טווח ההגעה ירד בהֵליקום הטלוויזיה. אם אתה יודע משהו על הידע של משחקי Halo, אתה יודע שהדבר הבא שאמור לקרות הואמאסטר צ'יףנמלט מכוחות הברית מעל Reach, ספינתו מותקפת, ואז מתרסקת מיד על טבעת ההילה הראשונה של הסדרה. במילים אחרות, זה בעצם הרגע שבו מתחילה הפעולה. זה לא מה שקרה בהֵלסדרת טלוויזיה. במקום זאת, צ'יף (פאבלו שרייבר) וחבריו יצאו לטיול רפלקטיבי לכוכב הלכת האחורי שהרגיש הרבה יותר כמו מעקף מאשר פיתוח דמויות.
לאחר בריחה מ-Reach, צ'יף וכל השאר על ספינת הבריחה איתו (שהיא בעצם כל סדרות הקבועות שעדיין חיות חוץ מהקאי של קייט קנדי), בקרו באלריה, כוכב לכת קטן חקלאי עפר עם הרבה אדמה פנויה ואדמה כמעט רעילה. אחרי פרק גדול ומרגש כמו Fall of Reach, זה מרגיש כמו הפוגה בסגנון HBO: מסוג הפרקים שמוקדשים לביצוע חשבון נפש של הדמויות שאיבדנו ולבחון את הצורה החדשה של העולם לאחר טלטלה גדולה. . אבל התוכניות האלה מרוויחות את הפרקים הרפלקטיביים האלה באיכות עקבית לפניהם, והן נוטות לגרום לפרקים השקטים האלה להרגיש גדולים וחשובים יותר מהפרקים הרועשים. זה בהחלט לא היה המקרה בהֵלהפרק החמישי של עונה 2.
צילום: Adrienn Szabo/Paramount Plus
להגנת ההֵלכל הנחת היסוד של הסדרה, אין לה חובה לעקוב ישירות אחר אירועי המשחקים. מאז ההכרזה על התוכנית, הצוות הקריאטיבי שעומד מאחוריה מקפיד על כךציין שסדרה זו מתרחשת ב"ציר הזמן הכסוף",שהוא נפרד לחלוטין מהקאנון של המשחקים. אז ללכת למקום אחר מלבד Halo אחרי Fall of Reach זו לא ממש בעיה. הבעיה היא שהתוכנית שוב נכשלת במבחן הבסיסי והחשוב ביותר לעשות דברים מעניינים עם השינויים האלה.
נראה שהסדרה משוכנעת שהקהל אוהב ודואג לדמויות הלוואי שלה. אבל הם פשוט לא מעניינים. במהלך הפרק הזה קו העלילה הכי קוהרנטי שאנחנו מבלים איתו כולל את סורן (בוקים וודביין הנפלא, מנסה כמיטב יכולתו כמו תמיד) ואשתו בחיפוש אחר הילד שלהם. אנחנו רואים אותם חוקרים אנשים שונים ברחבי הכפר, ואפילו מוצאים מישהו שלדעתם מרחיק מהם את הילד שלהם. אבל בסוף הפרק, הם מגלים שהוא למעשה נחטף על ידי UNSC - ארגון שאנחנו מכירים כמעט רק בשלב זה כצבא שאוהב לחטוף ילדים. זו גילוי תפל, "לא חרא", שמרגיש גם ברור מדי וגם חסר משמעות בו זמנית. עוד מקווי העלילה של הפרק כולל את ריז, ספרטנית שהוצגה רק לפני מספר פרקים, מחליטה שהיא רוצה להיות חקלאית עכשיו כשהיא פצועה מכדי להיות ספרטנית.
עם קווי עלילה כל כך משעממים, על דמויות שהתוכנית אף פעם לא באמת מצליחה לשכנע אותנו שאכפת להן, זה נהיה נורא קשה לא להתגעגע לשלמות המעגלית ולמוזרות החייזרית של טבעות Halo שנותנות לזיכיון הזה את שמו. אז למה אנחנו עדיין לא שם?
נראה שהתשובה טמונה בהֵלהגישה של המופע לטבעות באופן כללי. הסדרה מזהה בבירור שאחד היתרונות הגדולים של המשחק הראשון היה שה-Halo היה מסתורי מאוד. אבל ההצגה מתקרבת לתעלומה הזו בצורה שונה מאוד מהמשחק המקורי.
צילום: Adrienn Szabo/Paramount Plus
עבור המשחק, המסתורין של Halo היה בכמה מעט מידע היה לך הן על הטבעת החייזרים והן על העולם של משחק הווידאו. מלבד הנחת היסוד של האנושות על הרגל האחורית במלחמה נגד חייזרים, כמעט כל השאר היה קופסה שחורה. אז כשאתה נוחת על Halo ברמה השנייה של המשחק (רמה שנקראת גם "Halo"), הדרך ברורה למשחק לחשוף לאט את סודותיו על Forerunners, דת הברית, המבול, 343 Guilty Spark ו כל השאר שמרגיש רגיל בסדרה היום. סדרת הטלוויזיה, לעומת זאת, החליטה להפוך את Halo ליעד. במקום לא לתת לנו שום מידע, הוא ערם ערימות על ערימות של ידע בשתי העונות הראשונות שלו והשתלשל את טבעת ההילה מול החזונות הנבואיים של הדמויות שלו. הדרך הזו להילה אינה רעה מטבעה; הצטברות וחשיפה מושקעים יכולים ליצור רגע פנטסטי בתוכנית טלוויזיה. אבל כמו ה-Hatch inאָבֵד, המפתח הוא שאתה צריך להראות לקהל למה הדבר מסתורי וחשוב - אתה צריך באמת להוכיח לנו את זה, לא רק שדמויות יפגיזו אותנו בדיאלוג מתעקש שזה חשוב. ויותר חשוב מכך, הדמויות צריכות להיכנס לזה בסופו של דבר.
כל זה לא אומר שנגמר הזמן להצגה להגיע להילה, או אפילו שהיא לא יכולה להיות טובה ברגע שהיא מגיעה לשם. אבל זה אומר שההמסע לשם עד כה הרגיש שגוי מאודואיטי מדי, וזה מתחיל להרגיש כאילו זה לא יקרה בכלל. בפרק זה, מייקי (צ'רלי מרפי) מנסה לשכנע את הבורר ללכת לטבעות Halo כי היא מתעקשת שהנביאיםמשקרים על המסע הגדול, מספרים לשאר סיפורי הברית על חשיבותו ועל התעלות מעל התחום הפיזי, אבל אף פעם לא באמת מתכננים לקחת אותם לטיול שלהם אל האלוהות. עכשיו, אני לא אומר שההֵלהסדרה היא הנביאים ואנחנו שאר הברית, אבל אני אומר שחוסר המסע שלנו לטבעת הילה מתחיל להרגיש קצת חשוד, ואוזל להם הזמן לשכנע אותי שאנחנו באמת הולך.
