סרט A24 של אלכס גרלנדמלחמת אזרחיםפתח ויכוח מקוון עצום ומעגלי על האופן שבו גרלנד ממסגר את הסיפור שלו, עם פרטי רקע מינימליים על מה שהוביל למלחמת האזרחים הטיפורית או על מה מייצגים הפלגים השונים במדינה. הוויכוח על איך, האם ובאיזו מידה הסרטמייצג את המצב בפועל של 2024 באמריקההאפיל על הרבה מהשיחה גרלנדלמעשה רצה שיהיה לצופים לאחר צפייה בסרט שלו. ובמיוחד, הוא מתעלם מכמה מהניואנסים העדינים יותר של הסרט - כמו הרגע המכריע שבאמת מגדירמלחמת אזרחיםהסיפור של.
מלחמת אזרחיםמתמקד בשני צלמים: צלם עיתונות ותיק ועיי מלחמה לי מילר (קירסטן דאנסט) וג'סי מתחילה נאיבית אך מיומנת (פריסילההכוכבת Cailee Spaeny). כשלי ובן זוגה לכתיבה הוותיק ג'ואל (וגנר מורה) יוצאים לטיול חוצה קאנטרי בוושינגטון הבירה, ג'סי פורשת את דרכה להצטרף אליהם, יחד עם העיתונאי המזדקן סמי (סטיבן מקינלי הנדרסון). לי וג'ואל מקווים לראיין את הנשיא (ניק אופרמן) לפני שכוחות הבדלנים יכבשו את הבירה. ג'סי וסמי רק רוצים לוודא שהם נמצאים במקום הנכון לחזות ולדווח על השלב החדש והמכריע של ההיסטוריה המתפתחת באמריקה.
במהלך הסרט, שגרלנד כתב וביים, יותר ויותר ברור שלי הוא שרוף, מדוכא וסובל מ-PTSD. כאשר חבריה ממהרים לקרב כדי ללכוד את הרגע, היא מתכווצת או נרתעת. היא עדה אשריפת יער משתוללתמטווח קרוב עם מבט ריק, בן אלף יארד. והיא מנסה, שוב ושוב, להניא את ג'סי מלבוא לטיול, או מלעסוק בעיתונאות מלחמה בכלל. האינסטינקטים המושחזים במלחמה של לי מאפשרים לה להגן על ג'סי מפני סכנה, והיא לוקחת אחריות במצבים הפכפכים, מובילה את ג'סי בדרכים שבהן עיתונאי באזור מלחמה יכול לנווט באיומים. אבל לי גם מרצה ומזלזלת בג'סי, כאילו היא מאחלת שהיא תוכל לרטרואקטיבית להוציא את האני הצעיר שלה ממסלול הקריירה שבחרה.
מערכת היחסים שלהם משקפת בצורה חדה את מערכת היחסים הוותיקה/בת חסות בין שתי נשים28 ימים לאחר מכן, אחד הפרויקטים הקולנועיים הראשונים של גרלנד: בתסריט שלו לסרט הזה יש גם אישה קשוחה ומנוסה (נעמי האריס) שמקבלת צעירה יותר (מייגן ברנס) תחת חסותה, עם קצת רוגז על האחריות הלא רצויה, ואולי סתם מגע של הקלה ביכולת להחצין את החרדה שלה על ידי טיפול במישהו אחר. אֲבָלמלחמת אזרחיםמוסיף עוד נדבך לדינמיקה על ידי הפיכת לי וג'סי למקצוענים באותו תחום - בני ארצה, אבל גם מתחרים פוטנציאליים. נראה ששניהם אידיאליסטים שרוצים לתעד את מה שקורה באמריקה, להחזיר תיעוד של מה שעבר על המדינה.
כל זה מוביל לאותו רגע מפתח עבורמלחמת אזרחים, ירייה בודדת ושקטה בחצי האחורי של מסעם.
[אד. פֶּתֶק:ספוילרים גדולים לפנימלחמת אזרחים, כולל ספוילרים לקצה.]
