[אד. פֶּתֶק:פוסט זה מכיל ספוילרים קלים עבורמפרשים שחוריםוהדגל שלנו פירושו מוות]
הדגל שלנו פירושו מוותהפך להיות קצת סנסציה,אם לומר זאת בעדינות. התוכנית זינקה בפופולריות במשך שבועות לאחר הופעת הבכורה שלה, הן מבחינתמדדי סטרימינגוהשתפכות של אמנות מעריצים. זה לא מעט הודות למרכז הרומן שלו בין שני גברים, סטד בונט ואדוארד "שחור הזקן" טיץ', שכבש את ליבם של רבים, במיוחד בקרב צופים קווירים מורעבים מייצוג על המסך. גם כשהייצוג הקווירי השתפר במהלך עשרות השנים, עם מספר תוכניות מתמשכות הכוללות דמויות ועלילות משנה קוויריות, עדיין נדיר שסדרה מתמקדת באופן ישיר ברומנטיקה קווירית, במיוחד בתוכניות ז'אנר.
אולי חלק מההתאהבות נובע מאיךהדגל שלנו פירושו מוותשיווקה את סיפור הרומנטיקה שלה - כלומר, היא לא עשתה זאת. הטריילרים הראשוניים, הטיזרים וקומץ הפרקים התמקדו בחטיפות הקומיות של סטד בונט ולהקת הפיראטים הבלתי מיומנת שלו. לא כל כך מבט משתוקק בין סטד לאד. עבור קהל שרגיל יותר לקוורבייט או לפעמים ללא הכללה כלל, נראה שההלם שהתוכנית הזו באמת הולכת להתחייב לרומנטיקה הזו בא בהתרוממות רוח רבה, שלא לדבר על מספר הצופים ששילש איפשהובין הופעת הבכורה שלווהפינאלה שלו. אפילו היוצר דיוויד ג'נקינס התייחס לעניין;מדבר עם The Verge, הוא אמר, "אני חושב שלא הבנתי - כי אני רואה את עצמי מיוצג במצלמה, ואני רואה את עצמי מתאהב בסיפורים - לא הבנתי עד כמה עמוק עניין הפיתיון הקווירי. אני מניח שסיפורים גורמים לתחושת טיפשות. […] [מסתכל] איך אנשים קצת פחדו לתת לעצמם להאמין שאנחנו עושים זאת הייתה הפתעה עבורי, וזה שובר לב".
עם זאת, למרבה הפלא, זו לא הפעם הראשונה שמופע פיראטים קווירי קובר את הליד. למרות שהתוכניות אינן חולקות ערוצים, עשורים או אפילו רגישויות, הדרך שבה הן חשפו לאט את המוזרות של גיבוריהן חושפת כיצד שתי התוכניות הללו משקפות את האקלים השונים שבהם הן שוחררו.
מפרשים שחורים, שעלתה לראשונה ב-2014, היא סדרה שמתפקדת גם כפריקוול לרומן הפיראטים הקלאסיאי המטמוןותערובת של היסטוריה אמיתית. לונג ג'ון סילבר מצחצח כתפיים עם פיראטים אמיתיים כמו צ'רלס ויין ואן בוני. למרות כל החששות שעשויים להיות לך בקשר לגסות שלואי המטמוןקח, זה חקירה מהורהרת באמת של היסטוריה וסיפורת. מה שבטוח, יש לו חלק נכבד של אלימות וסקס עקובים מדם; זה נתפס כמשחקי הכס על ים גבוהבקרב המבקרים. מה שהיא בהחלט לא עושה מראש זה להודיע לקהל שאחת הדמויות המרכזיות שלה (לכל הנראה הגיבורה הראשית של הסיפור), קפטן פלינט, היא למעשה הומו, ושהדיכוי והרדיפה שלו תחת החברה הבריטית הם השורש שלו. כל המסע האלים.
במפרשים שחוריםהטוויסט הזה משרת מטרה, מתאפק עד מחצית העונה השנייה. פלינט, בתחילה חידה לקהל ולצוות שלו כאחד, הוא דמות גדולה מהחיים - פיראט בלתי ניתן לבירור, ערמומי וחסר רחמים, בדומה לדמות שהוזכרה לראשונה באי המטמון. מותר לו לגלם היפר-גבריות, הקפטן הארכיטיפי צמא הדם שיעשה הכל בשביל זהב. הגילוי שהוא הומו ושהמשימה שלו היא למרוד באימפריה הבריטית, ליצור אומה חופשית משלטונה, מסבכת את כל מה שהוא עשה ויעשה, והופכת אותו משכיר חרב למהפכן.
