Illix.run

החוכמה הנפוצה גוזרת שסרטי המשך לעולם אינם טובים כמו הסרטים שהם עוקבים אחריהם, אבל החוכמה הנפוצה לא בילתה שבועות בחיפושים דרך אינספור זיכיונות האימה כדי למצוא חריגים לכלל. ויש המון: בסדרות ארוכות שמציגות שמונה עד 12 ערכים עמוקים, טרילוגיות בנות פחות מעשור, ואפילו דוולוגיות הכוללות צמד יצירות מופת קרות אבן שהשפיעו על האימה במשך קרוב למאה שנה. מספר מפתיע של המערכות השניות של קולנוע האימה עולה על מופעי הפתיחה שלהן. אולי הסרט המקורי בסדרה שם את הרף נמוך מדי, או שהראשון מעלה אותו גבוה מדי. או שאולי שניהם ממש טובים, אבל במעקב יש רק סקוש יותר עוגי ובוגי.

מה שלא יהיה, חלק מסרטי זיכיון האימה הטובים ביותר הם במקרה סרטי המשך, וחלק מהמשכים הללו הם במקרה בין סרטי האימה הטובים ביותר שנוצרו אי פעם. הנה מבחר של 10 שניתן למצוא בקלות בשירותי סטרימינג.

החידוש ב-low-fi באנתולוגיית האימה של 2012V/H/Sמתפוגג ממש לאחר סיום הקטע הראשון שלו. ההתנשאות הבסיסית, שמתחתנת רקע של בית רדוף עם מבנה אומניבוס, היא די מפחידה, אבל נותנת למשתתפים בה יותר מדי מרחב פעולה כדי לגרום לעבודותיהם להיראות גסות בכוונה. ההמשך,V/H/S/2, עוקב אחר גישה דומה, אבל לנרטיב המקיף שלו יש מטרה, ויוצרי הסרטים התורמים שלו יודעים לצלם ביד ומגורען מבלי לטשטש את המתרחש על המסך. זה עוזר שהסרט בקצב טוב יותר מקודמו, ושפרק המרקיז שלו, "מקלט בטוח" (מאת גארת' אוונס, במאי שלהפשיטהופשיטה 2), חד, יצירתי ומפחיד מספיק בפני עצמו כדי להצדיק לא רק את ההמשך, אלא גם את קיומו של המקור.

V/H/S/2זורם בחינם ב-צינורותעם מודעות, או עלרַעַד.

שמו של ג'יימס לוויתן מוטבע בקאנון אימה לבימויפרנקנשטיין,הבית האפל הישן, והאיש הבלתי נראה, אבל הוא ראוי לא פחות להכרה על בימוי מה שהוא ללא ספק סרט ההמשך הגדול הראשון באמת של הקולנוע. אין להכחישפרנקנשטייןמעמדה כיצירת מופת בלתי ניתנת לערעור. אֲבָלה כַּלָה של פרנקנשטייןמשפר בכל מה שעושהפרנקנשטייןכל כך יוצא דופן, מהדימויים והאווירה שלו ועד לביצועיו של בוריס קרלוף כמפלצת הבודדה, שממש לא מובנת. אם אינך יכול ליהנות מאימה בגלל ההנאות העגומות של צפייה בניסוי המעבדה המתנשא והשגוי של קרלוף משתולל בכאב, או להתענג על ההלם הגולמי של תגובתה של אלזה לנצ'סטר למחזרה לעתיד, אז אין לך סיבה מועטה לצפות ב הז'אנר מלכתחילה.

אל תפרשHellbound: Hellraiser IIההכללה של קלייב בארקר כאן כדפיקה על הקלאסיקה של קלייב בארקרהלרייזר. שניהם טובים. זה רק זהHellraiser IIמנת הטירוף של הטירוף היא הרבה יותר גבוהה, מה שצפוי, לאור הסיור המעמיק בגיהנום והרחבתו על הפרטים של תצורת הקינה. טוני רנדל מביא לסרט אסתטיקה נועזת, נסיונית למחצה, תוך שהוא בונה חוקים וציפיות שבארקר הציב.הלרייזר. העור הוא שוב אופציונלי, אנשים בוחרים בעצמם את הייסורים הנצחיים, ודאג בראדלי לא יכול שלא להיות שום דבר מלבד ממלכתי ועמיד, אפילו בשעבוד מלא. למען האמת, ראש הסיכה שלו הוא המפתח למה שעושהHellraiser IIעֲבוֹדָה. יש אנושיות בהופעה שלוהלרייזרשבראדלי חוקר בו יותרHellraiser IIבהנאה מאיימת ובאמפתיה כאחד: הוא המרכז הרגשי של הסרט, ומקור מפתיע של חמלה על רקע של טירוף.

