אני מרגיש קצת אשמה על הדרך שבה אני צופה מחדשאוואטר: כשף האוויר האחרון.
אני מונה את התוכנית בין סדרת הטלוויזיה האהובה עלי אי פעם. אפילו כאדם בוגר, אני מתרשם מהאופן שבו ניצלו המופעים את המסע של אנגלהביס את אומת האשלהשחיל שטיח שלם של עולם מושפע מאלימות ואי צדק. סיפורי הדמויות שלה, כמו הגאולה של הנסיך זוקו, הופכים לכלי ליצירת סיפור שהוא בו זמנית פוליטי ואישי. רק עצם האזכור שלגִלגוּליכול לעורר פרץ של מחשבות חיוביות למה אני אוהב את הסדרהורוצה עוד. אבל גם בהתחשב בכל זה, אני מתקשה להביא את עצמי לצפות ברוב המכריע של התוכנית בכל פעם שאני צופה בה מחדש, ובסופו של דבר אני מדלגת על הרבה ממנה. בכל פעם שאני חוזר על הסדרה, אני מתחיל מספר 2, פרק 6, פרק שנקרא "השודד העיוור".
כאן אני מודה - באופן מביך משהו - שהתחלתי שלושה צפייה חוזרת מהנקודה הזו בדיוק בסדרה. בהתחלה זה לא התחיל כבחירה מודעת. הייתי צופה מחדש בפרק הספציפי הזה כי תמיד אהבתי את טוף כדמות ורק רציתי לצפות מחדש בפרק שבו היא מצטרפת לחבורה. אהבתי את קטעי האקשן ואת הריגוש שבא כשראיתי את טוף בפעולה בפעם הראשונה, אבל גם הערכתי את הדרך שבה היא משתחררת מהרעיון של הוריה שהיא ילדה חסרת אונים. העניין הוא שכשאתה עולה עלגִלגוּלצפה מחדש ברכבת, אפילו אם זה רק בשביל הפרק ההוא, זה די קשה לרדת.
תמונה: Nickelodeon Animation Studio
יש כל כך הרבה דברים טובים בחלק הזה של הסדרה. זוקו מתקשה להבין את המצפן המוסרי שלו כשהוא תופס מחסה אצל משפחת ממלכת כדור הארץ ואנחנו מקבלים צוהר לחיי ילדותו. הנסיכה אזולה רודפת אחרי אנג על לטאה-משהו-גב ומביאה מיד תחושה חדשה של אימה וקצר נשימה לצוות אווטאר. סוף סוף אנג לומד איך לכופף את האדמה. לפני שנדע את זה, אנחנו בפרק של ספריית הרוח, ואתהלָדַעַתאני צריך להמשיך לצפות עד שאפה ואנג יתאחדו מחדש. זה באמת באנגר אחרי באנגר.
אני לא אומר שכל מה שבא לפני זה רע. כמה מהפרקים האהובים עליי מגיעים לפני עונה 2, פרק 6. אני אוהב לראות את סוקה מקבל בעיטה בתחת המיזוגיני שלו על ידי ה-Kyoshi Warriors בעונה הראשונה ואת המפגש המחודש של אנג עם המלך בומי המטומטם בתחילת עונה 2. אבל אני לא יכול לעזור אבל מרגישים שהשואונראים באמת מצאו את הלב הפועם של הסדרה. המשימה של אנג להתעמת עם אומת האש מגיעה עם תחושת כיוון חזקה יותר כאשר הוא לומד כיפוף אדמה ומבקש לגייס חברים להילחם במהלך ליקוי החמה הקרוב. אבל גם אז, החלק הזה של הסדרה מראה לנו מה מייחד את אווטאר כסדרת טלוויזיה נהדרת באמת. פרקים כמו "The Tales of Ba Sing Se" לא עושים הרבה כדי לפתח את העלילה, אבל הם מעשירים את העולם בתיאורים רגשיים של הדמויות והיצורים שלו.
תמונה: Nickelodeon Animation Studio
בהתחשב בחשיבותם של פרקים כמו "Tales of Ba Sing Se" שהוזכר לעיל בגִלגוּל, אני כן מרגישה קצת אשמה שמדלגת ישר לדברים העסיסיים. אבל הנה איך שאני רואה את זה. עונה 1 שותלת את הזרעים לרבים מהסיפורים שאני אוהב בתוכנית ומפתחת בסיס נחוץ להבנת העולם בכללותו. הסיפורים של דמויות כמו זוקו לא היו פוגעים באותה מידה אם לא נראה אותו מתרוצץ כשהוא נער כועס כל כך הרבה זמן, ולעולם לא אמליץ על התחלה של צופה בפעם הראשונה בעונה 2.
עם זאת, עד העונה השנייה, יש לנו מושג חזק על איך העולם נראה בשלב זה, ואנחנו באמת זוכים לראות את התוכנית פורחת ונושא את הפירות של כל כך הרבה נקודות שהוקמו קודם לכן בסיפור, ואפילו לשתול כמה זרעים חדשים משלו! אז עכשיו, בכל פעם שאתחיל צפייה חוזרת, אני פשוט אתחיל משם. אני מתאר לעצמי שהייתי רואה משהו חדש אם אצפה בו מחדש מתחילת הסדרה, אבל עדיין, אני לא יכול שלא להרגיש שאולי, רק אולי, נתקלתי באופן אינטואיטיבי בדרך הטובה ביותר לצפייה חוזרתגִלגוּל.