העובדה שמפרשים שחוריםוהדגל שלנושניהם מוזרות שהוברחה לתוך הנרטיבים שלהם הופכת למעניינת עוד יותר כאשר בוחנים את ההקבלות האמיתיות של הדמויות. שני המופעים משחקים עם תפיסות ההיסטוריה שלנו ודמויות ידועות. Stede Bonnet ו-Blackbeard באמת בילו, והתוכנית פשוט עושה קפיצת מדרגה באשר למה זה יכול להיות; ג'נקינס אמר במפורש שהוא מעוניין להתייחס להיסטוריה המתועדת כאל נקודת זינוק בלבד. אחרי הכל, לא ברור כמה הוא בכלל קורא למערכת היחסים שלהם. עד היום, יש הרבה ויכוחים על כמה מוזרות גורשה מרשומות וחשבונות, בין אם על ידי השמטה או על ידי שיקול דעת הכרחי של אנשים.
שחזור היסטוריות ידועות כסיפורים קוויריים עוסק יותר בהחזרה לעבר שלנו את מה שנמחק ממנו. כְּמוֹמפרשים שחוריםשותף ליצירה ג'ון שטיינברגאמר ל-Den of Geekלגבי הדמויות ההיסטוריות של התוכנית, "יש קצת חופש ברגע שאתה מבין שהשיא ההיסטורי נפגע בצורה חמורה מבחינת איך נראו חייהם של האנשים האלה. היה להם מניע לשקר, וכך גם האנשים בלונדון. [...] זה נותן לנו את המקום לנסות לספר סיפור שבתקווה ירגיש אמיתי. זה כנראה לא בהכרח יתאים לספר הלימוד למה שקרה, אבל אני חושב שבטח נטען שספר הלימוד הוא כבר נרטיב שמישהו עם אג'נדה הרכיב לפני הרבה מאוד זמן".
צילום: אהרון אפשטיין/HBO מקס
לא שקשה לקרוא קוויריות לתוך היסטוריות קיימות, גם אם הטרמינולוגיה והתפיסה של הרעיונות היו שונים באותה תקופה. פיראטים שעברו רומנטיקה תמיד הוצגו כמחנה, דימוי שדורבן אולי על ידי דמויות היסטוריות כמו ג'ק רקהאם, שכונה קליקו ג'ק בשל התלבושות הצבעוניות שלו (שגם מופיע בOFMD). מרי ריד בילו חלק מחייהם תחת השם מארק ריד, ובין אם זה היה פשוט תחפושת או ביטוי מגדרי קולח או אם הם אפילו טרנסים, זה מתאים לקווי עלילה כמו זה של ג'ים בהדגל שלנו פירושו מוות. אפשר להבין כל כך בקלות חשבונות של שחור הזקן שמבלה את כל זמנו עם סטד בונט דרך עדשה מוזרה עד שזה מזעזע שאף סיפור לא עשה טוויסט כזה בדמויות האלה לפני כן.הדגל שלנו פירושו מוות.
אבל התשובה ללמה לא היה לאיש אולי נתפסת קצת בתגובהמפרשים שחוריםמסע משלו לסיפורים מוזרים.
למען ההגינות,מפרשים שחוריםיש אמנם דמויות קוויריות מלכתחילה - שתי נשים, אלינור ומקס - אבל העונה הראשונה מציגה אותן בדרך כלל תחת מבט גברי בוטה, שנועד לכאורה לעורר את הקהל הרחב. העניין של התוכנית באיכויות המהפכניות של קוויריות לא תפס את מרכז הבמה עד עונתה השנייה. למרות שזה הוליד קהל עוקב נלהב בקרב כמה מעריצים קווירים, זה עורר באותה מידה את זעמם של הומופובים שחשו נבגדים מהגילוי שחצי מהקאסט היה מוזר.Redditזרועההתפרצויותנגד התוכנית של "סדר יום הומו" מאת בחורים שחשבו שהם מקבלים תוכנית "רק על פיראטים", הכל חלק מזעקה שאפילו גרמה לשחקן של פלינט, טובי סטפנס,הֶעָרָה. "לפני הגילוי היה לי עוקב ענק של בחורים, אבל ברגע שזה קרה זה היה כאילו הם נבגדו. זו הייתה תחושת הבגידה המוחלטת ולא הופתעתי כי ידעתי שזה הולך להיות דבר מאסיבי". מידת אי הנוחות בקרב גברים, שבעצם היותו הומו פלינט כבר לא דבקה בסטנדרט הנוקשה שלהם של אייקון זכר, היא בקושי משהו שנעלם.