של אלי רוטאַכְסַנִיָהרחוקה מלהיותאכסניה: חלק ב', שבו נותנים משקל וחומר לגועל נפש שנאפה במתחם חסר לאבותיו.אַכְסַנִיָהעושה מעט יותר מאשר לדמיין מחדש את התפאורה של סרט השפריץ, מעביר את דפוס החטיפה-עינויים-הרג של סרטי אימה ביער למרכז אירופה, שם בחורים חרמנים מובלים על ידי גבריותם למותם העקוב מדם. לעומת זאת,אכסניה: חלק ב'יש היקף, מסיט את המסך על עולם של עושר מרהיב וסדיזם סחורה. רוט מעז לדמיין איזה סוג של אדם משלם דולר על הזכות להטיל מום ולרצוח בני עשרים חפים מפשע, אבל יש לו גם את הנימוסים הטובים לא לחסוך בהקזת דם מבוימת עשירה.אכסניה: חלק ב'הוא סרט מרושע, אבל הפראיות שלו משתווה לחכמתו.

רוב זומבי עושה סרטי אימה כבר 16 שנים, והטוב ביותר שלו עד היום (טוב, מלבדהלורדים מסאלם) עדייןדחיית השטן, מכל בחינה שיפור עצום על המבולבלים, המבולבליםבית של 1000 גופות. באחרון, זומבי מגביל את החזון שלו להומאז'; הסרט נקרא כמו קולאז' של סרטי האימה האהובים עליו.דחיית השטן, לעומת זאת, שולח גרורות להשפעותיו - מטבח המנסרים של טקססאֶלBadlands- לתוך נרטיב מגובש. בחוכמה, אולי אפילו באכזריות, הוא מציג בעיה מוסרית לקהל שלו: על ידי מיצוב מחדש של משפחת פיירפליי המרכזית כמובילים במקום כבדים, הוא מזמין אותנו להשקיע בדינמיקה שלהם ובקשר שלהם, מה שאומר שהקהל בסופו של דבר מסתיים, או ב פָּחוּתאכפתיותעל, שלישיית רוצחים חסרי רחמים, שמחים. להבין איך אתה אמור להרגיש לגבי רצף הסיום המדמם הוא האתגר האולטימטיבי באמפתיה.

דחיית השטןזורם בחינם ב-צינורותעם מודעות, או עלרַעַד.

של רוב שמידטפנייה לא נכונההיא ההגדרה של בינוניות: צוות השחקנים תפל, ההרוגים מאולפים, העלילה נוסחתית, ואפילו העוקץ שלאחר הקרדיטים האחרון מרגיש אדיש. בעיקרון,סיבוב 2 שגוי: מבוי סתוםלא היה צריך לעשות הרבה כדי לצאת לפני קודמו, אז זו הפתעה נחמדה שהבמאי ג'ו לינץ' הציב לעצמו יעד גבוה יותר מאשר "ליצור סרט טוב יותר מאשרפנייה לא נכונה." כל אחד יכול לעשות סרט טוב יותר מזהפנייה לא נכונה. אבל לינץ' הלך ועשה אטוֹבסרט, דוגמה מהשורה הראשונה של נישת האימה הקניבל הג'ינג'י המוטנטי של היער שעובד כסאטירה של הז'אנר, סאטירה של ריאליטי מחורבן,ובתור חותך.

סיבוב 2 שגוי: מבוי סתוםזורם הלאהאֲמָזוֹנָה.

