כל אחד יכול לקנות כרטיסים השנה ל-E3, תוכנית באצ'אנליה מבוססת משחקי וידאו המתקיימת בלוס אנג'לס מדי קיץ. או שהם יכלו, עד שהם נמכרו.
מכירת הכרטיסים הייתה ראשונה בהיסטוריה של שני העשורים של המופע הגדול של איגוד תוכנת הבידור.
כ-15,000 אנשים רכשו גישה לרצפות התצוגה העמוסות תמיד עבור הזכות לעמוד בתור לשחק במשחקים שעדיין לא שוחררו, להשתתף בראיונות שנערכו על במה רק עבורם ובאופן כללי להתלהב מתעשיית המשחקים.
זה האיטרציה האחרונה של הצורה ההולכת ומשתנה של תערוכת E3 ואולי סימן שהגיע הזמן לבחון מחדש האם התוכנית הפיזית צריכה להתקיים בכלל ואם כן, באיזו צורה.
היכן שחלקם עשויים לראות מהלך להתחמק מהתיישנות או ניסיון לשמור על האירוע כךמממן בעיקר את ה-ESA צף, האנשים שמנהלים את התוכנית אומרים שזו לא יותר מאשר האבולוציה האחרונה בחגיגה מתפתחת תמידית של משחקי וידאו.
"E3 נשאר רלוונטי", אמר ריץ' טיילור, סגן נשיא בכיר של ESA לענייני תקשורת ותעשייה. "אני לא חושב שהרלוונטיות שלו הייתה מאוימת באמת.
"וידאנו שזה רלוונטי וחיוני לכל מי שאכפת לו ממשחקי וידאו."
אבל במבט לאחור על פני 22 שנות ההופעות, ברור שרבות מהסיבות המעצבות שהתוכנית נוצרה כבר לא קיימות.
הסיבה הראשית והמקורית ליצירת התוכנית - מתן מקום לקמעונאים לבדוק משחקים קרובים ולקבל החלטות קנייה - אינה הכרחית מכיוון שההזמנות הללו מגיעות הרבה לפני תחילת המופע. הצגת משחקי וידאו כדבר חשוב לעולם שלא לגמרי מודע להם - פעם אחתסיבה מצוטטת לעתים קרובותגם לתוכנית של הנהגת ESA - כבר אין צורך.
אולי, העדות המובהקת ביותר לכך שהתוכנית פשוט לא מספקת את מה שהייתה רגילה היא האופן שבו חלק מבעלי המשחקים עצמם מתייחסים אליה, כאשר רבים יוצרים אירועים גדולים משלהם או פשוט מסתמכים על זרמי וידאו כדי להגיע לקהל שלהם.
הגיע הזמן שתצוגת ה-E3 של פעם, של האריזה בקמעונאים, הוצאת הודעות לעיתונות והעמסת השבוע בהכרזות, תמות. האם משהו טוב יותר יכול לתפוס את מקומו יענה בתגובה להופעה השנה והיכולת של רצפי המופעים להפוך את השנה הבאה לאירוע פומבי עוד יותר, רלוונטי יותר למילניום.
חבקו את הציבור
E3 התחילה ב-1994 הודות לתערוכת מוצרי אלקטרוניקה שלא כיבדה משחקי וידאו. עייפה מהטיפול בדלת האחורית, קבוצה של אנשים התכנסה כדי ליצור מופע שיכול להציע לקמעונאים "אירוע פרשני שיעזור להם לקבל החלטות קנייה חכמות יותר". המופע הראשון יצא לדרך בלוס אנג'לס ב-1995.
אבל הרכישה מתבצעת כעת הרבה לפני תחילת ה-E3, לפי נשיא Sony Interactive Entertainment America, שון ליידן.
"אנחנו כותבים את כל עסקי חג המולד שלנו בפברואר", אמר ליידן, שגם חזר על תמיכתה המתמשכת של סוני בתוכנית. "עד שה-E3 מגיע, זה מאוחר מדי לקיים בורסה קמעונאית משמעותית שבה אתה הולך לדבר על חגים. אתה חייב לכתוב את העסק הזה מוקדם יותר ויותר מדי שנה."
