הפרק הראשון שלנשורת, סדרת הסטרימינג החדשה באמזון, הרגישה מאוד כמו ההתחלה שלFallout 3בשבילי - ולא בצורה הטובה. להחליף את ליאם ניסן בקייל מקלכלן הרגיש כמו ירידה בדירוג, אבל זה כנראה בגלל שאני פשוט לא מעריץ של "אימה עדינה וחיוך טוב"שטיק. ממש כמו בסרט ההמשך של Bethesda מ-2008, החיים בתוך הכספת הרגישו די תפלים, אבל דברים באמת התחילו להיפתח עבורי בפרק 2, כשהגענו סוף סוף לשממה.
נשורתמתחיל להרגיש כמונשורתברגע שהוא פוגע במדבר המוקרן ומציג את הנשמות המסכנות המאכלסות אותו. פעם אחר פעם הסדרה מציגה את האנשים האלה במצב הגרוע ביותר שלהם - כלומר, מדינת המוצא שלהם במהלך הפוסט-אפוקליפסה - והשחקנים האלה הבינו לחלוטין את המשימה.
אחת ההופעות האהובות עליי בסדרה מגיעה רק רגעים לטיול הראשון של לוסי באזור הכפרי. שם היא פוגשת את האיכר, המתואר בצורה מרהיבה על ידי מייקל אבוט ג'וניור (רוצחי ירח הפרחים). אם נהנית מאחד ממשחקי הווידאו המודרניים של Fallout, סביר להניח שפגשת אדמות לא-שחקן שנראתה דומה מאודשק החרא העצוב הזה קודם.
ואלה, בעיני, הדמויות שהופכות את Fallout למה שהיא. אולי יריתם את החוואי במהירות להגיע מנקודה א' לנקודה ב', בקושי שמתם לב שהחיתול המאולתר שלהם מתנופף ברוח. אולי אתה נותן ל-NPC להתרוצץ כדי להתחיל קצת דיאלוג מטורף, ובכך לחשוף קו חיפוש מוזר לא הרחק מעל הגבעה הבאה. כך או כך, השטויות האלה הן הלחם והחמאה של העולם הפתוח של Fallout - דמויות הננעלות בנקודה אקראית לכאורה על המפה, צועדות בלי סוף במעגלים, רק מחכות שדמות השחקן תשוטט כדי שיוכלו לספק קצת מנה בעייתית. של דיאלוג.
אבוט מחייה את החוואי בדרכים שהן אנושיות עד כאב, למרות שורשיה של הדמות כמוקש חד פעמי במשחק וידאו. הוא לובש את הייאוש שלו על מה שנשאר מהשרוול שלו, והאינטראקציה שלו עם לוסי מרגישה אותנטית לעולם של תוכנית הסטרימינג אפילו כשנדמה שאבוט מחקה את האנימציות העץ המהודרות של משחק וידאו בן 16 שנים. הסצנה, במילה אחת, מושלמת.
עוד וינייטה מצוינת מגיעה רק כמה שעות לאחר מכן, בפרק 4, "The Ghouls". זה המקום שבו אנו פוגשים את יואי וסנאי, זוג קוטפי איברים חנו בחנות מכולת נטושה. הם נראים כאילו התלבשו בעצמם עם הארון שנותר ממנוסיפור חג המולד 2.
צ'ודים כמו אלה הם בדיוק מסוג המטומטמים שאני מצפה לפגוש בעודם מתהפכים ברחבי השממה. שיחק על ידי מאטי קרדרופל (דברים מוזרים, הזמנות כלבים) ואלביס ולנטינו לופז (21 גשרים,ניתוק), אלו הן הצורות הנכונות והנכונות של דחיה להצבה ליד קופסת תחמושת מלאה בסמים עתירי עוצמה בתוך הבית אחר צהריים שטוף שמש. כל המטרה שלהם בסצנה היא להיות מספיק גבוה כדי בקושי להיות מסוגלים לדבר בקול את ההוראות הפשוטות ביותר לרובוט - רובוט שנראה שהוא הרבה יותר מוכשר מהם. זה, ולהושמד על ידי חבורת רפאים פראיים, ומשאירים אחריו כמה גופות אלגנטיות בשלות לסיפור סביבתי. אין לי הערות.
אולי ההופעה הטובה ביותר מהשממה מגיעה באדיבותו של ג'ון דאלי (מוחות,Zoolander 2), שמגלם את מוכר שמן הנחש האופורטוניסטי. הוא מסמן במהירות את אחוות הפלדה תאדאוס, ואז מגדיל את הניקוד. אפילו עם אקדח לראשו, הוא בסופו של דבר חותך עסקה מתוקה. ואז הוא מחליק מהמסגרת מהר יותר משגופת סמרטוטים יכולה להיווצר.
קצר ככל שהיה, להופעה של דאלי היה עומק אמיתי שחורג מהחיתוך הראשוני בסגנון ג'ק ספארו. תוך כמה רגעים על המסך הוא השאיר אותי עם יותר שאלות מאשר תשובות, באופן שהרגיש כאילו הוא קיים מעבר לאינטראקציות שלו בתוכנית. למה הוא ניסה להתאבד מחוץ לאסם הישן הזה? כמה זמן הוא ניסה לגרום לרובה הזה לירות, בכלל? מדוע פניו מכוסות באבק לבן? ובדיוק לאן הוא מועד עם ליבת ההיתוך המנופחת? זה אותו קבוצת שאלות שהייתי צריך אם הייתי פוגש אותו במשחק וידאו, ואני לא יכול לחכות לגלות יותר על הסיפור שלו בעונה 2.
