כמה במאים שלטו בשנות התשעים כמוג'יימס קמרון. אחרי עשור שובר קופות בשנות ה-80, שיתופי פעולה עם ארנולד שוורצנגר נמשכושליחות קטלנית 2ושקרים אמיתייםחיזק את מעמדו כמנהל פעולה בר-בנקאי של שנות ה-90. ואז ההצלחה חסרת התקדים שלכַּבִּירשלח אותו דרך הסטרטוספירה. אבל היה נכס אחד שנותר מחוץ לתפיסתו:ספיידרמן.
בשולחן עגול זום עםScreenCrushואחרים מקדמים את ספרו החדש,Tech Noir: The Art of James Cameron, קמרון דן במה שהוא מתקשרטק שחור"הסרט הכי טוב שמעולם לא עשיתי."
עקבות של קמרוןספיידרמןקיימים בכל מקום. אמאמר מגווןמ-1993 אומר שקמרון הגישה תסריט, וסוכן אנונימי מערער שהוא "הולך להיות גדול כמואתבאטמןסֶרֶט," בהתייחסו לזיכיון של טים ברטון. בשנת 2015, סיפר ליאונרדו דיקפריואִימפֶּרִיָהשהוא "ניהל כמה צ'אטים" עם קמרון על השתתפותו ב-webslinger, והרגיש שקמרון היה לפחות "חצי רציני" לגבי הרעיון.
אמנם נראה שדיקפריו לא מתאבל על ההזדמנות האבודה לגלם את פיטר פארקר, ואמר שהוא לא בטוח ש"משהו היה משתנה" בקריירה שלו אם הסרט היה יוצא לפועל, קמרון היה להוט לציין שהגרסה שלו לדמות היה שונה מאוד מאיטרציות מודרניות.
"רציתי ליצור משהו שיש בו סוג של מציאות עגומה", אמר קמרון בזום. "גיבורי על באופן כללי תמיד נראים לי כמו דמיוניים, ורציתי לעשות משהו שהיה יותר ברוחשליחות קטלניתוחייזרים, שאתה קונה למציאות מיד. אז אתה בעולם אמיתי, אתה לא באיזו עיר גות'אם המיתולוגית. או סופרמן והדיילי פלאנט וכל מיני דברים כאלה, שבהם זה תמיד הרגיש סוג של מטאפורי ואגדות.
"רציתי שזה יהיה: זה ניו יורק. זה עכשיו. בחור ננשך על ידי עכביש. הוא הופך לילד הזה עם הכוחות האלה ויש לו את הפנטזיה הזאת להיות ספיידרמן, והוא עושה את החליפה הזאת וזה נורא, ואז הוא צריך לשפר את החליפה, והבעיה הגדולה שלו היא החליפה הארורה. דברים כאלה. רציתי לבסס אותו במציאות ולבסס אותו בחוויה אנושית אוניברסלית".
אבל במובנים רבים, קמרון ראה את אותם דברים שימשכו מאוחר יותר את סם ריימי. זה כולל גם הפיכת צילום האינטרנט של פרקר לפונקציה ביולוגית וגם את הדמות שמייצגת את "מאגר הפוטנציאל הבלתי מנוצל הזה שיש לאנשים שהם לא מזהים בעצמם".
בשנת 2000,IGN הציעסקירה כללית של התסריט של קמרון. חלקים רבים בו מרגישים דומים: פיטר פארקר, תלמיד תיכון מביך שחי עם דודה מיי ודוד בן, מאוהב במרי ג'יין ווטסון. הדוד בן נהרג על ידי שודד, אבל זה המקום שבו הסיפור מתחיל להתפצל. המשטרה לוקחת את ספיידרמן למעצר על רצח הדוד בן, שלאחר מכן פורץ החוצה. כתב טלוויזיה מקומי, ג'יי ג'ונה ג'יימסון (אין דיילי בוגל), מתחיל להכריז שספיידרמן הוא איום.
עם התייחסויות לנובלה הקלאסית של פרנץ קפקאהמטמורפוזה, הסיפור של קמרון הופך על אלקטרו וסנדמן שמנסים לגייס את פארקר לארגון פשע עבור נבלים בעלי כוח-על. פארקר מתנגד, שוכב עם MJ, מקלל סערה, ובסופו של דבר מביס את השניים על גבי מרכז הסחר העולמי. שנות ה-90!
בתחילת שנות ה-90, מארוול הייתה חברת קומיקס מתקשה שהסרט האחרון שלה היההווארד הברווז. נואש למזומן ולקבל את הכתף הקרה מתעשיית קולנוע שהתרחקה מגיבורי על מאז האסונות הפיננסיים של שנות ה-83סופרמן השלישי, האדם היחיד שיקנה את הזכויות לספיידרמן ב-1985 היה המפיק הישראלי מנחם גולן, שחשב שספיידרמן הוא כמו הוולפמן.
בסופו של דבר, גולן מכר את הזכויות התיאטרליות ל-Carolco Pictures, חברת ההפקה מאחורי שוברי קופות כמורמבו, ריקול מוחלט,ושל קמרוןשליחות קטלנית 2. אבל כשקמרון הגיש את התסריט שלו מ-1993, גולן קפץ מהפרויקט. אם לצטט ספר משנת 2002סיכום שבוע העסקיםשל המצב, "לפני זמן קצר, כולם תבעו את כולם".
בתוך שנה הכריזו קרולקו, חברת קנון גרופ של גולן ומארוול על פשיטת רגל. ב-1998, כשמארוול יצאה מאסון פיננסי, בתי המשפט קבעו כי זכויותיו של גולן על הדמות פגו, הזכויות נמכרו לסוני, והבמה הועמדה לטובי מגווייר.
אז בעוד של קמרוןספיידרמןמעולם לא נוצר, הפרויקט בעל החזון על הנייר בסופו של דבר השפיע על הוליווד בכל מקרה.