השימוש בשבוע אחד בשנה כדי לחנך את העולם על משחקי וידאו גם נראה מיושן בתרבות של ימינו. בכ-65 אחוז ממשקי הבית האמריקאיים יש לפחות אדם אחד שמשחק משחקים שלוש שעות בשבוע, לפי ה-ESA. הגיימר הממוצע בארץ הוא 35. התפיסה שהציבור הרחב אינו מודע למשחקי וידאו, השפעתם או ייבואם מתוארכים, במקרה הטוב.
ותראה איך כמה מהמוציאים לאור הגדולים מתייחסים לתוכנית. לפני שנים, נינטנדו די ויתרה על E3. היצרנית של מריו, ה-Wii וה-Switch ביטלה את מסיבת העיתונאים הגדולה שלה, עמוד אוהל של התוכנית. במקום זאת, היא הפנתה את רוב תשומת הלב שלה מהעיתונות המשמחת ואל זרמי וידאו בשפע, הדגמות משחקים בחנויות ברחבי הארץ וטורנירי משחקים ממותגים. בטח, נינטנדו עדיין מופיעה ב-E3, אבל בשנה שעברה כל הדוכן הוקדש למשחק בודד. השנה נשמע שזה יהיה דומה. גם למיקרוסופט וגם לפלייסטיישן יש עדיין מסיבות עיתונאים גדולות, אבל אפילו הטנור והטון שלהן השתנו.
ליידן של פלייסטיישן אמר שהחברה מקפידה להתמקד במשחקים ולהפוך אותם ליותר מצג מדיה מאשר מסיבת עיתונאים. הטקט החדש יחסית הזה - שמשאיר דברים כמו מספרי מכירות ודברים אנליטיים אחרים - עולה בקנה אחד עם העלייה של זרם הווידאו של פלייסטיישן עצמו של האירוע ישירות לקונסולות ולמכשירים אחרים שלה, כמו גם ליצירת אירוע סתיו. חווית ה-PlayStation היא חגיגת משחקים לפלייסטיישן בלבד, וליידן אמר שהוא נהנה לעלות שם על הבמה הרבה יותר מאשר ב-E3.
גם אם מתעלמים מכל העובדות הבסיסיות המערערות את הצורך ב-E3, יש גם את הרשימה ההולכת וגדלה של תוכניות משחקי וידאו שמתרחשות כעת בכל רחבי העולם. ה-Penny Arcade Expo הפופולרי והפומבי מקיים אירועים בסיאטל, סן אנטוניו, בוסטון, פילדלפיה ומלבורן, אוסטרליה. יש את תוכנית המשחקים של טוקיו ו-Gamescom המופלאה בגרמניה. ומשחקי וידאו יותר ויותר נזרקים לתערובת בכנסים של קומיקס ומדע בדיוני.
אז מה בעצם נותר ל-E3 להציע שהוא מקורי והכרחי?
נוף המדיה השתנה בצורה כל כך דרמטית שאפילו מתן מקום מפגש לעיתונות נראה מיותר, אם כי ראש Sony Interactive Entertainment Europe, ג'ים ראיין, אומר לי ש-E3 עדיין מצליח לייצר את הכי הרבה סיפורים מהתוכניות שבהן הוא משתתף.
אז אספקת פלטפורמה עליה ניתן לספק זרקור למשחקים נראית כמו הרגל האחרונה של הישן, הליבה E3. אם E3 הייתה לוקחת על עצמה את הדגם של תוכנית כמו Gamescom (הנוכחות ב-2016 לאותה תערוכה ענקית הייתה כ-350,000), ופותחת את הדלתות לא רק ל-15,000, אלא ל-50,000 חובבי משחקים, התוכנית גם תשמור על זרקור התקשורת שלה וגם תספק את סוג של גישה לא מסוננת לכל ההכרזות שהדור של היום מצפה ורוצה.
למרבה המזל, ה-ESA והנהגת מפרסמי המשחקים שלה נראות פתוחות להתפתח, ומופע ציבורי יכול אפילו לעזור לממן טוב יותר את ההתאחדות - עכשיו הם רק צריכים להיות מוכנים לעשות זאת לפני שיהיה מאוחר מדי.
משחק טוב הוא טור שבועי של חדשות ודעות בסינדיקציה בינלאומית על הסיפורים הגדולים של השבוע בתעשיית המשחקים והשפעתו הגדולה יותר על מה שיבוא. בריאן קרסנטה הוא עורך מייסד ועורך בכיר של פוליגון.
