החטיבהוסרט ההמשך שלו שיצא לאחרונה,החטיבה2, הם משחקים מוזרים. מצד אחד, כותרת החטיבה הראשונה מבהירה היטב שעצם הרעיון של החטיבה, סוכנות ממשלתית חסרת מעצורים המשובצת בקרב כלל האוכלוסייה, הוא רעיון רע. זה לא סאבטקסט; זה רק טקסט! מִצַד שֵׁנִי,חטיבה 2חזר לחלוטין בעמדה הזו בשעות הראשונות שלו. המשחק מרעיף אותי, ואת החטיבה כולה, בשבחים.
זה רעיון רע מאוד, כי אני חושב שהדמות שאני מגלם כנראה לא צריכה להיות אחראית על שום מעשה מוסרי, שלא לדבר על בנייה מחדש של חברה שלמה.
קוֹדֶם כֹּל,חטיבה 2בונה הדמויות של מאפשר התאמה אישית מעניינת. אני יכול לבחור רק בין שני סוגי גוף - מסגרת גברית או נשית בדרך כלל - אבל יש לימְרוּבֶּהקטגוריות של קעקועים לבחירה. אני מתחיל בלהעניק לסוכן שלי קעקוע צוואר חולה של ציפור, כי זה מסמל חופש או משהו. זה אפרופו. ואז, אני מבין שיש לי את הכוח לתת לה קעקוע זרוע של פרוסת פיצה, ואז הדברים מתחילים לרדת מהפסים.
הנה העניין. אני עושה כל בחירה לגבי התאמה אישית של דמות בכוונה רבה, וברגע שאני מבין שהסוכנת שלי תקעקע עליה פרוסת פיצה - ואנילָדַעַת, בליבי, שאני צריך ללכת עם האופציה הזו - אני צריך להחמיר משם. הבחירה הזו הפכה לעוגן ההחלטות שלי, ומשם הגיעה הדמות שלי, שתשמש לי כרכב דרך העולם המעוצב בקפידה של Ubisoft ומאסיב. שחקנים אחרים יראו רק את ידית ה-Uplay שלי, אבל אני מטביל לבתי החדשה והיפהפייה שרלוט צ'אף, הבחור הכי גס ב-DC
בשלב זה, מרוצה מההתקדמות שלי, אני עוצר ומראה את הדמות שלי לעמיתי המוערכת אוסטן גוסלין. אני שואל שאלה פשוטה: "אתה בוושינגטון הבירה החברה נפלה. האישה הזו מתקרבת אליך. אתה סומך עליה?" הוא עונה, "בלי שאלה".
אוסטן דואגת לציין שהקעקועים, משקפי השמש שממש לא נסלקו מגוויה, ויחס ה"שוטר" הכללי באמת מעניקים לדמות שלי אווירה טובה של חסד. בעוד שאוסטן ואני הסכמנו ששרלוט יכולה לחגוג בבירור, אוסטן ציינה ש"אם היא הריחה סמים במסיבה, היא מיד תירה בכולם בחדר."
זה בסדר. זה כנראה בסדר. המראה הוא לא הכל, ואנחנו בנסיבות די קשות מאז שארצות הברית נקלעה לכאוס מוחלט.
אני עולה למשחק ומתחיל לשחק והדבר הראשון שהבנתי שהסוכן שלי תמיד חצי מחייך כל הזמן, כאילו היא בפגישת עבודה אבל רק ראתה מם ממש טוב ולא ממש מצליחה להדחיק צחוק. זה אומר שבכל סצנה, שרלוט מגחכת בטוב לב. האם אני משאיר סוכן אחר של הדיוויזיה מאחור כדי למות בהקרבה הירואית? היא מחייכת. האם אמא מתחננת שאחזיר את בתה המסכנה והאובדת? שרלוט מחייכת. זה מדאיג.
הסוכן שלי הוא גיבור שקט, וזה אומר את זהכֹּלהיא מחייכת למחצה דרך קטעים. ברגע שאני בעולם, אני רץ דרך התנחלויות אזרחיות מלאות באנשים שאוחזים בי נואשות במילות שבח חולפות ותחנונים לעזרה. אין לי דרך לקיים אינטראקציה עם אף אחד מהם, אז שרלוט פשוט רוקדת למחצה על פני אנשים שמנסים להרעיף עליה פולחן, וזה מאוד לא נוח.
ההרגשה המוזרה הזו מתעצמת בכל פעם שאני מתחילה משימה, כי יש לי דרך אחת (1) לפתור כל בעיה: אני יורה ברובים ממש טוב. אפילו כשאני מנסה, נגיד, להציל בן ערובה, אני פשוט מתחיל לכסח את דרכי בין עשרות בחורים בלי שום אכפתיות מהבן ערובה שישרוד או משהו. אני רק שם כדי לרצוח, בבקשה ותודה.
אני צריך להדגיש כאן שהרף שהסוכן שלי צריך לנקות כדי להיות אדם טוב בסביבה הזו הוא נמוך ביותר. בשלב מסוים, אני זוחל על פני שני NPCs של האויב, ואחד מהם ממש עוצר כדי לומר, "אני רק אעמוד כאן ו... חושב על כל האנשים שהרגתי." אני רק צריך להראות יותר טוב מזֶהבחור, ואני לא יכול לעשות את זה!
אני לא באמת יודע אם זה המשחק שמשמיע הצהרה מכוונת, בונה את התזה של המשחק הראשון בדיוויזיה. כלומר, אני מקווה שזה המצב. כשאני רואה כמה בוזזים עוברים בכיס של גופה, ואני הורג אותם, ואז הם זורקים שלל כדי שאוכל לאסוף... האם זו אמירה על אי השוויון בחברה וניצול לרעה של כוח? או שהתגובה שלי נועדה להיות בנוסח, "מתוק! מגיני ברכיים חדשים!"
אני לא יודע!
אני עדיין מוקדם מאוד במשחק, ואני יודע שיהיו הרבה תעלומות לפענח. אני מקווה שאחד מאלה הוא הסיבה ששרלוט צ'אף, סוכנת הדיוויזיה שלי, כל כך מפחידה. היא בסדר? מישהו יכול לבדוק מה מצבה? אני מאוד מפחד.