שלוש שנים ושלושה סרטים ב, של ווס קרייבןסיוט ברחוב אלםסדרה פיתחה במלואה את הזהות שלה עםסיוט ברחוב אלם 3: לוחמי החלומות, הפרק שבו פרדי קרוגר הפך לרוצח הנבון, השובב, היצירתי עד אין קץ שהוא זכור בתור אחרי כמעט ארבעה עשורים של שחט בני נוער בשנתם. ארסנל ה-one-liners שלו הוא מרכיב מרכזי באישיותו, ככל הנראה יותר מהמיזם שלו וכושר ההמצאה שלו בתחום ההיפר-תחרותי של הפיכת ילדים למוות. בניית העולםסיוט ברחוב אלם 3: לוחמי החלומותהוא תענוג, אבל זה המספר של הרג הדמיון ועבודת ה-FX הטרייה שהופכת את הסרט הזה לבלתי נשכח כל כך וניתן לצפייה אינסופית, בין אם פרדי הופך אנשים למריונטות, ובין אם דוחף את החפצים שלהם לתוך מכשירי טלוויזיה.

סיוט ברחוב אלם 3: לוחמי החלומותזורם הלאהאֲמָזוֹנָה.

אם Jaume Balagueró ו-Paco Plaza's[•REC]היא רכבת הרים,[•REC]²הוא מגדל טיפה. או אולי זה מעלה מגדל: הסיפור מתקדם כלפי מעלה דרך בניין, לעבר פנטהאוז, כשהאירועים הולכים מרע לגרוע למפחיד, ומאלצים את הדמויות להעמיק בסכנה בסוף העסק של POV בגוף ראשון.[•REC]²חסר את גורם ההפתעה של[•REC], אבל מפצה על זה ואחר כך קצת באנרגיה אכזרית צרופה. הצפייה בסרט מרגישה כמו אימון, חוויה סוחפת שמעבר להכניס את הצופים לעובי הקורה, ובמקום זאת מוציאה אותם מנשימה. אנחנו ממש ליד הגיבורים הנידונים כשהם דוהרים בין דירות שופעות זומבים, מחפשים נואשות תקווה והצלה, אבל נתקלים רק בהמוני מתים אינסופיים.

זו הצעה שנויה במחלוקת בקרב חובבי וידאו מושבעים וחסידי סם ריימי: השאלה האםEvil Dead 2מהווה שיפור במת הרעהוא אישי מאוד, ותלוי איך אתה אוהב את ה-DIY splatter flicks שלך. אֲבָלEvil Dead 2הוא הרגע שבו "ריימי" לקח על עצמו תפקיד מעבר לשמש כינוי, ובא לתאר סגנון של יצירת סרטי אימה שעדיין מוזכר ומשוכפל (רע) כיום. זהו המפגש המושלם של שפיכות דמים והומור (גרדום כמו גם גס), ובקלות אחד מסרטי הקהל החיוניים ביותר בתולדות האימה. מהסצנה שבה אש מאבד את דעתו בצחוק הקקופוני של חפצים ביתיים וצ'וצ'קים ועד לרצף שבו הנרייטה קנובי נחתכת לרסיסים, אין הרבה סרטים מהונדסים כל כך בצורה מושלמת כדי לעורר תענוג מקאברי בקרב המוני גורהאונדים בעלי דעות דומות.

סיבוב 2 שגוי: מבוי סתוםהוא לג'ו לינץ' כפי שהואOuija: מקור הרועלמייק פלנגן, אם כי בין השניים, פלנגן קיבל את העסקה הגרועה ביותר: איך מישהו עושה סרט המשך טוב לסרט אימה המבוסס על משחק לוח? Ouija הוא אפילו לא "משחק" במובן המסורתי. אין מטרה קונקרטית. אבל סטיילס ווייטזה אויג'הזה זבל מוחלט, אז פלנגן יכול היה לעלות רק עםOuija: מקור הרוע. זה לא אומר שהסרט לגמרי טוב - זה אולי הגרוע ביותר שפלנגן עשה עד היום, למרות שהוא עשהמִגרָשׁשל סרטים טובים, אז ה"גרוע" ביותר הוא יחסי - אבל לראות אותו חופר משהו מספיק משמעותי כדי לתלות בו סיפור, ולמעשהלִמצוֹאזה, מרשים. אה, וההלם הזה של זריקה אחרונה מספק טלטלה כל כך מספקת שהיא שווה את מחיר הכניסה בפני עצמו.