לי וג'סי אף פעם לא מגלים זו לזו מדוע בחרו בקריירות בעיתונאות, או מדוע דווקא התכתבות מלחמה. את המניעים האישיים שלהם, בדומה למניעים הרחבים יותר מאחורי המלחמה, יש ללקט מרגעים קטנים ומדיאלוג מפוזר לאורך הסרט. במקום זאת, יש להם מלב אל לב על מצלמות. לי משתמש במצלמה דיגיטלית; ג'סי מצלמת בסרט, ומפתחת את הסרט הזה בעצמה עם ערכה כימית ניידת. זו דרך עתיקת יומין להפליא עבור אישה צעירה לעסוק במלאכה שלה, מלבד האופן שבו היא מייעדת מחדש את האייפון (אחרת חסר תועלת במדינה נטולת טלפונים סלולריים) כצופה בשקופיות. אבל ג'סי נחושה בדעתו לצלם תמונות כמו שאביה עשה.
מדוע שיחה קטנה בזמן השבתה על כלי המסחר היא שיחה חשובה כל כך ללכוד? ראשית, זה מאפשר ללי וג'סי להתחבר כשווים ולא כ"ילד מבוגר וחכם", מה שהופך להיות קריטי בהמשך. מצד שני, זה נותן לקהל את אחת התובנות הבודדות שלו לגבי מה שמניע את התשוקה של ג'סי. היא צוללת לסיטואציות קרביות כמו קנאית, לא מודעת לסכנה, אבל אף פעם לא מבינה לגמרי למה הצילום כל כך חשוב לה. לקחת קצת זמן לדבר על המישוש של הסרט נותן לה צד רך ואנושי יותר משאר הסרטים, שלפעמים מתייחס אליה כאל אווטאר של קהל - ההגעה החדשה למצבים מטרידים שבהם היא לא ממש. בטוח איך להתנהג - ולפעמים מתייחס אליה כאל פיתיון כדי לפתות את לי לסכנה.
אבל חשוב מכך, חילופי המצלמות מדגישים את מסירותה של לי לדיגיטל, מדיום שמאפשר לה לצלם ולאחסן הרבה יותר תמונות ממה שג'סי יכולה, אבל זה גם נותן לה את האפשרות למחוק היסטוריה ממש אם היא תמצא לנכון. וכשהיא עושה זאת, היא מציעה את קצב הדמות הכי מובהק בכל הסרט.
הרגע הזה מגיע לאחר מפגש מחריד עם קומץ מקומיים חמושים בכבדות בראשות אדם אלמוני בקאמו ומשקפי שמש אדומים, בגילומו של ג'סי פלמונס. כשהמקומיים הורגים כמה מעמיתיהם לעיתונות של לי וג'ואל, סמי מתקרב למשאית של ג'ואל כדי להתערב ולהביא את הקבוצה שלהם למקום מבטחים. עם זאת, במהלך החילוץ הוא נורה, והוא מדמם באיטיות כשהם עושים את דרכם למקום מבטחים. לי מצלם תמונה קודרת של גופתו, צלול במושב הנהג, סדין דמו פרוש על דופן המשאית.
ואז היא מהרהרת בדממה בתמונה הזו על מסך המצלמה שלה, ומחליטה למחוק אותה.
כמו כל כך הרבה במלחמת אזרחים, הרגע הזה אף פעם לא מקבל נאום הסבר גדול שבו לי חושפת מה היא חושבת. סביר לחלוטין שצופים שונים יראו מניעים שונים בתכלית באותו הרגע. (וזה בסדר; גרלנד אומר שהוא מעדיף לתת לאנשיםלהוציא מהסרטים שלו מה שהם רוצים.) האם לי מציעה לחברתה קצת כבוד אחרון בכך שהיא לא מעבירה תמונה של גופתו לסוכנות הידיעות שלה, רויטרס, והופכת אותה למוצר למכירה? או שהיא רק מראה, שוב, שנמאס לה ממלחמה, עייפה מהמוות, עייפה מלהיות עדה לזוועות מטעמם של אנשים אחרים? האם היא מוחקת את התמונה לשמה, כי היא לא רוצה להסתכל שוב על הגופה של סמי? ואם כן, האם זה בגלל שהיא אשמה בדברים האכזריים שאמרה לו לפני תחילת הנסיעה, או אשמה בגלל שהיא שרדה והוא לא? או שזה משהו אחר לגמרי? הפרטים תלויים בפרשנות שלך.