אולם בהווה, נוף הטלוויזיה השתנה במידה ניכרת מאזמפרשים שחוריםשודר. שירותי סטרימינג באים לשלוט בשורה ולשבור את המונו-תרבות, והמגיפה רק עיצבה זאת עוד יותר.מפרשים שחוריםנאלץ להתחרות מולהחוט,הסופרנוס, ומשחקי הכסכדי להרוויח את מקומו ליד השולחן. עֲבוּרהדגל שלנו פירושו מוות, שהיא הרבה יותר קומדיה מאשר דרמה (וכלל לא סדרת טלוויזיה ז'אנרית אפית, למרות שעדיין יש המון דקירות מיושנות), הדברים קצת שונים.
צילום: אהרון אפשטיין/HBO מקס
בעוד האפקטים המיוחדים (ה-StageCraft המהפכני שפותח עבורהמנדלוריאן) שמאפשריםהדגל שלנו פירושו מוותכדי להיראות כאילו זה מתרחש בים היה שמור להצגות בעלות תקציב גבוה בהרבה רק לפני כמה שנים, הם פריחה לסדרה שמתרחשת ברובה על סטים קטנים. זה יכול היה להיות סיטקום תקציבי זעיר לפני עשור. קנה המידה הקטן הזה עשוי להיות מה שאיפשר לה לקחת סיכונים שלמרבה הצער, עדיין מרגישים נועזים בשנת 2022. זה לא רק רומן בין סטד לאדוארד אלא צוות שלם מלא בדמויות קוויריות - קוויריות שבהקשר שלה מרגישה במידה רבה לא ראויה לציון, כשהצוות סובלני בשקט ומכבד אחד את השני לאורך כל הסדרה.
בשנים האחרונות הדברים זזו, אבל אפילו עדיין, שתי התוכניות היו צריכות לפעול בדיוק בתנאים שבהם הן קריטיות. כאשר אמריקה ובריטניה מתעצמות שתיהןהומופוביה וטרנספוביה, עםחקיקה המבקשת לכוון לאותן קבוצות פגיעות, הסיפורים שלמפרשים שחוריםו-Oדגל ur פירושו מוותלא מרגיש כמו סיפורים היסטוריים גרידא. הם סיפורים של כאן ועכשיו. פיראטים הם דרך להגדיר מחדש את אלה שהחברה "אחרים", שנעשו מנודים ושוליים על ידי הזרם המרכזי. ההצגות מזמינות אותנו לשאול מדוע מישהו יבחר לחיות על הקצה, לפרוק את ההיסטוריה והמניעים שלו עד שהדימוי הפופולרי שלו יובס. לקחת את הפיראטים הידועים ביותר ולנסח אותם מחדש כמנודים קווירים בטראומה, לא נועד כשכתוב היסטורי אלא כהפרכה לעצם הרעיון של היסטוריה שנכתבה על ידי הכובשים.
האימפריה הבריטית הנוכחת בשני הסיפורים מתוארת כישות שהיא, במקרה הגרוע ביותר, ברבריות כללת-כל, ובמיטבה, ברבריות כל-כל-כל-כל-כל-כל הנשענת על ידי פורניר של נימוס. זו ישות שלא רק הורסת אלא מעוותת את המציאות סביב עצמה, ומעצבת מחדש את ההיסטוריה בדמותה.
בהווה שלנו, אנשים קוויריים שוב מוטעים כנבלים ובוגימנים. במובן מסוים,מפרשים שחוריםוהדגל שלנו פירושו מוותתמיד לרקוד על קצה הטרגדיה. או שהם מגיעים לאותם מטרות כמו עמיתיהם ההיסטוריים או שאנו רואים את האמת המרה-מתוקה של סיפורים שנכתבים מתוך ההיסטוריה, מעשיהם מעוותים למשהו רע. על ידי מתן פרספקטיבה אחרת זו, על ידי הצעת חשבון אחר, התוכניות הללו הן זעקת חיזוק לאנשים קווירים המחפשים את מקומם בעולם שלא רוצה שהם יתקיימו בכלל - ותזכורת לכל מי שעומד נגדנו באיזה צד של היסטוריה שהם נמצאים על.
