזוז או לדבר.
איריס (קלסי אסביל) היא אם אבלה שמטיילת בלי הטלפון שלה ביער נידח. היא נתקלת באדם זר (סיפור אימה אמריקאישל פין ויטרוק) שמראה את טוב לבה, אבל אז חוטף אותה. היא בורחת, אבל כשהיא מחזיקה את שובה באיומי סכין, הוא מגלה שהזריק לה תרופה משתקת שתיקח ממנה את המוטוריקה העדינה, אחר כך את רגליה, ואז את כוח הדיבור שלה; עד שזה ישפיע במלואו, היא לא תוכל לעשות דבר מלבד למצמץ.
זו הגדרה מפחידה אינסטינקטיבית, אבל קשה להמחיז אותה. איך אתה שומר על העלילה כשהגיבור שלך לא יכול? לכותבים TJ Cimfel ודיוויד ווייט ולבמאים בריאן נטו ואדם שינדלר יש כמה תשובות ערמומיות לחידה הזו, כולל הנדסת מצב שבו אייריס, עם הפעולות המוגבלות ביותר העומדות לרשותה, נאלצת לפנות אל החוטף שלה לישועה. מחוץ לאש, חזרה למחבת.
צילום: ולדיסלב לפוייב/נטפליקס
יש מתח מייסר, מובנה לרגע הזה, כמו גם לכמה אחרים שבהם איריס בוהה בפנים של הצלה, לא מסוגלת לעשות דבר בנידון. כשהפקולטות שלה חוזרות לאט, נראה שהמתח של הסרט יתחיל להתפוגג - אבל שוב, יוצרי הסרט מוצאים דרכים לאזן את זה ולשמור עלאל תזוזהדרך של מפחד לקתרזיס במסלול יציב ומניע.
אל תזוזהוא סרט חלקלק ומיומן, אבל אין שום דבר יוצא דופן באופן שבו הוא הורכב, ויוצרי הסרט לא עושים הרבה ניסיון לחפור כל עומק או תהודה מההתקנה החכמה שלו. היכן שקורמן עשוי להחיל ברק מפחיד וסנסציוני על מתכנת פונקציונלי כמו זה, גרסת 2024 מחווה במקום זאת לעבר סוג של רגשיות מפוכחת, יוקרתית: איריס רדופה על ידי מותו של ילדה, והרוצח שלה לעתיד נותן בצורה פרוורטית לה סיבה לחיות שוב. זה נותן לאסביל משהו להיאחז בו בהופעה שלה, אבל הסיפור רק נותן מס שפתיים לרעיון.
אל תזוזהוא לא סרט על ההשפעות המשתקות של האבל, באמת - אפילו אם כותביו אולי חשבו שכן. זה, ובכן, סרט על כמה מפחיד זה יהיה לא להיות מסוגל לזוז, בדיוק כמו שכתוב בכותרת. ולפעמים - כשמפעילים את נטפליקס ביום שישי בערב אחרי שבוע מעייף, למשל - סוג כזה של משלוח יעיל בהתאם לציפיות הוא כל מה שאתה באמת צריך.
אל תזוזזורם כעת בנטפליקס.