עם זאת, מה שברור וחד משמעי ברגע זה הוא שלי בוחרת למעשה לערוך את התיעוד הלאומי של המלחמה, למחוק את התמונה האחת הזו ולהבטיח שזה משהו שהעתיד לעולם לא יראה. סמי ייקבר, המשאית תנקה, ולרוב האנשים החיים ימשיכו הלאה. תפקידו של לי הוא לתפוס רגעים מסוג זה כדי שלא יישכחו, כדי שאנשים אחרים במקומות אחרים יוכלו להבין ולחוות את המלחמה ואת העלויות שלה. אבל היא מחליטה, ברגע זה, בין אם מתוך אשמה או כבוד או תשישות, להסיר את מותו של סמי מהתיעוד. הרגע מראה כמה כוח יש לעיתונאים לעצב סיפור, וכיצד האחריות שלהם עשויה להתחלק בין מה שהם רוצים עבור הקהל שלהם ומה שהם רוצים עבור הנושאים שלהם. זה גם מגע עוצמתי של בניית אופי, שבו לי מפעילה שליטה על הנרטיב מסיבותיה הפרטיות.
הסצנה הזו משמעותית על אחת כמה וכמה לאופן שבו היא מעצבת את הרגעים האחרונים של הסרט. במהלך הפשיטה האחרונה של הבית הלבן, ג'סי שוב מסתערת בפזיזות לתוך קו האש, ולי נורה למוות בזמן שדוחף אותה למקום מבטחים. לי מת כדי שג'סי תוכל לחיות, וזה אבן הכותרת הברורה של סיפור על דור אחד שמעביר את הלפיד למשנהו - ציניקנית עוזבת את הבמה כדי לפנות מקום לאידיאליסט שכנראה יהפוך בסופו של דבר לציניקנית בתורו, אם היא תחיה זמן רב. מַסְפִּיק.
ג'סי מגיבה לרגע בכך שהיא מצלמת תמונה משלה של גופתה של לי, ומנציחה אותה בתור חלק מהרשומה. אנו רואים את התמונה שצולמה, ורואים את התמונה עצמה, מה שמרמז שהתמונה שרדה את התהליך המסוכן לפעמים של פיתוח והדפסת סרטים. זו הקבלה מרתקת: שני עיתונאים שונים שבוחרים כיצד לדווח על מותו של עמית שהציל את חייהם, וכיצד לחלוק את המוות הזה עם העולם. שתי הבחירות של הנשים תואמות את הדמויות שלהן ותגובתן למלחמה - האחת פונה ממנה, השנייה לוכדת אותה לדורות הבאים בכל מחיר.
מלחמת אזרחיםלא אומר לקהל מה עליהם לעשות מהבחירות האלה. זה הסגנון של גרלנד בימינו, לטוב ולרע: הוא זורק תמונות על המסך ומותיר לצופים בודדים לדון ולהחליט למה הוא מתכוון. לעתים קרובות, הדברים שהוא בוחר להשמיט או לחמוק הם קריטיים יותר לסיפור שהוא מספר מאשר הדברים שהוא בוחר להרחיב עליהם.
אבל בעוד טבעה וסיבות המלחמה במלחמת אזרחיםבהחלט שווה לדבר עליהם, פעימות הסיפור הקטנות והאישיות שבהן אנשים עושים בחירות משמעותיות חשובות לא פחות. הרגע של לי עם תמונתו של סמי הוא קטע זעיר מהסיפור, שמתפספס בקלות בקקופוניה של הסכסוך הגדול יותר. אבל זה גם הרגע שמגדיר את סופו של הסרט, וזה חושף הכי הרבה על כוונותיו של גרלנד.מלחמת אזרחיםהוא לא רק סרט על אילו בחירות הובילו את המדינה למלחמה, או אילו בחירות עשו מדינות שונות עם מי להתחבר ולאילו מטרות לשאוף. זה עוסק בבחירות אינדיבידואליות, הן במשבר והן מחוצה לו, וכיצד הבחירות הללו משפיעות על העתיד.
גרלנד לא מכפיש את לי על מחיקת המזכרת שלה מחבר מציל חיים. הוא גם לא מגנה את ג'סי על שתפסה את הרגע ותיעדה את אובדנה. אבל הוא כן מראה כמה שני אנשים יכולים להיות שונים, אפילו באותו מקצוע, באותו קונפליקט, באותו רגע בהיסטוריה - ורק בקומץ של יריות ללא מילים.
